מלבושי יום טוב חלק א קכה

ב"ד חשוב דאלימא לאפוקי ממונא לא היה רק באופן אם לא יקיים התנאי שלו ברצון אבל לא מחמת אונס. אבל היכא דלא בעי ב"ד חשוב רק קנין בעלמא עפ"י תנאי א"א להביא ראי' משם משום דאיכא למימר דבזה לא מהני טענת אונס כיון שהתנה בסתמא שאם לא יבוא לז"פ יהא כך וכך ולא התנה בפירוש שאם יארע לו אונס יתבטל התנאי שלו איכא למימר דבכל אופן התנה וגמר והקנה. לכך הביא הסמ"ג דהגאונים פסקו דאפי' בכה"ג דלא הוה אסמכתא ולא בעי קנין בב"ד חשוב נמי מהני טענת אונס לבטל המתנה שלו אע"ג שלא התנה בהדיא. וע"ז הביא ראי' מהירושלמי וכפי מש"ב שהתנה שאם לא יבוא לז"פ ויכניסנה יתבטל הקדושין והמעות יהא בידה מתנה ולא תחזיר לו ושם לא הוה אסמכתא כלל משום דהמתנה שנותן לה זה הוא בעד מה שהיא ממתנת עליו ובידו להכניסה וע"כ לא הוה גזים כלל ולא הוה מילתא יתירא. (ועיין בריב"ש סי' שמ"ה בלשון השואל בשם הר"י בן יחיא בשם הג' וסי' שפ"ז. ועיין בריטב"א על הרי"ף של נדרים בפ"ז בשם הרמב"ן) ולא גרע זה מקנס שעושין בשידוכים לקנוס החוזר בו דכתבו הפוסקים דלית כאן מילתא יתירא וכדי הוא שיתחייב החוזר בו והוה כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. ועוד נראה ליתן טעם אחר הא דלא הוה אסמכתא מה שהתנה עמה שאם לא יקיים התנאי ולא יכניסנה לז"פ אז יהי' הקדושין שלה מטעם דהא כתב הרשב"א בח"ג סי' ס"ג (הובא בב"י סי' ר"ז) וז"ל ועוד דכיון שנתן משכון ביד האומנין והתנה שאם יעבור יפרע הקנס בין בנין העיר ובין חברו ויודע באמת שיפרע חלק בנין העיר ולא יתנצל מצד אסמכתא א"כ בדוקא התנה ואין לומר שבמחצית התנה בדוקא ובמחצית באסמכתא שבדיבור אחד אמרו ואין דבור אחד מתחלק לשנים עכ"ל. א"כ ה"נ כיון שבדבור אחד אמר שאם לא יכניסנה לז"פ אז לא יהוי לי עליך כלום. וכוונתו לענין שיתבטלו הקדושין וגם שלא יוכל לגבות ממנה המעות קדושין בחזרה. וא"כ כמו דלענין הקדושין ודאי בדוקא התנה כמו כן לענין המעות קדושין נמי בדוקא התנה משום שא"א לחלק דבור אחד לשנים. וכיון דלא הוה אסמכתא א"כ לא בעי קנין ב"ד חשוב ואפי"ה מהני טענת אונס לבטל המתנה כנ"ל ליישב כוונת הסמ"ג. ובזה שבארנו יתיישב שפיר ג"כ מה שעמד האו"ת על הרמב"ם דלמה כפל הדברים. דהך דינא דהוזכר בנדרים הובא ברמב"ם בפי"א מה' מכירה. ודין זה של הסמ"ג שהביא בשם הגאונים הובא ברמב"ם פ"ז מה' סנהדרין. וכתב דהלא דבר הוא. אבל לפי מה שבארנו א"ש. דהך דהביא בה"מ מיירי באסמכתא גמורה. וזה דין המפורש בגמרא ובה"ס הביא הנלמד מדברי הירושלמי או מגמ' דגיטין וגם יתיישב בזה דברי תלמידי רבינו יונה דכתבו וז"ל ודוקא בגיטין דאיתי' להאי טעמא אמרינן דאין אונס והגט קיים אבל במתנה או במו"מ דלא שייך האי טעמא לא הילכך האומר לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פ' יהא זה שלך ונאנס ולא בא המתנה בטלה וכן דעת הרמ"ה ז"ל ודייק נמי מדקאמר ולענין גיטין דמשמע דלא אמרינן אין אונס אלא בגיטין אבל לא בדבר ממון עכ"ל. וגם עליהם יש לתמוה מה השמיענו תלמידי הר"י דכן דעת הרמ"ה ודייק זאת מגיטין הלא זה גמרא מפורשת בנדרים דאונס מבטל מה שהתנה. אבל לפי מש"ב א"ש. ובאמת גם הסמ"ג היה יכול לדייק זאת מגיטין אלא משום דמצא ירושלמי מפורש לכך הביא זאת מהירושלמי וזה ברור בס"ד:

סימן ד

שאלה אם התנה האשה עם המקדש שאם לא יכניסנה לז"פ לא יהא לו עליה כלום. היינו שתהא הקדושין בטלין. וגם המעות יהא אצלה במתנה ולא תחזירן. ואח"כ אירע אונס שלא יכול לכונסה וא"כ הקדושין ודאי בטלין אך אם צריכה להחזיר לו המעות קדושין או לא. משום דיש להסתפק דדוקא היכא שהאיש התנה על עצמו באם שלא יכניסנה ליום פ' לא יהא לו עליה כלום אז אמרינן דאונסא כמאן דלא עביד כלל היינו שאין הקדושין קיימין וגם המעות חוזרין כמשב"ל. אבל היכא שהאשה התנה עמו שבאם שלא יכניסנה ליום פלוני לא יהא לו עליה כלום אז איכא למימר דהיא בכל אופן התנה משום דהיא לא איכפת לה באונס שלו והוא הא סבר וקבל על אופן שהתנה היא ע"כ אף שאירע לו אונס המעות קדושין אינן חוזרין

תשובה הנה הב"י בחו"מ סי' ר"ז מר' י"ז כתב וז"ל כתב הריטב"א בתשו' בשם הרמ"ה גבי הא דאמרינן לי ולא ליורשי ש"מ דהא דתנן הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה מביא לי מכאן עד ג' שנים הרי היא שלי שלא נתקיים התנאי אא"כ מביא המוכר בעצמו ונותן ללוקח מדקאמר אתה ולי דלי ולא ליורשי משמע ואתה ולא יורשיך עכ"ל. והריטב"א השיג ע"ז והביאו הב"י במ' ל"ה בבה"ב וז"ל כתב הריטב"א ז"ל כו' ואין זה נכון חדא שלא נאמרו דברים הללו אלא בנותן גט או נותן מתנה דמדעתיה יהיב ומגרש דלמא קפיד בלשון תנאי שאינו רוצה לגרש ולא לתת מתנה אלא באותו לשון אבל בכאן שהוא דרך מכר וכמו שקונס עצמו אנן סהדי דליכא קנסא אלא בשלא באו המעות לידו או ליד יורשיו וכל שפרע המוכר או יורשיו ללוקח או ליורשיו זכה ולא עוד אלא דהא קיי"ל דיש טענת אונס בממון והתם מוכח דמיתה אונסא הלכך כשמת אחד מהם ואינו יכול לקיים תנאו אונס הוא ופטור וכן דעת רבותי עכ"ל. והנה צריך לבאר מה הוא סברת הרמ"ה בזה דס"ל דאם מת אחד מהם זכה המלוה בקרקע אף שהשגה הראשונה שהשיג עליו הריטב"א אינה מוכרחת כ"כ סברת הרמ"ה הוא שאין לחלק בין נותן גט או מתנה לדרך מכר כה"ג. אמנם השגה השניה לכאורה היא השגה גדולה על הרמ"ה דהא הוא בעצמו הוכיח מריש כתובות דיש טענת אונס בממון כמש"כ תלמידי הר"י משמו. ע"כ עלה בדעתי לומר דהרמ"ה מחלק בין שהתנה המלוה ובין שהתנה הלוה. דאם התנה הלוה שאם לא אחזיר לך המעות עד ג' שנים הרי השדה שלך מעכשיו ואח"כ מת אחד מהם אע"ג דלך ולא ליורשיך משמע וכן שאם לא אחזיר ולא יורשי משמע מ"מ בטלה המכירה אף לדעת הרמ"ה מטעם טענת אונס כמש"כ הריטב"א. אך הא הרמ"ה מיירי שהתנה המלוה שאם אתה לא תחזיר לי המעות מכאן ועד ג' שנים יהא השדה שלי מעכשיו בזה ס"ל להרמ"ה דאם מת לא נתבטלה המכירה משום דדעת המלוה שהתנה הוא בכל אופן אף שיארע לו אונס להלוה אם לא יחזיר לו המעות לז"פ יהא השדה שלו דמלוה לא איכפת לו כלל בטענת אונס של הלוה. והלוה הא סבר וקבל כמו שהתנה המלוה

והמג"א (בסי' ק"ח ס"ק י"א) כתב וז"ל וראיית האגודה הביאו הרב"י בח"מ (סי' ר"ז) נ"ל דאינה ראי' דהתם לא מהני אונס מידי דהוה אהלוהו על שדהו והתנה לפדותו תוך ג' שנים ואירעו אונס ולא פדאו שהוא חלוט לו כמ"ש הב"י בח"מ ס"י עכ"ל. והגאון רעק"א בהגהותיו כתב ע"ז וז"ל בעניותי לא מצאתי שם כן בח"מ והדבר פשוט דבאמת אינו חלוט לו דהוה אונס וכן מבואר להדיא בהר"ן פ"ג דשבועות ד' רצ"ו כו' עכ"ל. ולפע"ד כיון המג"א לדברי הרמ"ה הנ"ל שאם המלוה התנה שאם יחזיר לו המעות יחזיר לו השדה ואם לא תחזיר לי המעות יהא השדה שלי מעכשיו בכל אופן התנה אף שאינו יכול הלוה לקיים התנאי מחמת אונס מ"מ המכירה קיימת. וה"נ גבי בתי ערי חומה הוה נמי כמו הלוהו על שדהו והתנה המלוה דאינו יכול הלוה לטעון טענת אונס. ומה שכתב הגאון הנ"ל וכן מבואר להדיא בר"ן בפ"ג דשבועות וכיון להר"ן דכתב שם וז"ל וכן אתה אומר בדיני