מלבושי יום טוב חלק א קכא

דייק דחלה ה"ז גט עיין בש"מ מ"מ נראה דגם לדבריהם ע"כ צ"ל דאי יש אונס בגיטין בחלה אינו גט כלל כמו גבי מיתה דאל"כ האיך שייך למימר דמיתורא דמתני' דקתני מת דאינו גט כלל שמעינן דאין אונס בגיטין וחלה ה"ז גט גמור כיון דאפי' אי אמרינן יש אונס בגיטין מ"מ בחלה ספיקא הוה ולא מצי למיתני בחלה אינו גט וא"כ איך שייך למידק מיתורא דמתני' דחלה ה"ז גט גמור כיון דחלה לא דמי כלל למיתה. אע"כ צ"ל דגם בחלה אינו גט כלל אי אמרינן דיש אונס בגיטין וא"כ שייך שפיר למידק מיתורא דמתני' דאתי לאשמעינן למידק מזה דנקט מת ולא נקט חלה דבחלה ה"ז גט וגם מדהקשו הראשונים על הא דקאמר הגמרא ודלמא הא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה ת"ל מטעם אונס נראה ג"כ דלא ס"ל כדברי הפנ"י שלפי דבריו דבנאנס הוה גט ספק איכא לתרוצי בפשיטות דקמ"ל דאין גט לאחר מיתה ולכך לא הוה גט כלל ומותרת להתייבמת. ואלו בביטול הגט רק מטעם אונס הא אסורה להתייבם לדבריו ז"ל

וגם הא כתבו תלמידי הר' רבינו יונה וז"ל ודוקא בגיטין דאיתי' להאי טעמא אמרינן דאין אונס והגט קיים אבל במתנה, או במו"מ דלא שייך האי טעמא לא הילכך האומר לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פ' יהא זה שלך ונאנס ולא בא המתנה בטלה וכן דעת הרמ"ה ז"ל כו' עכ"ל ומשמע מדבריהם שאף שמסר לידו ואמר אם לא באתי כו' יהא זה שלך אם נאנס יכול להוציא מידו ואמאי הא יכול המקבל לטעון דלמא אף בלא האונס נמי לא היה בדעתך לבוא לקיים התנאי ובמה יכול הנותן לברר שבלא האונס בודאי היה בא והאיך יכול הנותן להוציא מיד המקבל לפי דברי הפנ"י דס"ל דבגט אפי' אי יש אונס בגיטין מ"מ הוה גט ספק מה"ט. אך ראי' זו יש לדחות דאיכא למימר כיון דהנותן טוען טענת ודאי שבלא האונס ודאי היה בא והמקבל טוען טענת ספק וגם יש להנותן חזקת מרא קמא לכך לא מהני להמקבל חזקה דהשתא לזכות במתנה זו מספק. וכן יש לתרץ מה דקשה לכאורה הא דמבואר בשו"ע חו"מ סי' כ"א מי שקנו מידו שאם לא יבוא ביום פ' וישבע ויטול אבד זכותו ואם הביא ראי' שהיה אנוס באותו היום פטור מקנין זה ונשבע ונוטל ולפי דברי הפנ"י קשה האיך נשבע ונוטל מספק דילמא אף בלא האונס נמי לא היה בא. אך באמת זה לא קשה משום כיון דהתובע טוען טענת ודאי והנתבע בא לפטור בטענת ספק דאולי אף בלא האונס נמי לא היה בא וכיון דהחיוב הוא חיוב בודאי והנתבע בא לפטור בטענת ספק בטענת מחילה מחמת הקנין א"כ הוה זה כספק פרעון ולא מהני

מ"מ נראה ברור מדברי הראשונים ז"ל דס"ל דבנאנס אי אמרינן דיש אונס בגיטין לא הוה גט כלל דכן משמע נמי לישנא דהגמרא שם דקאמר מי איכא מידי דמדאורייתא לא הוה גט ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן א"א לעלמא. משמע פשטות הגמרא דבנאנס אי אמרינן דיש אונס בגיטין לא הוה גט כלל והוה א"א גמורה ודלא כהפנ"י ונראה לפע"ד הטעם הא דאמרינן דבנאנס לא הוה גט כלל ולא חיישינן דאולי אף בלא האונס נמי לא היה בא ולא יתבטל הגט רק מטעם ספיקא משום דהתנאי שהתנה אם לא באתי עד זמן פ' יהא גט משמע רק אם ברצון עצמו לא יבוא עד זמן פ' אז יהא גט וכיון שתלה קיום הגט בקיום התנאי שלא יבוא ברצון עצמו לזמן פ' ואם לא יתקיים התנאי לא יהא גט ולא היה יכול לבוא מחמת אונס אף שאפשר שבלא אונס נמי לא היה בא מ"מ הא לא נתקיים התנאי שלו שתלה הגט בקיום תנאי זה רק ברצון עצמו וזה לא נתקיים כיון שעתה לא היה יכול לבוא מחמת אונס ונראה דזה דמי לאחד שאמר אם אבוא עד ז"פ לעיר פ' יהא גט והוליכוהו ליסטים לעיר פ' באונס דזה פשוט דאי אמרינן יש אונס בגיטין דלא הוה גט דהוה כאלו לא נתקיים התנאי כיון דהליכתו לשם היה מחמת אונס ולא אמרינן דאולי אף בלא האונס נמי היה הולך מדעת עצמו לשם מ"מ כיון דעתה היה הליכתו לשם מחמת האונס שהוליכוהו ליסטים הוה כאלו לא הלך כלל וא"כ לא נתקיים התנאי שתלה הגט בהליכתו לשם. ומזה יש להסביר גם לתנאי זה דאם לא באתי כיון דתלה הגט בקיום התנאי שלא יבא ומשמע דוקא ברצון עצמו וכיון שלא היה יכול לבוא נמי מחמת אונס א"כ לא נתקיים התנאי שלו לכך נתבטל הגט לגמרי אי אמרינן דיש אונס בגיטין וזה ברור

ולפי מה שבררנו שמדברי הראשונים נראה להדיא דאם יש אונס בגיטין לא הוה גט אף שברור לנו שבלא האונס נמי לא היה בדעתו כלל לבוא דאל"כ מידי ספיקא לא נפקא ואמאי לא הוה גט כלל א"כ א"ש נמי מה שבררנו למעלה בדברי הראשונים דאפי' חלה בסוף הזמן וא"כ אנו רואין שאין דעתו כלל לבוא לביתו מ"מ לא הוה גט דהא כבר בררנו למעלה דאפי' בסוף הזמן מ"מ כיון שאפשר לבוא ע"י קפיצה מיקרי עדיין לא נתקיים התנאי וכיון דאז אירע לו אונס שא"א לבוא גם ע"י קפיצה אף שברור לנו שלא היה בדעתו כלל לבוא ע"י קפיצה מ"מ לא הוה גט

ומצאתי שהגאון מליסא בס' בית יעקב על כתובות הסכים ג"כ לדינא כמ"ש אך ראייתו מן הר"ן אינה מוכרחת וכמו שאבאר דהנה הגאון הנ"ל הביא שם מה שתירץ בס' ת"ג על דברי הר"ן בס"פ מי שאחזו וז"ל כתב הר"ן דאף דתני לי' דין דאין גט לאחר מיתה בהדיא מ"מ קמ"ל בהא דאם לא באתי בתנאי דאף שלא תלה במיתה סד"א דמעכשיו קאמר ובגליון האלפסי שם הקשה דא"כ מאי מקשה בש"ס בכתובות הא תני לי' רישא הא אצטריך למיתני מטעם שכתב הר"ן ולק"מ דהא ס"ד בתנאי דאם לא באתי ומת בלא"ה בטל מטעם אונס כו' וע"כ הא דאצטריך לאשמעינן הוא משום דנ"מ בזה גיטך אם מתי כו' ולפי"ז מקשה הש"ס שפיר הא תני לי' רישא דכיון דבלא תנאי נקט בהדיא א"כ בתנאי הדקל"ד ליתני חלה וכ"ש מת דבטל מחמת טענת אונס כו' אך הא קשה דמאי מקשה הש"ס הא תני לי' רישא דלמא קמ"ל דאפי' בתנאי אינו גט ואי תקשה דבתנאי בלא"ה הגט בטל מטעם אונס לפי הס"ד כו' הא י"ל דנ"מ כו' דאף אי לא מת שוב לא היה יכול לבוא ממקום שהיה בו למקום התנאי והרי מבעל התנאי ברצון ובכה"ג מטעם טענת אונס הוה גט כו'. ומזה מוכח לפע"ד דאפי' בכה"ג כל שלבסוף נתבטל התנאי גם מחמת אונס אמרינן להיפך דמה בכך שפשע בביטול התנאי הא אפי' לא פשע היה נתקיים התנאי רק מחמת האונס והתנאי שלו היה אם יתקיים התנאי שלא מחמת אונס ועוד דאפשר שהיה בא בקפיצה כעין שאמרו ביבמות (קטז) ומכ"ש למאן דס"ל דאמרינן אגלאי מלתא למפרע עמ"ל פ"ז מה"ג עכ"ל הגאון הנ"ל

ואף שאנכי ג"כ הוכחתי כדברי הגאון הנ"ל מדברי הראשונים מ"מ דבריו תמוהים לישב בזה דברי הר"ן ז"ל דמ"מ אכתי תקשה דילמא המתני' אשמעינן בתנאי דאם לא באתי דבטל מטעם דאין גט לאחר מיתה הא קמ"ל דאפי' בתנאי אינו גט ואי מטעם אונס איירי שהתנה להדיא דאף אם לא יבוא מחמת איזה אונס נמי יהא גט ואדרבה הא כמה ראשונים פי' כן דברי הגמרא דדחי ודלמא היא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה ואי משום אונס מיירי שהתנה דאונס לא יבטל התנאי: וא"כ מאי מקשה הא תני לי' רישא

ע"כ נ"ל לישב דברי הר"ן דגיטין בדרך אחר ודברי הר"ן דגיטין המה דברי הרמב"ן ושארי הראשונים בכתובות דעל הא דמתרץ הגמרא ודלמא לאפוקי מרבותינו דתניא ורבותינו התירוה להנשא כתבו שם כעין קושית הר"ן ותירוצו כמו שאבאר בס"ד וז"ל הרמב"ן ואיכא מאן דקשיא לי' ולאפוקי מדרבותי' לאו מרישא שמעת מינה דהא רבותינו כר' יוסי ס"ל ור' יוסי בלאחר מיתה קאמר כדמפורש בפ' מי שמת וכיון דזמנו של שטר מוכיח עליו הוה לי' כמעכשיו אם מתי וכמעכשיו לאחר מיתה ותנן מעכשיו אם מתי ה"ז גט מעכשיו לאחר מיתה גט ואינו גט ואני אומר דר' יוסי עדיפא מדרבותינו