מלבושי יום טוב חלק א קכ

הקשו ת"ל הרי ס"ס כיון שקביעות זמן עכ"פ אחר יב"ח ואז הרי כבר מת ואין גט לאחר מיתה כו' וע"כ צ"ל דסברי כיון שעכ"פ התנה בלשון תנאי אף שקבע זמן מ"מ הוי רק תנאי: ואם חסר משפטי תנאים תנאי בטל ומעשה קיים ואף דעכ"פ הסברא תמוה מ"מ יש לתת תבלין לזה די"ל בשלמא אם קובע סתם זמן א"כ כוונתו היה שלא תחול עד אז משא"כ אם התנה בלשון תנאי עיקר כוונתו הי' אם לא יבוא ואם הי' יודע שלא יבוא היה נותנו מיד וא"כ ממילא אם לא התנה כדין תנאי בטל ומעשה קיים מיד. והבן זה כי נ"מ לדינא ודעתינו קצרה עכ"ל ונפלאתי על הגאון הנ"ל דהא אדרבה מדברי הר"ן בפ' מי שאחזו על הא דאתקין שמואל בגיטא מוכח כדברינו דאם תלה התנאי בהזמן וחסר משפטי התנאים מ"מ הזמן אינו בטל דז"ל הר"ן שם ומ"מ צ"ל דהא דתנן בפרקין ה"ז גיטך אם לא באתי ופרכינן עלה וליחוש שמא בא דאלמא התנאי קיים שהמשנה שנויה שלא בדקדוק וכן הרבה כיוצא בה דאי לא הוה לי' מעשה בתחלתו ותנאי בטל כו' עכ"ל ומדהוצרך הר"ן להביא ראי' מהגמרא דפריך וליחוש שמא בא אלמא דהתנאי קיים. ולא הביא ראי' מהמשנה גופא דאמאי אם מת תוך יב"ח לא הוה גט כיון דהתנאי בטל א"כ הגט קיים לאלתר. אע"כ דהר"ן סובר כדברינו דאף היכא דהתנאי בטל מ"מ אם מת תוך יב"ח לא הוה גט מטעם הזמן וכמש"ב. וגם מהא דמת אינו גט אפי' מת בסוף יב"ח שאף אם היה קיים נמי לא היה אפשר לבוא ומשעה שא"א לבוא הוה כאלו נתקיים התנאי וכמש"ב. מ"מ אינו גט משום דאין גט לאחר מיתה. ע"כ משום דהזמן אינו תלוי בקיום התנאי כך עלה בדעתי לכאורה

אח"כ התבוננתי וראיתי דמה שעלה בדעתי לדבר פשוט דמשעה שא"א לבוא לביתו עפ"י דרך העולם הוה מאז כאלו נתקיים התנאי ז"א דמ"מ כיון שאפשר לבוא ע"י קפיצה כמו שאמרינן ביבמות (קטז.) ט"כ א"א למיקרי זאת כאלו נתקיים התנאי אף שזהו הזדמנות רחוקה מ"מ כיון שאפשר לצויר שיכול לבוא לביתו ע"י איזה אופן שיהי'. ולא דמי למת דכתבו התוס' בע"ז דהוה כאלו נתקיים התנאי דשם כיון דא"א לצויר בשום אופן שיבוא. וכן משמע מפשטות דברי הגמרא שם דקאמר מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט דאל"כ נ"ל למיתני מת ליתני חלה וכ"ש מת [עיין בש"מ] ואי אמרינן דהיכא דחלה בזמן שא"א לבא לביתו בלא"ה אז האונס אינו מבטל הגט א"כ האיך אפשר למיתני סתמא חלה בתוך יב"ח אינו גט הא בחלה נמי יש נ"מ אם חלה בזמן שיש שהות לבוא לביתו או לא ובמת הא בכל מקום ודאי אינו גט כדמוכח מפשטות המשנה דקתני סתמא מת תוך יב"ח אינו גט וזהו דעת הראשונים דלא תרצו על קושיתם הא הכא אנוס דהכא מיירי בסוף הזמן. משום דס"ל דאפי' בסוף הזמן נמי יכול לטעון טענת אונס אי אמרינן יש טענת אונס בגיטין וכן משמע גם מדברי התוס' דפי' דלפי הדיחוי ודלמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט והא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה דלפי"ז המתני' אתי לאשמעינן תרווייהו דיש אונס ואין גט לאחר מיתה א"כ משמע מדבריהם דס"ל דחלה דמי למיתה ואין חילוק ביניהם דאל"כ האיך אפשר לומר דמתני' גבי מיתה אשמעינן טעמא דאין גט לאחר מיתה ויש טענת אונס כיון דחלוקין הן בדיניהן ולא דמי כלל והאיך כייל המתני' תרווייהו טעמי כחדא אע"כ דאף חלה בסוף הזמן נמי בטל הגט ומטעם טענת אונס אי אמרינן יש טענת אונס בגיטין דלא הוה כאלו נתקיים התנאי משום דמצי לבוא בקפיצה

וראיה לזה מדברי הירושלמי בגיטין בפ' מי שאחזו ה"ג. דקאמר שם מה שתהא מותרת לינשא פי' לרבותינו דאמרי ה"ז גט אם מת תוך יב"ח דודאי לא יבוא עוד מי אמרינן כבר קיים התנאי ומותרת להנשא מיד א"ד אסורה לינשא עד לאחר יב"ח דאז איקיים ליה תנאה] ר' חגיי אמר מותרת לינשא ר' יוסי אמר אסורה לינשא אני אומר נעשו לו ניסים וחיה. ופי' משום דחיישינן שמא יעשה לו נס ויחיה ויבוא ויקיים תנאיה והבעל ק"ע כתב וז"ל בבבלי (פ"ו) מיבעי לי' אי לאלתר התירו דהא לא אתי או דלמא לאחר יב"ח התירו דהא איקיים לי' תנאי' וכ' תוס' וא"ת לאלתר מה יש לחוש דהא ודאי יקיים התנאי כיון דמת וי"ל דאיכא למיגזור אטו לא מת וכו' ע"ש. והדבר דחוק דלשון הגמרא משמע דחששא הוא מחמת התנאי ולא מחמת גזרה ועוד גזרה זו שיתמהו העולם למה התירו דא"כ אם שלח לה גט חדש נמי נאסר אלא ודאי דקלא אית לי' ה"נ המיתה אית לה קול ואני תמה שנעלם מהם דברי הירושלמי דהחשש הוא שמא נעשו לו ניסים וחי' והא דלא חיישינן כן בכל הנשים שבעולם דמשהעידו שמת בעליהן מותרות להנשא י"ל מדהתנה אם לא אבוא עד יב"ח משמע דידוע לו שיבוא ע"י ניסים וצ"ע עכ"ל הנה מה שהניח דבריו בצ"ע יפה עשה כי סברא רחוקה מאד לומר שחששו החכמים דכיון שהתנה לבוא ליב"ח מסתמא היה ידוע לו שיבוא ע"י ניסים. כי מניין היה ידוע לו שימות ועיין בר"ן שם שהשיג ג"כ על סברת התוס' וכתב וז"ל ולי נראה דהיינו טעמא משום דאיהו ודאי לא הוה חייש למיתה דידי' ולא היה גומר ומגרש אלא לאחר יב"ח ומש"ה חיישינן ולא שרינן לה מקמי הכי ולישנא הכי מוכח דאמרינן או דלמא לאחר יב"ח שרינן לה לכי מקיים תנאיה עכ"ל והנה גם דברי הר"ן קשה להבין דהאיך אפשר לומר דלא היה גומר ומגרש אלא לאחר יב"ח דהא הוא גירשה מעכשיו והיב"ח לא היה רק תנאי אם לא יבוא עד יב"ח א"כ איך שייך לומר שהוא לא גומר ומגרש אלא לאחר יב"ח. ע"כ נראה לפרש דברי הירושלמי והגמרא דידן בחדא מחתא דודאי לא חיישינן שאולי יעשה לו ניסים ויחי' ויבוא ויקיים תנאיה. זה ודאי לא חיישינן אלא כיון שאפשר לבוא ע"י נס ע"כ לא מיקרי בזה שמת כאלו כבר נתקיים התנאי וזה סברת ר"י בירושלמי דאמר דאסורה להנשא וכן מיבעי להגמרא כי שרית לאלתר שריתוה דהא לא אתא [ר"ל כיון דודאי לא אתא ע"כ משעה שמת הוה כאלו כבר נתקיים התנאי] או דלמא לאחר יב"ח שריתוה דהא איקיים לי' תנאיה אבל כ"ז שלא עברו יב"ח אע"ג דודאי לא אתא כיון שמת מ"מ כיון שאפשר לבוא עפ"י דרך נס היינו שיעשו לו נס ויחי' ע"כ דכ"ז שלא עברו יב"ח לא מיקרי נתקיים התנאי. א"כ נראה ברור דע"כ לא פליגי אמוראי בירושלמי ומיבעי להגמרא אלא דוקא במת משום שא"א לבוא כ"א עפ"י דרך נס אבל בנ"ד אף דשהה בדרכו שא"א לבוא עפ"י דרך העולם מ"מ כיון שאפשר לבוא ע"י קפיצה אף שזהו הזדמנות רחוקה מ"מ לא מיקרי זאת כאלו כבר נתקיים התנאי

אך מה שצריך לבאר עוד דאמאי אמרינן דאי יש אונס בגיטין אף אם חלה בסוף הזמן נמי לא הוה גט כמשב"ל דאמאי מהני טענת אונס בזה כיון דשהה בדרכו עד סוף הזמן שלא היה אפשר לבוא עפ"י דרך העולם וזה ודאי שלא היה בדעתו כלל לבוא ע"י קפיצה א"כ מאי נמ"ל מה שאירע לו אונס בסוף הזמן כיון דחזינן שלא היה בדעתו כלל לקיים התנאי אלא לקיים הגט כיון דשהה בדרכו כ"כ. והנה ראיתי להבעל פנ"י שכתב וז"ל דהא דדייק מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט היינו דממשנה יתירא דייק וסמיך אהא דמקשה בסמוך דפשיטא דמת אינו גט דמרישא שמעינן דאין גט לאחר מיתה אע"כ דלא תנא מת אלא לדיוקא דחלה ה"ז גט ולכאורה שזה מוכרח דבלא"ה ק"ל מאי מדייק הש"ס דאין אונס בגיטין מדקתני מת ולא קתני חלה דלכאורה אפי' אי יש אונס בגיטין לא שייך למיתני דחלה אינו גט כלל ומותרת להתייבם דמידי ספיקא מיהו לא נפקא דשמא אף אם לא אירע לו אונס נמי לא היה בדעתו לקיים התנאי ולבוא תוך יב"ח כו' עכ"ל והנה לפ"ד ודאי נראה דאם שהה לבוא לביתו עד שא"א לבוא עפ"י דרך העולם וא"כ אנו רואין דאין דעתו לבוא לקיים התנאי ודאי דאף אם אירע אונס אח"כ אינו מבטל הגט אבל באמת דבריו ז"ל הם כנגד דברי רש"י והתוס' דמדבריהם נראה להדיא דאי אמרינן דיש אונס בגיטין חלה דמי למיתה ואינו גט כלל וכן משמע מכל הראשונים ז"ל. ואף שיש מן הראשונים דפי' כדברי הגאון הנ"ל דמיתורא דמתני'