מלבושי יום טוב חלק א קיט

מלבושי יו"ט קונטרס משפטי התנאים סימן א

שאלה אחד נתן גט לאשתו על תנאי אם לא אבוא לביתי תוך ל' יום יהא גט. ושהה בדרכו עד הזמן שלא היה אפשר לבוא לביתו עד הזמן הנ"ל ואז אירע אותו אונס דלא שכיח כלל ואנן פסקינן בשו"ע סי' קמ"ד כפי דעת רוב הפוסקים דאונס דלא שכיח כלל מבטל הגט. או שהתנה בהדיא בלבד שלא יארע לו אונס. א"כ כל אונס מבטל הגט אך בכה"ג דלא יכול לבוא לביתו אף בלא האונס צריך לברר אם האונס מבטל הגט או לא

תשובה לכאורה עלה בדעתי דבכה"ג הוה גיטא כיון ששהה עד הזמן שלא היה יכול לבוא לביתו לזמן שהתנה אף אם לא יארע אונס א"כ מאז הוה כאלו נתקיים התנאי וכה"ג כתבו התוס' בע"ז (לז.) ד"ה לאלתר כו' וז"ל וא"ת פשיטא דלאלתר היא מותרת דמיד שמת הרי התנאי כמקוים דלא ישוב עוד לביתו וי"ל דמ"מ מיבעי לי' אי גזרינן מת אטו לא מת עכ"ל. א"כ ה"נ כיון שהוא בדרך שא"א לבוא לביתו לזמן הנ"ל הוה כאלו נתקיים התנאי מזמן שא"א לבוא לביתו א"כ לא איכפת לן בהאונס שאירעו אח"כ ועוד דכל הטעם דאונס מבטל הגט הוא משום דיכול הבעל לומר שבאמת היה בדעתי לבוא לביתי לקיים התנאי ולבעל הגט ומה שלא באתי הוא מחמת האונס ואני לא כיונתי בהתנאי אלא אם לא אבוא לביתי ברצוני א"כ בנ"ד כיון דשהה בדרכו עד הזמן שלא היה אפשר לבוא לביתו עד הזמן שהתנה אף אם לא אירע לו אונס א"כ האיך אפשר הבעל לטעון זאת שהרי חזינן שאף בלא האונס לא היה בדעתו כלל לבוא לביתו כיון דשהה בדרכו כ"כ שלא היה אפשר לבוא לביתו ולפי"ז נתיישב היטיב דברי הגמרא דכתובות (ב:

) דאמרינן שם אמר רבא ולענין גיטין אינו כן אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין מנא לי' לרבא הא אילימא מהא דתנן ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך יב"ח אינו גט מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט ודילמא לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט והיא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה כו' וכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו וז"ל פי' אפי' היכא דלא אנוס וקשיא לי והא הכא אנוס וקס"ד השתא דיש אונס בגיטין והיכא שמעינן היכא דלא אנוס כו' ואיכא לדחוקי דהכי קאמר מתני' בשאין בה טענת אונס כגון שהתנה בפירוש אם לא בא עד יב"ח אעפ"י שנאנס יהא גט דהכא ודאי משום דאין גט לאחר מיתה הוא עכ"ל אבל לפי דברינו א"צ לדחוקי כלל דמיירי בשהתנה אלא דמיירי שמת בסוף הזמן שלא היה יכול לבוא לביתו אף אם היה קיים דבכה"ג בחלה הוה גט משום דליכא בזה טענת אונס כיון שבלא"ה לא היה יכול לבוא ובמת אינו גט משום דאין גט לאחר מיתה ואין לומר דס"ל להראשונים ז"ל דכיון דאיחר לחזור לביתו עד הזמן שא"א לבוא לביתו הוה מאז כאלו נתקיים התנאי א"כ חל הגט מאותו שעה ולכך אפי' אם מת אח"כ אין זה גט לאחר מיתה ואף שפירש יב"ח היינו שאם יבוא לסוף יב"ח יבוטל הגט אבל כיון שלא בא חל הגט מהזמן שלא היה יכול לבוא וע"כ מתני' דמת אינו גט מיירי היכא דמת בתוך הזמן שהיה יכול לבוא לביתו לכך הקשו הראשונים שפיר ת"ל מטעם אונס אבל באמת זה דבר שא"א לומר כלל דהא תני במתני' סתמא מת תוך יב"ח אינו גט ודאי דמשמע בכל אופן אפי' בסוף היום שאף אם היה קיים לא היה יכול לבוא לביתו מ"מ אינו גט וע"כ צ"ל דאף דשהה עד הזמן שלא היה יכול לבוא והוה זה כאלו נתקיים התנאי מ"מ אם מת אינו גט משום דבתנאי שמתנה אם לא באתי מכאן ועד יב"ח יהא גט יש בזה שני דברים. א' התנאי שהתנה שאם יבוא יבוטל הגט ואם לא יבוא יתקיים הגט ב' הזמן יב"ח דכיון שאמר לה אם לא אבוא תוך יב"ח יהא גט א"כ לא הוה גט אלא לאחר יב"ח והוה כאומר לה הרי את מגורשת לאחר יב"ח וא"כ אם מת תוך יב"ח אף בזמן שלא היה יכול לבוא לביתו אף אם היה קיים מ"מ לא הוה גט מטעם שמת תוך הזמן ואין גט לאחר מיתה

ויותר נ"ל דהיכא דאמר הרי את מגורשת אם לא אבוא תוך יב"ח ולא כפלי' לתנאי למאן דס"ל דבעי כפילת התנאי ואם לא כפלי' התנאי בטל והמעשה קיים וא"כ אף שבא תוך יב"ח לא נתבטל בזה הגט מ"מ אין הגט חל אלא לאחר יב"ח וגם יכול לחזור בו מטעם דכיון שזה הוא תוך הזמן. דהזמן והתנאי הם שני דברים דלענין תנאי בעי כפילא ולענין זמן הא לא בעי כפילא וא"כ אף שבטל התנאי מ"מ הזמן לא נתבטל אף שלכאורה אפשר לומר כיון שתלה התנאי בהזמן שאמר אם לא אבוא תוך יב"ח א"כ מסתברא דכל איחור הזמן שלו מן הגט היה מחמת התנאי כדי שיהיה לו זמן זה על קיום התנאי וכיון שבטל התנאי וא"צ להארכת הזמן א"כ ממילא חל הגט מיד. אבל באמת ז"א דהא זה ברור דאם אחד נתן גט שיחול לזמן פ' מאיזה טעם שגילה לנו שלכך מאחר זמן הגט. ואח"כ נתודע לו ולנו שהטעם שלו הוא טעם בטל וטעות היה בידו דבודאי מ"מ אין הגט חל אלא בזמן שהתנה דכיון שהוא לא נתן לה שיחול מיד האיך אפשר לחול הגט מעצמו בזמן שלא נתן לה שיחול אז וא"כ ה"נ אף שאיחור הזמן שלו היה מטעם התנאי והתנאי בטל מ"מ אין הגט חל אלא לאחר זמן שהתנה שיחול אז דא"א לחול הגט מעצמו בזמן שלא נתן לה שיחול אז. וכן נראה לפי"ז לענין הא דמחלק הרמב"ם (בפ"ט מה"ג) בין המגרש על תנאי לזה שקבע זמן בגירושין שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי לפיכך כשיתקיים התנאי נתגרשה אם היה הגט קיים אעפ"י שאינו ברשותה כו' אבל התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע גט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה המעשה לפיכך כשהגיע הזמן צריכה להיות הגט ברשותה כו' עכ"ל אף שלכאורה נראה מסתימת דברי הרמב"ם דבכל תנאים א"צ להיות הגט ברשותה אף בתלה התנאי בהזמן כגון אם לא באתי תוך ל' יום אבל באמת ז"א כיון דהתנאי והזמן הם שני דברים אף בתלה התנאי בהזמן א"כ גם בכה"ג צריך להיות הגט ברשותה לסוף הזמן שקבע דהוה כפקדון בידה עד הזמן הנ"ל. והרמב"ם לא קאי על תנאי זה משום דהרמב"ם לא הזכיר תנאי זה אלא אח"כ בהלכה ז' ולקמן בסי"ג אדבר עוד בזה בס"ד יעו"ש

אח"כ מצאתי דהגאון בעל פתח הבית בדיני תנאים ענף ז' כתב וז"ל ואף גם זאת שכ' למעלה דתנאי התלוי בזמן כולל תרתי ג"כ לא נראה מפוסקים. עם כי לכאורה הסברא נכונה והראי' דהרי מבואר בראשונים שהקשו לדעת הפוסקים כר"מ מהנך משניות דלא תני בהו כפילא ולא שאר ד"ת וחד מנהון הך דה"ז גיטך אם לא באתי תוך יב"ח ומת כו' ע"ש ומאי