מלבושי יום טוב חלק א קיז

עובר לחמשים יום והספק דאולי הוא בן ט' לראשון היינו שבעשרה ימים לחודש התשיעי ילדה כיון דיולדת לט' יולדת למקוטעין

עוד עלה בדעתי שאפשר לומר דהירושלמי לא פליג כ"כ על הגמרא דידן בהכרת העובר דהגמרא דידן קאי על הכרת העובר לעיני הרואים כמ"ש בסי' ה' שזה גם הירושלמי מודה דיש נשים שנמשכו הכרת עוברן עד חמשה חדשים ויותר ושיהי' ניכר קודם ג"ח הוא דבר דלא שכיח כלל אך בהכרת הדדין שזה הוא ע"י בדיקה פליג הירושלמי עם הגמרא דידן דהגמ' דידן סובר דקודם ג"ח א"א להיות ניכר וגם לג"ח א"א שלא יהא ניכר מדפריך ביבמות (מב.) ותמתין משהו ותנשא וכי מלו לה ג"ח לבדקי' אלמא דס"ל דזהו בדיקה ברורה ולא חיישינן כלל שמא הוא מן השני וניכר מקודם והירושלמי ס"ל דאפשר להיות ניכר בדיקת הדדין לשני חדשים אבל לאחר ג"ח א"א שלא יהא ניכר וע"ז מביא שם ראי' מדהתירו להתייבם לאחר ג"ח: וזה כדברי הרשב"א בתשובה שהבאתי למעלה בסי' הנ"ל דלאחר ג"ח לא התירו להתיבם אלא ע"י בדיקה בדדין והא דלא מוקי הירושלמי דהכא מיירי שבא עליה לאחר שני חדשים ולא בדקו בדדיה עד חמשה חדשים משום דס"ל להירושלמי שזה א"א להיות שהיא בעצמה לא תדע א"כ היא בעצמה בודאי יודעת אם חייבת חטאת או לא והאיך מייתי גם היא אשם תלוי ואולי סובר הירושלמי דהיא נאמנת גם אצל בעלה. אבל הגמרא דידן ע"כ סובר שאפשר להיות שגם היא בעצמה לא תדע מזה

ועוד נפלאתי על דברי הב"ח דאף אם נימא דיש נשים שהוכר עוברן לאחר שני חדשים כדמוכח מדברי הירושלמי אבל זה ודאי דברוב נשים נמשך הכרת עוברן עד אחר ג"ח דהא סומכוס קאמר להדיא וכמה הכרת העובר הוא שלשה חדשים א"כ האיך קאמר דאם היה מיבמה בתחילת חודש השלישי ולא היה ניכר עוברה תלינן בשני. והא המשנה (דסוף פ' נושאין) קאמר להדיא מי שלא שהת אחר בעלה ג"ח ונשאת וילדה ואינו ידוע אם בן ע' לראשון או בן ז' לאחרון וכן פסקו כל הפוסקים. וכן הטור בעצמו בסי' קע"ו הביא המשנה בלשונה. א"כ האיך אפשר לומר דהטור סובר דאם יבם אחר שני חדשים כיון דאז לא הוכר תלינן בשני אע"כ צ"ל דאנן ס"ל דהלכה כסומכוס דהכרת העובר הוא לג"ח ודלא כר' חנינא הגדול דס"ל דסגי ברובו של ראשון ורובו של שלישי והאמצעי שלם משום דסתמא דמתני' דלא כוותי' והאיך קאמר הב"ח דהא דפסקינן דבעי ג"ח הוא משום חומרא בעלמא לכתחילה

גם נראה לפע"ד דלא כפי מה שסובר הב"ח דלר"ח הגדול דס"ל לענין הבחנה דסגי ברובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם משום דס"ל דסגי בשני חדשים ויום אחד להכרת העובר אלא משום דס"ל דשופרא גרים לכך אף שנתעברה ליום ט"ו בחודש מ"מ כיון שהגיע ר"ח הוה כאלו הוא חודש שלם לענין לידה ה"ה לענין הכרת העובר וכן בחודש השלישי כיון דעבר רובו הוה כאלו עבר כולו לכך ס"ל דסגי בזה לענין הבחנה אבל ודאי דגם ר"ח מודה דאם נתעברה בתחילת החודש עד שיעבור רוב חודש השלישי אינו ניכר עוברה ולפי"ז מדוקדק שפיר מאי דנקט בהאי לישנא רובו של ראשון כו' אבל לפי דברי הב"ח קשה אמאי לא קאמר בפשיטות דסגי בשני חדשים ויום אחד וכן משמע בירושלמי הנ"ל דעל ההיא עובדא דאכשרו רבה בר בא אף דילדה למקוטעין קאמר שם דהוא פליג על שמואל בריה פי' דשמואל ס"ל דבעי ג"ת שלימין להכרה והוא פסק דיולדת למקוטעין ומשני שם רבא דשנייה היא הכרת העובר ושנייה היא לידתו דהכרת העובר לחדשים שלימין ולידתו לחדשים מקוטעין. ולכאורה אינו מובן קושית הירושלמי דמאי שייך הכרת העובר ללידה אבל לפי מה שבארנו ניחא שפיר דקאמר שם בירושלמי דר' חייא רבה ס"ל דסגי ברובו של ראשון כו' ושמואל ס"ל דבעי חדשים שלימין להכרה והמ"ד דס"ל דיולדת למקוטעין משום דס"ל דשופרא גרים כמבואר שם להמעיין בירושלמי א"כ אבוה דשמואל דאכשרי' לולד ע"כ ר"ל דשופרא גרים ושמואל דס"ל דבעינן חדשים שלימין ע"כ דלא אמרינן שופרא גרים ומשני דשאני הכרת העובר דלא אמרינן בזה שופרא גרים אע"ג דמהני שופרא ללידה אבל להכרה לא מהני

ע"כ נ"ל ברור דלא כדברי הב"ח ואף אם יבם תוך שלשה חדשים נמי הוה ספק בן ט' לראשון כו' וכן איתא שם בשו"ע (סי' קס"ג ס"ג) להדיא יבם היבם תוך שלשה חדשים וילדה לסוף תשעה חדשים ספק הוא בן תשעה לראשון או בן ז' לשני אלמא דס"ל להדיא דבכל חודש השלישי נמי הוה ספק. מ"מ דברי הטור דכתב יבם היבם לסוף שני חדשים צריכין ישוב והפרישה כתב שם וז"ל נראה דדוקא קאמר לסוף שני חדשים דאלו לסוף חדש אחד וילדה לסוף ט' חדשים הוה תלינן בודאי בראשון דאלו לשני לא הוה חי דבן ח' חדשים הוה ולא הוה אמרינן בברי בן שני הוא ובן ז' היה ראוי להיות אלא דאשתהי ואי ילדה בן ח' הוה אמרינן דודאי בן שני מה"ט גופא וק"ל עכ"ל ונראה דהפרישה בא לישב לשון הטור הא דנקט לסוף שני חדשים הוא בא לאפוקי לסוף חודש אחד וגם זה דחוק קצת דלמה נקט לפי"ז לסוף שני חדשים. וגם הדין מה שכתב הפרישה דאם בא עליה לסוף חודש אחד וילדה לט' הוא ודאי בן הראשון ובדברי הרשב"א והריטב"א ביבמות (מב.) מבואר דאינו כן דעל הא דפריך שם בגמרא תמתין חודש אחד ותנשא ואי לז' ילדה האי בר שבעה לבתרא הוא ואי לתמניא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא ומשני א"נ לתמניא ילדה איכא למימר דבתרא הוא דלמא אשתהויי אשתהי חודש אחד ואיעבר. כתב הרשב"א ז"ל וז"ל והוה מצי למימר דא"נ לתמניא ילדה איכא למימר בר בתרא הוא והאי לשבעה נגמר ואשתהויי אשתהי חודש. ונ"מ היכא דבא עליה בתרא ופי' מיד וילדה לשמונה אלא משום דפלוגתא הוא לקמן ולא ניחא לי' לאוקמי' בפלוגתא עכ"ל וכן כתב הריטב"א ז"ל הרי ס"ל להדיא למאי דקיי"ל כרבא תוספאה אם כן אשתהויי אשתהי הוא דבר הרגיל ואיכא למימר דבר בתרא הוא לז' ואשתהויי אשתהי בחודש השמיני אך דעת הטור איכא למימר דס"ל דאף למאי דקיי"ל דאשתהויי אשתהי מ"מ כיון דזה הוא דבר דלא שכיח ע"כ תלינן דודאי הוא בן הראשון. מ"מ נ"ל דגם הרשב"א והריטב"א מודים דהיכא דנולד שיהא ס' ח' מן הראשון או ז' מן השני תלינן בודאי שהוא מן השני ולא אמרינן דעדיין הוא ספק מן הראשון לז' ואשתהויי אשתהי בחודש השמיני וטעמא דידי משום דדוקא היכא דאיכא למימר דהוא מן הראשון ולט' א"כ איכא רובא דלט' ילדן כנגד הרוב שהוכר עוברן לשלשה חדשים אבל הכא כיון דליכא רובא דלט' ילדן א"כ אזלינן בתר רובא דעוברן ניכר לשלשה חדשים אמנם היכא דלא היה ניכר לג"ח גם לחשבון מן האחרון א"כ ליכא כאן רובא דניכר לג"ח כיון דע"כ אשה זו יצאה מן הרוב דניכרין לג"ח נראה דאף אם ילדה לח' מן הראשון ולז' מן האחרון לדברי הרשב"א והריטב"א דס"ל דאשתהויי אשתהי בחודש הח' הוא דבר דשכיח א"כ הולד הוא ספק מן הראשון או מן האחרון ולא תלינן ודאי בשני

ונ"ל להביא ראי' לדברי הרשב"א והריטב"א מדברי הירושלמי שהבאתי למעלה דהא הירושלמי מוקי המתני' דספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון שבא עליה לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום וא"כ ט"כ צ"ל דילדה לח' ועשרה ימים לכך מספקינן דאולי הוא בן ז' לאחרון א"כ לכאורה קשה דהא תינח למ"ד דיולדת לט' יולדת למקוטעין אבל לשמואל דס"ל דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין וכן הירושלמי הביאו שם בה' י"א האיך יתרץ המתני'. דהא ס"ל להירושלמי