מלבושי יום טוב חלק א קטז

אחים התבוננתי בזה ונראה לי דודאי אם הי' נכתב בכתובה סתמא הוי לי לאינתו ואנא אפלח ואיזון יתיכי א"כ התחייב א"ע כ"ז שהיא אשתו וכיון שאינה ראויה לגרשה מאיזה טעם שיהי' או מחמת חולי כדעת הספרי או מחמת שנשתטית או מחמת חדר"ג ודאי הבעל מחויב בכל דבר לזונה ולפרנסה מטעם הקנין אף לדעת הרמב"ם וכן נ"ל ברור דאם התחייב לזון בת אשתו וכתב לה כ"ז שהיא אשתו ודאי הוא מחויב לזון את בת אשתו כ"ז שא"א לגרש את אשתו אמנם לפי מה שנהגו לכתוב בכתובות שלנו ואנא אפלח כו' כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהן בקושטא הרי לא התחייב הבעל א"ע לזונה ולפרנסה רק באופן אם יכול לדור עמה כאורח כל ארעא כיון שכתב כהלכת גוברין יהודאין א"כ לא התחייב רק אם יכול לסובלה ולדור עמה כפי מנהג כל האנשים גוברין יהודאין דדיירין עם נשותיהן וזנין ומפרנסין אותן אבל היכא שאינו יכול לדור עמה שהיא חולה או נשתטית לא התחייב הבעל א"ע מקודם בקנין של הכתובה כיון דע"ז ליכא הלכת גוברין יהודאין. אמנם כבר סיים הגאון בעל ישועות יעקב הנ"ל וז"ל אמנם לא כל העתים שווים בזה דמילתא דפשיטא דאם זה זמן לא כביר שחלתה או שאין חולי' כ"כ גדול וגם אין חולי המדבק ופשיטא שמה שאומר מאיסה עלי הוא שקר אין בידינו לפוטרו מרפואה ובזה הכל לפי ראות עיני הדיין ופלס בידו לשקול הדבר בשכלו ויעשה הכל באמת לפי ראות עיניו כו' עכ"ל א"כ יעשה כת"ר כפי מה שהורה הגאון הנ"ל ויש לי להאריך בדברי הרא"ם אך אין הזמן גרמא. כ"ד ידידו דו"ש יו"ט ליפמן הכהן: סימן כה

אח"כ עיינתי עוד בזה וראיתי כי עיקר ההיתר מה שאנו רוצין לסמוך בנ"ד על הכרת העובר כי לכה"פ הוא מיעוטא דלא שכיח שיהא הכרת העובר קודם ג"ח הנה עומד לנגדינו דעת הב"ח (בסי' קס"ג) וז"ל שם יבם היבם לסוף ב' חדשים פי' דלא הגיע עדיין חדש שלישי אפי' יום אחד בחדש ולא היה ניכר עיבורה תלינן דבן שני הוא מדכתיב ויהי כמשלש חדשים וגו' דאלמא דהעובר ניכר מיד כשהגיע חדש שלישי אלא מיירי שיבמה לסוף ב' חדשים מקמי שהתחיל השלישי ומכ"ש אם יבמה בתוך חדש השני או בתוך חודש הראשון דספק הוא ואעפ"י דבעינן צ' יום כמ"ש לקמן בריש סי' קס"ד היינו דלכתחילה אזלינן לחומרא אבל מדינא סגי ברובו של ראשון ורובו של שלישי ואמצעי שלם דהיינו ב' חדשים ויום אחד וכן היה מעשה כדאיתא בפ' החולץ (מג) עכ"ל. אבל באמת דבריו נפלאים מאד דהאיך אפשר לומר דהעובר ניכר מיד בהתחלת חודש השלישי דא"כ אמאי נעשה בן סורר ומורה עד שלשה חדשים כיון דאחר שני חדשים הוה עובר ניכר א"כ ראוי להיות אב וחזינן דהגמרא יליף שם דאף יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאל"כ בתרי ותלתא סגי א"כ מוכח להדיא דעד שלשה חדשים לכה"פ הרוב ודאי דאינן ניכר. ובאמת מוכח שם להדיא דלכה"פ שהמיעוט דניכר קודם ג"ח הוה מיעוטא דלא שכיחא ויותר מזה הגאון בעל חמדת שלמה הוכיח משם שא"א כלל להיות הכרת העובר קודם ג"ח

אמנם בירושלמי פ' החולץ ה"ב איתא שם כדברי הב"ח דז"ל שם אם כשבא עליה לאחר מיתת בעלה מיד הוכר עוברה לאחר שני חדשים ניתני בן ט' לזה ולזה בן ז' לזה ולזה אלמא דס"ל להירושלמי דהכרת העובר הוא לאחר שני חדשים. אבל באמת אין זה ראיה כלל דהא חזינן דהגמרא דידן פליג על הירושלמי בהכרת העובר בכל הפרטים דהגמרא דידן סובר דעד ג"ח אין עובר ניכר כלל ויותר מה' חדשים אפשר להיות שאין העובר ניכר וע"ז האופן מיירי ספק בן ט' לראשון דמיירי שלא הוכר העובר לג"ח מן הראשון א"כ איתרע רובא דלט' ילדן ולכך מספקינן בבן ז' לאחרון והירושלמי קאמר שם להדיא דזה א"א להיות שלא יהא עובר ניכר לאחר ג"ח דכן איתא שם בירושלמי אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר ג"ח ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום הרי יש כאן שלימין לראשון ומקוטעין לשני ופירושו דאם היה אפשר להיות שלא יהא העובר ניכר לג"ח האיך התירו ליבם ולחלוץ לאחר ג"ח כיון דאיכא מיעוטא דאינו ניכר א"כ היה צריך להמתין עד חמשה חדשים ולא לסמוך על רובא לכתחלה אע"כ דא"א להיות שלא יהא עובר ניכר לאחר ג"ח. אבל הגמרא דידן פליג ע"ז וס"ל דלכך התירו ליבם ולחלוץ לאחר ג"ח משום דסמכי חכמים על הרוב. אבל ודאי דאיכא מיעוטא דאינו ניכר עוברן אף לאחר ג"ח

והא דקאמר שם הירושלמי דאפשר להיות הכרת העובר לחמשים יום הבעל פ"מ מפרש דהירושלמי ס"ל דאפשר להוליד לחמשה חדשים ושני ימים משום דשופרא גרים [וזה כדעת הר"י מינץ] א"כ אפשר להוליד לקנ"ב יום ולשליש ימיה ניכר העובר. א"כ לאחר חמשים יום אפשר להיות ניכר העובר אבל באמת לפ"ד אינו כן דע"כ גם הירושלמי מודה דקודם ששה חדשים ויום אחד א"א להוליד בר קיימא דאמרינן בירושלמי סנהדרין פ' בן סורר ומורה א"ר זעירא תנא ר' שילא בר בינא כי יהי' לאיש בן לא שיהא הבן אב מכיון שהוא ראוי לבוא על אשה ולעברה היי די ליה אב ולא בן ואמרה התורה בן ולא אב ואתייא כיי דמר ר' יסא בשם ר' שבתי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ששה חדשים בלבד והנה הבעל פ"מ הגיה שם הירושלמי וכתב וז"ל כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים בלבד גרסינן ואין לומר דגי' דהכא פליגא וס"ל עד שיהא אב ממש והיינו בששה חדשים ושני ימים דהא על הא דקאמר מכיון שהוא ראוי לבוא על אשה ולעברה מייתי להא דר' שבתי משמע משראוי להכיר עוברה הוא כו' עכ"ל אבל לפע"ד דברי הבעל פ"מ תמוהים דהאיך אפשר לומר דהירושלמי ס"ל כהגמרא דידן דהא לדברי הירושלמי העובר ניכר לאחר שני חדשים. א"כ לפי"ז מיד לאחר שני חדשים אינו ראוי להיות בן סורר ומורה אלא נראה עיקר הגירסא בירושלמי ששה חדשים וס"ל להירושלמי דבעי ראוי להיות אב ממש והא דקאמר לעברה לאו דוקא עיבור לחוד אלא להוליד בר קיימא ועד ששה חדשים אי אפשר להוליד בר קיימא אלמא דס"ל דכ"ז שלא עברו עליה ששה חדשים א"א להיות בר קיימא וכן מוכח מהירושלמי פ' החולץ הי"א דקאמר שם אתיא עובדא קומי דרבנן דתמן דלא ידעין אם שלשה עשר מן הראשון ושבעה עשר מן האחרון או שבעה עשר מן האחרון ושלשה עשר מן הראשון וחמשה שלימין באמצע ובקשו ליגע בולד משום ספק ממזרת אמר לון ר' נחמן בר יעקב כההין עובדא אתא קומי רבה בר בא ואכשרו. והנה מדקאמר שם הירושלמי בדיוקא או שהיה שלשה עשר מן הראשון ושבעה עשר מן האחרון או איפכא משמע להדיא דדוקא בכה"ג שעברו עליו ששה חדשים שלימין וכיון שנולד בתחילת חודש השביעי אפשר להתקיים אבל פחות מזה לא הוה אכשרו דא"א להתקיים כלל. ע"כ נ"ל הא דס"ל להירושלמי דאפשר להיות הכרת עובר לחמשים יום משום דאזיל לשיטתי' דס"ל דאף דיולדת לתשעה אפשר להיות עוברה ניכר לאחד שני חדשים וזה לאחר ששים יום א"כ לפי חשבון זה גבי יולד לז' סגי בחמשים יום להכרת העובר וזה ברור לפ"ד. וגם נראה דהירושלמי סובר דיולדת לתשעה ג"כ יולדת למקוטעין דאל"כ כיון שבא עליה לאחר מ' יום ואם ילדה לט' שלימין א"כ לשני הוא בן ח' וא"א להתקיים וזה כונת הירושלמי שם ש"מ אשה יולדת לחדשים מקוטעין דאף לט' יולדת למקוטעין וע"ש מה שפירש הבעל ק"ע ואינו נ"ל אלא הספק שאולי הוא בן ז' הוא בן ז' דוקא דאל"כ לא היה אפשר להיות הכרת