מלבושי יום טוב חלק א קיד

חדשים ושליש ר"ל דלכך ה"א דדיה שעתא מזמן שני חדשים ושליש כיון דטומאת מע"ל הוה דרבנן ה"א דאזלינן לקולא קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים דכ"ז שלא עברו ג"ח לא אמרינן דדיה שעתא. אבל סומכוס לא מיירי כלל לאשמעינן דאפילו היכא דחזינן דהוכר עוברה דוקא לאחר ג"ח דלפי מ"ש איכא למימר דהכרת עובר קודם ג"ח לא משכחת לה כלל ביולדת לט' רק ביולדת לז' וא"כ היכא דחזינן דהוכר עוברה לא מבעי' דהיכא דלא ידעינן זמן עיבורה דכיון דודאי תלינן דאז הוא ג"ח מתחילת עיבורה א"כ בודאי דיה שעתא אלא אפי' היכא דא"א לומר דנתעברה מקודם מ"מ דיה שעתא היכא דחזינן דיש לה הכרת העובר קודם ג"ח א"כ היא ודאי תלד לז' וכיון שעוברה ניכר אצלה א"כ ראשה ואבריה כבדין עליה כמו ביולדת לט' לג"ח ולכך קאמר המשנה סתם מעוברת משיודע עוברה וסומכוס דקאמר ג"ח איירי היכא דלא הוכר עוברה לעיני הרואים אלא דידעינן שהיא מעוברת ועברו עליה ג"ח שנפסק וסתה ג"כ דיה שעתא וכמ"ש

אך כ"ז לפי שיטת רש"י דפי' סוגיא זו כפי המ"ד דיולדת לז' ניכר עוברה לשליש ימיה אבל באמת מוכח מהסוגיא דיבמות דאנן ס"ל כר' יעקב דנהר פקוד בשם ר"ה בדר"י דהא פריך שם הגמרא (מבי) תמתין משהו ותנשא וכי מלו ג"ח לבדקי. ופירש"י שם וכי מלו ג"ח ליום מיתת בעלה שדרך עובר להיות ניכר כו' אי מעברא ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוה מנכר דלא מלו ג"ח לנשואיה דחסר לי' ההוא משהו שהמתינה כו' עכ"ל וא"כ מוכח מכאן להדיא דאף הנך דיולדות לז' ג"כ אין ניכר עוברן קודם ג"ח דאל"כ אכתי יהי' הולד בספק דלמא הוא בן ז' וניכר העובר קודם ג"ח ואין לדחות ולומר דלכך ודאי מקמא הוא משום כיון דהוה ספק השקול אזלינן בתר רובא דלתשעה ילדן ז"א חדא דרש"י ז"ל בעצמו פי' דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוה מינכר ועוד דהיכא דאינו ניכר העובר לעיני הרואים זה מגרע הרוב דלתשעה ילדן וקושית הגמרא הוא שיהי' בדיקת הדדין לג"ח שהיא בדיקה ברורה ואפי' מיעוטא ליכא שלא יהא ניכר כמ"ש במק"א. א"כ אכתי איכא למיחש שמא לא יהיה ניכר לעיני הרואים לג"ח ואז רובא דלתשעה ילדן עוברן ניכר לג"ח מגרע הרוב דלתשעה ילדן וישאר הולד בספק דלמא בן ז' הוא וניכר העובר קודם ג"ח לשליש ימיה והוא יולד לארבעה חדשים ושני שלישי חודש מן הבדיקה ויסתפק לנו אולי הוא בן ט' מהראשון ונתעברה שני חדשים ויותר קודם מיתתו או נתעברה מן השני והוא בן ז'. אלא ע"כ צ"ל דאפי' יולדת לז' אף שנשתנה טבעה לענין הולדה מ"מ לא נשתנה טבעה לענין הכרת הולד מקודם אף שהכא מיירי בבדיקת הדדין מ"מ נראה כיון שלא נשתנה טבעה לענין בדיקת הדדין כ"ש שלא נשתנה טבעה לענין הכרה לעיני הרואים דהא חזינן דבדיקת הדדין היא באה לג"ח אף היכא שאינו ניכר לעיני הרואים דהא לעיני הרואים איכא מיעוטא דלא ניכר לג"ח כדאמרינן שם ביבמות ובדיקת הדדין מוכח שם דא"א שלא יהא ניכר לג"ח א"כ ביולדת לז' דמוכח שם דכ"ז דליכא ג"ח לא נשתנו הדדין שלה כ"ש שלא תשתנה שיהי' ניכר לעיני הרואים

ונפלאתי על הגאון נב"י (בח' א"ע במה"ת סי"ט) דתפס בפשיטות כדברי רש"י דנדה דיולדת לז' ניכר לשליש ימיה דהאיך יפרש סוגיא דיבמות וגם מהסוגיא דנדה גופא כיון דילפינן זה מהאי קרא דכתיב גבי תמר יש להוכיח דע"כ ס"ל דגם יולדת לז' אין ניכר עוברה עד ג"ח דהא רש"י בחומש והוא מדברי המדרש] פי' להדיא מדלא כתיב בתמר וימלאו ימיה ללדת כמו דכתיב ברבקה משום דברבקה היה למלאים ר"ל שילדה לתשעה ובתמר היה לחסרים פי' שילדה לשבעה אפ"ה קאמר קרא ויהי כמשלש חדשים אמנם הרא"ם ז"ל פי' בחומש דלכך פירש"י ז"ל על פסוק ויהי כמשלש חדשים רובו של ראשון ורובו של' אחרון ואמצעי שלם משום דיולדת לשבעה ניכר עוברה לשליש ימיה ואזיל לשיטתי' בנדה אבל דבריו תמוהים דהא ילפינן להדיא בנדה מהאי קרא דזמן הכרה בעינן ג"ח שלמים וגם הגאון בעל גור אריה השיג עליו וכתב דהא דפירש"י רובו של ראשון כו' הוא משום דאיכא מ"ד דס"ל דגם היולדת לתשעה סגי בהכי כדעת ר"ח הגדול ביבמות (מג.) וכדעת ר' חייא רבה בירושלמי וכדעת ר' יוסי במדרש ונראה דמחמת דפשטיות לשון הקרא [כמשלש חדשים] מורה הכי לכך פירש"י כן אבל אנן לא קיי"ל הכי וס"ל דכמשלש חדשים הם שלשה חדשים שלמים וא"כ מדהביא הגמרא בנדה האי קרא דגבי תמר לזכר לדבר א"כ מוכח דאף יולדת לז' אינו ניכר עוברה אלא לג"ח

אח"כ ראיתי שהמהרש"א פי' בדברי רש"י דנדה הנ"ל דלא כהרא"ם. וז"ל שם יראה מפירושו דסומכוס בכל גווני בין ביולדת לט' ובין ביולדת לז' קאמר ג"ח שלמים אלא דליכא ראיה ליולדת לז' דשמא אזלינן לשליש חדשי עבור דסתם נשים שיולדין לט' דה"ל שליש עבורה ג"ח שלמים או נימא דניזול בתר שליש עובר דידה דהיינו ב' חדשים ושליש כו' יעו"ש שהשיג על דברי הרא"ם בפ' וישב שהבאתי למעלה דס"ל דיולדת לז' ניכר עוברה לשליש ימיה וכתב דמסוגיא דהכא ופ' החולץ נראה דבכל גווני בעי ג"ח לסומכוס ואף שגם אנו בררנו למעלה דסוגיא דיבמות מכריח לומר דס"ל דיולדת לז' בעי צ"ח להכרה מ"מ פירושו של המהרש"א א"א להלום כלל בדברי רש"י כיון דהא דקאמר זכר לדבר ולא ראי' גמורה הוא משום דיולדת לז' דאיכא למימר כמו שנשתנה טבעה לענין הולדה כמו כן נשתנה טבעה לענין הכרה מאי קאמר רש"י קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים מה יועיל לנו הרוב נשים דיולדות לט' להך דיולדת לז' גם קשה לפי פירושו כיון דכל עיקר הא דקאמר סומכוס זכר לדבר ולא ראיה גמורה הוא משום יולדת לז' אבל באמת ס"ל דבעי ג"ח לעולם אמאי שקלי' וטריא בסנהדרין לענין זה כיון דלפי"ז היא ברייתא מפורשת ואין חולק עלי' דבעינן בכל גווני ג"ח אלא נראה ודאי דרש"י ז"ל פי' סוגיא זו לפי המ"ד דיולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה וכמשב"ל ונראה דמ"ד דס"ל דאף יולדת לז' אין ניכר עוברה עד ג"ח יפרש דברי סומכוס בדרך אחר דלכך קאמר זכר לדבר ולא ראיה לדבר משום דתמר יולדת לז' היתה ע"כ הי' ניכר לג"ח. אבל יולדת לתשעה אין ראי' דאיכא למימר דבעי יותר מג"ח להכרה. וכן אפשר לפרש ג"כ דברי הגמרא דנדה דאיכא יולדת לט' ואיכא יולדת לז' ותמר יולדת לשבעה ומצאתי להגאון בעל ק"ע ביבמות שפי' כן דברי הגמרא דנדה. וכן נראה שפי' כן התשב"ץ דראיתי בשתי תשובות שהביא מהגמרא דנדה דיולדת לשבעה אין ניכר עוברה עד ג"ח. ולפלא שלא הזכיר כלל דברי רש"י ז"ל. עוד נראה דהני מ"ד דסנהדרין דפליגי ביולדת לז' פליגי נמי בהאי דרשא דתמר דלא כתיב בה וימלאו ימיה ללדת דהך מ"ד דס"ל דיולדת לז' בעי ג"ח להכרה ס"ל דתמר יולדת לז' היתה והך מ"ד דס"ל דלא בעי ג"ח ס"ל דתמר יולדת לט' היתה. אך ס"ל דיולדת לט' יולדת למקוטעין ותמר ילדה למקוטעין לכך לא כתיב בה וימלאו ימיה ללדת א"כ לפי מאי דס"ל יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין א"כ ע"כ תמר יולדת לשבעה היתה ומוכח דגם לשבעה בעי ג"ח להכרה

ולפי"ז כיון דגם יולדת לז' בעי ג"ח להכרה א"כ שפיר איכא לפרש דברי סומכוס דנדה כמו שעלה על דעתי לפרש מקודם דסומכוס בא לאשמיענו דהיכא דאירע שהוכר עוברה קודם ג"ח כיון דאז אין זמנה כלל להכיר עוברה. אע"ג שהוכר מ"מ אין ראשה ואבריה כבדין עליה לכך אין דיה שעתא. ונראה דזהו דעת מהר"ף בהגהת הסמ"ק דס"ל דאיכא מיעוטא [אך שזה לא שכיח] דהוכר עוברה לאחר שני חדשים ואין להקשות דא"כ האיך קאמר סומכוס דזמן הכרת