מלבושי יום טוב חלק א קיג

לולד דלא אזלינן בתר רובא דרוב מתעברות ויולדות אלמא דזה הוה מיעוטא דשכיחא ש"ה כיון דלא חזינן דילדה לפנינו כדרך כל הנולדים ודאי דזהו שכיח שמפלת ואינה יולדת ולד חי אבל היכא דחזינן שילדה ולד חי כדרך כל הנולדים אלא דאנן חיישינן דאולי ילדה ולד שאינו של קיימא זה הוה ודאי מיעוטא דלא שכיחא כדעת הגהת מרדכי] ולפי"ז ע"כ צ"ל כסברת התוס' בכורות (כ:) ד"ה חלב כו' דלכך גזרו רבנן גבי יבמה שצריכה חליצה במת תוך שלשים משום דחששו דאולי יהא פיהק ומת וע"כ הקילו גם באבילות שלא יבא להקל גם בערוה וגם צ"ל לפ"ז דהיכא דפיהק ומת מוכח טובא שהוא ולד שאינו של קיימא ע"כ לא מהני אף דאיכא תרי רובי דהוא ולד של קיימא דמ"מ חוששין מדאורייתא לזה דאולי הוא ולד שאינו של קיימא ולכך גזרו גם אם נפל מן הגג כו' ורק ביום ל' בלבד ס"ל להבה"ג דאפי' פיהק ומת ס"ל לרבנן דהוה ולד מעלייא עיין תוס' יבמות (לו:) ד"ה מת כו'

ומאחר שנתבאר כל אלה א"כ לסמוך ע"ז שיש יותר מתשעה חדשים מעת הטבילה ודאי לא מהני אע"ג דאיכא תרי רובי דרוב מתעברות סמוך לטבילה ורוב ולדות בני קיימא נינהו מ"מ הא חיישינן גבי חליצה אף למיעוטא שאינו מצוי אך לכאורה יסתר גם עיקר ההיתר שלנו שאנו רוצין לסמוך על הכרת העובר הא הגאון רעק"א ז"ל [בתשובה הנ"ל] מפלפל בזה עם הגאון בעל ח"ד אם אפשר להיות הכרת העובר קודם ג"ח ומסיק הגאון רעק"א דזה ודאי ראי' מן הגמרא דברוב אין ניכר העובר קודם ג"ח מ"מ סמך הגאון הנ"ל אם היו עדים ברורים ע"ז משום דאיכא תרי רובי דרוב אין ניכר עוברן קודם ג"ח ורוב ולדות בני קיימא נינהו למיעוטא כהאי ודאי לא חיישינן ולפי מה שבארנו חזינן מדברי הראשונים דלא רצו לסמוך על תרי רובי וכמ"ש וכן נראה דזהו דעת הגהת הר"ף בסמ"ק (סי' רפ"ו) דכתב שם וז"ל וזה לא מיתוקמא כ"א דוקא בקים לן דכלו לו חדשיו ודאי וליכא למיקם עלה דמלתא אלא היכא דפירש ממנה לאחר טבילתה כו' וי"א דמיקרי קים לן בגויה נמי כגון שבא עליה ופירש ולא ידעה עד חודש ימים ולבסוף שני חדשים לביאה שניה הוכר עוברה הרי הדבר ידוע שמביאה ראשונה נתעברה והוכר העובר לג"ח כמשפט עכ"ל אלמא דס"ל להדיא דהיכא דלא פירש ממנה לכה"פ חודש אחד לא מהני הכרת העובר משום דחיישינן דאולי הוכר עוברה מעט יותר משני חדשים אע"ג דזה ודאי מוכח מהגמרא דיבמות דרוב ניכר דוקא לג"ח ולא פחות מ"מ ס"ל להר"ף דחיישינן הכא אף למיעוטא אע"ג דאיכא הכא תרי רובי מ"מ חיישינן גבי חליצה אף למיעוטא דלא שכיחא ונפלאתי על הגאונים הנ"ל האיך לא העירו מדברי הר"ף הנ"ל וגם הב"ח (בסי' קנ"ז) הביאו. אך ראיתי שהגאון בעל חמדת שלמה בתשובה הנ"ל כתב וז"ל ולעד"נ דאין היכר עובר בפחות מג"ח וראי' ברורה לזה מהא דאיתא בסנהדרין (סט.) ש"מ יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאי סלקא דעתך עוברה ניכר לשליש ימיה ל"ל ג' בתרי ותלתא סגי וקשה אם נימא דבפחות מג"ח יש הכרה למה נקיט הגמרא על יולדת לשבעה בתרי ותלתא סגי הא כל הנשים דעלמא היולדות לתשעה ג"כ בתרי ותלתא אפשר להיות הכרה כו' א"ו דבפחות מג"ח א"א להיות הכרת העובר והיא ראי' שאין עליה תשובה לפע"ד עכ"ל אבל לפ"ד א"א להביא ראי' מסוגיא זו רק דא"א לומר דהכרת העובר משכחת לפעמים בפחות מג"ח וזה הוא מיעוטא דשכיח אבל מ"מ זה נוכל לומר שזה הוא מיעוט דלא שכיח וכיון דזה הוא מיעוט דלא שכיח לכך גם ר"ה בדר"י מודה דזה ודאי לא מיקרי ראוי להיות אב דכה"ג ודאי דאזלינן בתר רובא גם בד"נ לכך לא קאמר ר"ה בדר"י רק מיולדת לז' משום דזה הוה מיעוטא דשכיחא אם נאמר דיולדת לז' עוברה ניכר לשליש ימיה ונראה דזה הוא דעת מהר"ף הנ"ל וכבר ביארתי דהוא ס"ל דחיישינן גבי חליצה אף למיעוטא דלא שכיחא

והנה לכאורה עלה בדעתי דאדרבה מדברי הגמרא דנדה (ח:) מוכח לומר דמשכחת לפעמים שיהא ניכר עוברה קודם ג"ח דאמרינן שם [לענין דיה שעתא] מעוברת משיודע עוברה וכמה הכרת העובר סומכוס אומר ג"ח. והנה צריך לבאר דברי סומכוס דלאיזה נ"מ צריך להודיענו הכא זמן הכרת העובר דהוא לג"ח. דהא אמרו חכמים מעוברת משיודע עוברה אז די' שעתא א"כ כ"ז שאין אנו רואין שהוכר עוברה אין דיה שעתא א"כ מאי נ"מ לנו מן הזמן וביבמות [לענין הבחנה] שם היה צריך סומכוס לאשמעינן זמן הכרת העובר כדי לידע איזה זמן צריכה להמתין אחר מיתת בעלה ובאמת בירושלמי ביבמות מובא שם הא דסומכוס. אבל בתוספתא מבואר להדיא דסומכוס אמר זאת על הך משנה דנדה אלא ע"כ צ"ל דסומכוס דאשמעינן דזמן הכרת העובר הוא לג"ח הוא נ"מ נמי לענין דיה שעתא דהיינו היכא דחזינן שהוכר עוברה קודם ג"ח. דאי ממתני' ה"א כיון דחזינן דהוכר עוברה אע"ג דזה הוה קודם ג"ח [ומיירי באופן דלא חיישינן שמא, מעוברת היא מקודם] נמי דיה שעתא לכך בא סומכוס לאשמעינן דהא דאמרו חכמים מעוברת משיודע עוברה דיה שעתא דוקא היכא דהוכר עוברה לזמן שרגילות רוב הנשים להיות עוברן ניכר היינו ג"ח דאז מסתמא ראשה ואבריה כבדין עליה אבל היכא דהוכר עוברה מקודם לא אמרינן די' שעתא. א"כ לכאורה מוכח מזה דמשכחת לפעמים שיהא ניכר עוברה קודם ג"ח

אבל אחר העיון זה ליתא דהא קאמר שם ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ויהי' כמשלש חדשים וגו' זכר לדבר קרא כתיב וראי' גדולה היא משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לז' ופירש"י ז"ל שמא ניכר עוברה לשליש ימיה דהיינו שני חדשים ושליש קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים עכ"ל והנה רש"י פי' סוגיא זו כפי המ"ד בסנהדרין דיולדת לז' עוברה ניכר לשליש ימיה וגם מדברי רש"י מוכח דאם היה אפשר לדעת כעת שתלד לשבעה היה צריך להיות הדין דגם קודם ג"ח דיה שעתא. כיון דגבי יולדת לשבעה זמנה להיות עוברה ניכר לשני חדשים ושליש א"כ מאז ראש ואבריה כבדין עליה אך מחמת דאזלינן בתר רוב נשים לכך לא אמרינן דיה שעתה קידם ג"ח ואם נאמר דסומכוס קאי להשמיענו דאף היכא דחזינן שהוכר עוברה מ"מ אין דיה שעתא רק עד אחר ג"ח קשה טובא אמאי אזלינן בה בחר רוב נשים כיון דחזינן דאשה זו יצאה מהרוב דהא רוב נשים אין עוברן ניכר רק עד אחר ג"ח ומסנהדרין מוכח דאפי' מיעוט דשכיחא נמי ליכא ויולדת לז' זה הוה מיעוטא דשכיחא כדמוכח שם בסנהדרין א"כ אמאי לא אמרינן דהיא ודאי תלד לשבעה כיון דחזינן דעוברה ניכר קודם ג"ח אמאי לא אמרינן דיה שעתא קודם ג"ח היכא דהוכר עוברה. אלא ע"כ צ"ל דסומכוס לא קאי על היכא דחזינן דהוכר עוברה אלא אפי' שלא הוכר עוברה אצלה. ומ"מ ידעינן שהיא מעוברת דהיינו היכא דחזינן שנפסק וסתה ושאר דברים המוכיחין שהיא מעוברת כמ"ש הח"ס ביו"ד (סי' רצ"ט) וז"ל וממילא מובן דהך הוחזקה לאו היינו בהיכר עובר של ג"ח דא"כ חזקה דאוריית' היא כמבואר בנדה (ט.) גבי הגיע וסתה בימי עיבורה מהו יעו"ש אלא הכא לא אמרינן הוכר עוברה אלא הוחזקה עוברה ור"ל שכבר היה בה סימן מעוברת שפסק לה האורח הראוי ושארי סי' שע"י הוחזקה מעוברת בשכנותי' דכה"ג חזקה בעלמא ומצינו חזקות בכה"ג שע"י דבורי אנשים דעלמא וסברותם כגון הוחזקה נדה בשכנותיה וכגון הוחזקה נחלה באותו שבע דסוף פ' מי שמת וה"נ דכוותי' עכ"ל כן מיירי נמי הגמרא זו. וכיון שעבר עליה ג"ח שזה זמן להיות ניכר עובר אף שאצלה לא הוכר עוברה מ"מ דיה שעתא כיון שדרך להיות אצלה עוברה ניכר אז ראשה ואבריה כבדין עליה ולפי"ז נ"ל לפרש כונת רש"י ז"ל הא דקאמר שמא ניכר עובר לשליש ימיה דהיינו שני