מלבושי יום טוב חלק א קיב

שמא נתעברה אח"כ. ונפלאתי מה שלא הזכירו הראשונים מזה להדיא אי פסקינן כר' יוחנן או כר' אמי

ועלה בדעתי לומר דפליגי בזה הבה"ג והרמב"ם דהנה בסוטה (כז.) אמרינן בעי רב עמרם היתה פרוצה ביותר מהו אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה לא תבעי לך דלא ידע בה ולא מינטר לה כי תבעי לך אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה מאי כיון דידע בה נטורי מנטר לה או דלמא כיון דפרוצה ביותר לא תיקו ופסק הרמב"ם (בפט"ו מה' א"ב ה"כ) לחומרא וכתב שם הה"מ דפסק רבינו לחומרא וכן עיקר דאמרינן התם דאיכא למ"ד דודאי חוששין עכ"ל. אמנם הבה"ג [הביאו הרא"ש בב"ב פ' י"נ סכ"א] כתב דאפי' פרוצה ביותר אמרינן רוב בעילות אחר הבעל ונראה דטעמא של הבה"ג הוא דס"ל דקיי"ל כר"י דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה אע"ג דנשאר הגמרא בתיקו מ"מ אזלינן בזה לקולא דהא כיון דאף אם נאמר דודאי חיישינן מ"מ אינו אלא ספק ממזר וספק ממזר אינו אלא מדרבנן אמנם טעמא של הרמב"ם הוא דס"ל דאין לנו הלכה פסוקה בזה וכיון דלמ"ד סמוך לוסתה ודאי חיישינן וגם למ"ד סמוך לטבילתה נשאר האבעי בגמרא וא"כ הוה כעין ספק ספיקא ולחומרא חדא דלמא קיי"ל כמ"ד סמוך לוסתה א"כ ודאי חיישינן ואף למ"ד סמוך לטבילתם נמי הא נשאר בתיקו לכך מחמירינן אף בדרבנן וכן ראיתי בס' הדרישה על יו"ד (סי' קצ"ו) כתב וז"ל ושמעתי ממורי [הוא המהרש"ל] דאשה לא תכנס ג"י אחר טבילתה למרחץ ונ"ל דהוא מה"ט דהא אמרו אין האשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או אחר טבילתה והמרחץ מפליט הזרע כו' עכ"ל וכן כתב המג"א (סי' תר"ו סק"ח) וז"ל ולפי"ז אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפליט ש"ז ודוקא שלא היה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתשחית זרע הריון כו' עכ"ל. ומדברי המהרש"ל נראה דפסק כר"י לכך לא קאמר אלא סמוך לטבילתה לא תכנס למרחץ אבל סמוך לוסתה לא קאמר אע"ג דאיכא לאשכוחי דמותר לשמש סמוך לוסתה היינו אם הי' וסת קבוע ביום מותרת לשמש בלילה שלפניו יעו"ש בס"ט. אבל מדברי הדרישה וכן המג"א נראה דס"ל דאין לנו הלכה פסוקה בזה אי פסקינן כר"י או כר"א ומדברי הירושלמי דסוף פ"ק דתענית מוכח דס"ל כמ"ד דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה דאיתא שם תני בשם ר' יהודה תאיבי בנים משמשין מיטותיהן [פי' בשני רעבון] א"ר יוסי ובלבד יום שטבלה. ועיין שם בק"ע ובפ"מ משום דרוב פעמים אשה מתעברת סמוך לטבילתה וכן כתב המג"א (בסי' תקע"ד סק"ה) וע"ש בשם אגודה ואף שכתב המג"א שם דבגמ' שלנו משמע דאין חילוק דחשוכי בנים משמשין לעולם. ע"כ צ"ל משום דס"ל להגמרא כיון דאפשר דלפעמים מתעברת אף בימים שבין טבילתה לוסתה ע"כ התירו. אבל זה ודאי נראה דלא ס"ל כמ"ד סמוך לוסתה א"כ איכא קולא גדולה לנ"ד דעברו ט' חדשים מטבילתה וכיון דרוב מתעברות סמוך לטבילתה וגם יש רוב דרוב ולדות בני קיימא נינהו וא"כ הוי תרי רובי ובתרי רובי כתב הגאון רעק"א (בסי' פ"ט) דלא חיישינן למיעוטא לכו"ע דזה הוה מיעוטא דלא שכיחי יעו"ש

אך מה שעומד לנגדי דברי הבה"ג בה' מילה [הביאו הגאון בעל מ"י בסי' הנ"ל] וז"ל ובן שמונה דאמרינן דאסור. לטלטלו היכא דנסיב איתתא ומית בעל כו'. אבל ודאי מסמך עילוי טבילה דאיכא למימר דהדא מן כדפסקא ולא חזיא דם איעברא והאי בן שמונה הוא הכי לא תימא דאיכא נשי דמיעברא דחזיא דם ואיכא למימר דהאי בן תשעה הוא ואיכא דפסקא כמה יומי ולא מיעברא והדר. מעברא איכא למימר דהאי בן שבעה הוא ומחללין עליה שבתא ומהלינן לי' כו' עכ"ל אך מזה אין כ"כ קושיא דאיכא למימר דאף לר"י כיון דאיכא מיעוטא דמתעברת אח"כ לכך מותר לטלטלו ולמולו בשבת דהא אף בשמנה ודאי ס"ל להבה"ג דמחתך בשר בעלמא הוא לכך כיון דאיכא ספק כל דהו דאולי בן שבעה מהלינן לו לכתחילה בשבת. אכן דברי הבה"ג דכתב בה' יבו"ח וז"ל אי קיים לן בי' דכלו לו חדשיו איפטרא ליה מן יבומי ומן חליצה היכי דמי כגון דאזלא אמיה לטבילה ואיזדקיק לה גברא ומן ההוא יומא אזל לעלמא דליכא למימר לירחא אחרינא איעבר' ומנו לה ירחי ואישתכח דכלו לו חדשיו ההוא אפי' לא שהה אלא חד יומא ולד הוא כו' עכ"ל וכן כתב הסמ"ק וכן כתב הטור (בסי' קנ"ז) דלא משכחת כלו חדשיו אלא כשפירש ממנה אחר הטבילה אלמא דס"ל דאף דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה מ"מ לא סמכינן ע"ז וצ"ע אמאי

ע"כ עלה בדעתי לומר דבר חדש ובזה יתישב ג"כ דברי הרמב"ם הא דפסק דבפרוצה ביותר חוששין לולד שלה. דבאמת אנן קיי"ל כר"י דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה. אך זה דוקא בזמן הגמרא דהיו טובלות תיכף אחר ימי נדותה אמרינן. דאז רגילות להתעברות מיד אחר טבילתה דהא ר' יוחנן יליף זאת מקרא דכתיב ובחטא יחמתני אמי וחטא לשנא דדכוייא הוא וכדפירש"י שם וה"ק ע"י דם נדות שהוא מביא לידי עון חוללתי שהוא גרם לי שנבראתי וכשנתחטאת אמי ממנו יחמתני ע"כ אבל בזמנינו שהחמירו א"ע להיות אשה יושבת שבעה נקיים א"כ הטבילה מרוחקת מימי נדותה לא שייך לומר דסמוך לטבילה יותר מתעברות וה"ל כל הימים שוים לפי מאי דקיי"ל כר' יוחנן ונראה דזהו כונת התוס' בשבת (קלה.) ד"ה בן שמנה דכתבו וז"ל נראה לר"י דעכשיו מותר לטלטל כל תינוקו' שאין אנו בקיאין וכולם כמו ספק בן ח' ספק בן ט' ופעמים שאשה מתעברת סמוך לטבילתה ופעמים שאינה מתעברת כו' עכ"ל. ונראה דכונתם דעכשיו כיון דאנו מרחיקין הטבילה מימי נדותה א"כ אין אנו בקיאין מתי מתעברת ופעמים מתעברת סמוך לטבילתה ופעמים לא ולא דמי לזמן הש"ס שאז ידעו שהוא בן ח' כיון דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה אע"ג דהבאתי למעלה מדברי התוס' דסוטה דהא דאמרינן אין אשה מתעברת כו' הם מדברים על הרוב מ"מ איכא למימר דס"ל להתוס' בשבת דזה הוה מיעוטא שלא שכיחא דיתעברא אח"כ וגם כיון דלא נגמר שערו וצפרניו זה ג"כ ראי' דהוא בן ח' ע"כ מחזיקינן דהוא ודאי בן ח' ואין מחללין עליו את השבת לפי זמן הש"ס אבל עכשיו אע"ג דלא נגמר שערו וצפרניו מ"מ לא אמרינן דהוא ודאי בן ח' כיון דלא ידעינן מתי נתעברה

אמנם לפי"ז ישאר הקושיא על הבה"ג אמאי פסק גבי היתה פרוצה ביותר דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל כיון דעתה אין ידוע מתי זמן עיבורה א"כ לא יכול בעלה לשמרה אלא נ"ל דע"כ צ"ל דס"ל להבה"ג דגם עכשיו דמרחיקין הטבילה מימי נדותה מ"מ אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה והא דס"ל להבה"ג דלא מיקרי כלו חדשיו אלא דוקא שבעל ופירש היינו משום כיון דחזינן דהחמירו חכמים אע"ג דמיעוטא דנפלים הוה מיעוטא שלא שכיחא מ"מ החמירו חכמים בזה והצריכו חליצה במת תוך ל' א"כ אין חילוק אף דרובא מתעברות סמוך לטבילתן מ"מ לא סמכינן ע"ז אע"ג דאיכא תרי רובי רוב מתעברות סמוך לטבילתן ורוב ולדות בני קיימא נינהו כיון דחוששין בזה אף למיעוטא דלא שכיחא א"כ אין חילוק בין תרי רובי לחד רוב (והא דנפלים הוה מיעוטא דלא שכיחא כתב כן להדיא הגהת מרדכי בסוף כתובות לכן פסק שם דגובה כתובתה יעו"ש ואף דלכאורה מוכח מב"ב (צג.) דמיעוט דמפלת הוה מיעוטא דשכיחא מדפריך שם ממתני' דשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה טל רב אבל לשמואל ניחא דמשלם רביע