מלבושי יום טוב חלק א קיא

כלל דגמר סימנים מהני עוד יש להחמיר מטעם שכתב הגאון בעל משכנות יעקב בא"ע ס"מ וז"ל גם בענין נאמנות הנשים על גמר שערו וצפרניו צ"ע טובא מלבד שיש מחלוקת הפוסקים אם האשה נאמנת לומר שכלו חדשיו והרא"ש ז"ל פסק דאינה נאמנת אבל ענין גדול שערו וצפרניו הוא צריך הבחנה יתירה אם גמרו כו' ובפרט בדבר שצריך בינה יתירה ואף האנשים רובן אינם בקיאין בדבר הזה כו' עכ"ל ולפ"ד הגאון הנ"ל יש לי לפרש דרך נכון בדברי הרמב"ם (ה' מילה פ"א הי"ד) דכתב שם וז"ל מי שנולד בחודש השביעי לעבורו אם נולד שלם הרי זה בן קיימא ומלין אותו בשבת ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו בשבת עכ"פ אם בן שבעה הוא ושלם הוא בדין הוא שידחה שבת ואם בן שמונה הוא הרי זה שמל כמחתך בשר הוא לפי שזה נפל אם הוא בן שמנה עכ"ל והנה הכ"מ נתקשה הרבה בדבריו ז"ל דכתב וז"ל ויש לדקדק בלשון רבינו שכתב ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו בשבת עכ"פ אם בן שבעה הוא ושלם הוא בדין הוא שידחה שבת דמשמע דמיירי בשגמרו שערו וצפרניו וכן הבין הטור דברי רבינו וקשה דא"כ האיך כתב ואם בן ח' הוא הרי זה שמל כמחתך בשר הוא לפי שזה נפל והרי כתב לעיל שמי שנולד בחודש הח' אם הי' שלם בשערו וצפרניו הרי זה ולד שלם וכו' ומי גרע ספק בן ז' ספק בן ח' ממי שנולד בחודש הח' כו' עכ"ל ויעו"ש מה שכתב בשם הה"מ בה' יבום דלדעתו צ"ל בדברי הרמב"ם נולד שלם הוא שלם באבריו והוא דוחק גדול כמו שכתב הכ"מ ע"כ נראה דפי' דברי הרמב"ם ספק בן ז' ספק בן ח' איירי שנסתפק לנו אם זה מיקרי גמר שערו וצפרניו או לא כש"כ הגאון הנ"ל שלזה צריך בינה יתירה א"כ ודאי אפשר לומר דבזה גופא נסתפקו וזה פירש דברי הרמב"ם דמ"מ מלין אותו בשבת עכ"פ אם בן שבעה הוא ושלם ר"ל שזה הוי גמר שערו וצפרניו א"כ מדין הוא שידחה שבת ואם לאו א"כ בן ח' הוא והרי זה כמחתך בשר בעלמא הוא אבל היכא דחזינן בי' ריעותא דלא נגמר שערו וצפרניו ס"ל להרמב"ם דאין מלין אותו בשבת אע"ג דאיכא לספוקי דלמא בן ז' דריעותא דלא גמר שערו וצפרניו הוי ראי' דהוא בן ח' כמו דאמרינן איזה בן ח' כל שלא כלו חדשיו רבי אומר סימניו מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא גמרו והרמב"ם פוסק כרבי וכיון שצריך זה בקיאות א"כ ודאי קשה לסמוך על הנשים וכדברי הגאון הנ"ל

גם על ההיתר הב' שכתב כת"ר כיון דלא נודע אי' מקום האח הוי זה כמו אשת כהן קשה לסמוך ע"ז דהא הרבה ראשונים מחמירין בחלה ומת אף באשת כהן וכן פסק הגאון בעל תב"ש בסט"ו דגבי בהמה אם חלה תוך ז' ושחטו בחלי' חוששין לנפל אף מדאורייתא יעו"ש דכתב להדיא דזה הוי פלוגתא דרבוותא ע"כ פשיטא שיש להחמיר ולומר דחלה ומת דאורייתא הוא וצריכה חליצה אף באשת כהן ובפרט בנ"ד שלמחר מת ודאי יש לחוש הרבה דאולי דמי זה לפיהק ומת. ובפרט שהגאון בעל משכנות יעקב שם השיג על עצם הסברא לדמיא זאת לאשת כהן ודעתו דשאני אשת כהן כיון דעבד עובדא כבר כרבנן לא מהדרינן עובדא היכא דא"א אבל לכתחילה אף דא"א ודאי לא עבדינן כרבנן כיון דפסק שמואל הלכתא כרשב"ג יעו"ש מה שהאריך הגאון הנ"ל גם מדברי השו"ע (סי' קס"ד ס"ז) בהג"ה דכתב שם בשם הר"י מינץ וז"ל וה"ה אם אין היבם כאן שלא תצא מבטלה ישראל ומותרת לו בלא חליצה הואיל וכבר נשאה עכ"ל אלמא אע"ג דאין היבם כאן וא"א להשיג חליצה ממנו מ"מ דוקא היכא דכבר נשאה אין אנו יכולין לאוסרה על בעלה אבל לכתחילה ודאי דאסורה אף שאין היבם כאן וליכא לפרושי דכונתו דאין היבם כאן אבל מ"מ יכולין להשיג ממנו חליצה מ"מ כיון דעד שתשיג ממנו חליצה אסורה על בעלה אף שהוא ישראל ע"כ מתירין אותה מיד. ז"א דהא כתב. שלא תצא מבעלה ישראל אלמא דפירושו דאין היבם כאן ואין ידוע לנו אי' מקומו וא"כ אם אין אנו מתירין אותה בלא חליצה ע"כ צריך לגרשה. בזה אנו מתירין אותה דזה ודאי דמי לאשת כהן. אבל אם ידוע לנו מקום היבם רק דאנו אוסרין אותה על בעלה בשביל המתנה על היבם שיבוא ויחלוץ לה אין אנו מתירין אותה והיכא דלא נשאה אף שאין ידוע לנו מקום היבם נמי אין מתירין אותה לכתחילה להנשא וכן משמע להדיא בתשו' מבי"ט (סי' קס"ו) יעו"ש היטיב

אמנם מה שנראה עיקר בזה ההיתר הג'. והוא מה שראו עדים שהוכר עוברה קודם ר"ח אדר ולסמוך על מה שפסק הרמ"א כדברי התשב"ץ דעתה אשה יולדת למקוטעין משום דנשתנו הטבעיות אף שראיתי להגאון בעל משכנות יעקב שלא רצה לסמוך ע"ז יעויין מש"כ שם דבעי ששה חדשים שלמים לאחר הכרת העובר ונראה דדעתו הוא דזה מה שכתב התשב"ץ דעתה נשתנו הטבעיות הוא דעת יחידאי והוא דעת התשב"ץ לבד. דבאמת הריב"ש כתב להדיא דלא כדבריו דז"ל ואין להקשות ע"ז ממנהגו של עולם שרוב נשים יולדות ולד של בן קיימא לפחות מתשעה גמורין מיום שטבלה לנדתה שכיון שאינן בועלין ופורשין אין טבילתן ראיה שהרי אפשר שטעו באומד דעתן בהריון והולד הוא אם מטבילות הקודמות כו' עכ"ל אך כתב מי שרוצה לסמוך על דעת הרמב"ן דס"ל דיולדת לט' יולדת למקוטעין יש לו עמוד נכון לסמוך עליו וגם זאת לא ברירה לי' יעו"ש בתשובה תמ"ז דכתב מי שיחפוץ לחלוק עליו יאמר שגם הרמב"ן ז"ל לא כתב כן אלא באבילות להחמיר אבל לא להקל בחליצה. ועיין מה שכתב הגאון בעל בית מאיר בס' צלעות הבית ס"י וז"ל ויותר קרוב אלי מה שפירש הריב"ש בסי' תמ"ז שאפשר לבעל דין לחלוק ולומר דהרמב"ן מחמיר באבילות כו' עכ"ל. אך שראיתי שהגאון רעק"א (בסי' פ"ט) נראה להדיא דסמך על דברי הרמ"א הנ"ל למעשה דהא גם שם לא הי' ששה חדשים שלמים מעת שראה העד שהוכר עוברה מ"מ מתיר בפשיטות וכן הגאון בעל חמדת שלמה (בסי' פ') סמך על דברי הרמ"א הנ"ל למעשה. וכן הגאון בעל ישועות יעקב כתב דהיכא דא"א סמכינן על דברי הרמ"א הנ"ל

ובפרט בנ"ד שמעת טבילתה עד לידתה יש יותר מט' חדשים אף שאין עדים ע"ז אלא היא עצמה. מ"מ אפשר זאת לברר מהנשים העומדות על הטבילה א"כ גם זה ראי' דמאז נתעברה. דהא פליגי בזה בנדה (לא:) באיזה זמן אשה מתעברת דר' יצחק אמר ר' אמי דאין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה. ור' יוחנן אמר סמוך לטבילתה ומסתמא קיי"ל כר' יוחנן לגבי ר' אמי דאין הלכה כתלמיד במקום הרב עד אביי ורבא וא"כ צריך למנות ט' חדשים מיום טבילתה. אע"ג דכתבו התוס' בסוטה (כז.) ד"ה אליבא כו' ונראה דמ"ד סמוך לוסתה רוב עיבורן קאמר מיהו מודה דזימנין מיקרי דמעברה נמי סמוך לטבילתה או באחד באותן הימים שבין טבילתה לוסתה וכן למ"ד לטבילתה עכ"ל מ"מ אנן אזלינן בתר רובא כ"ז דליכא הוכחה להיפך ורובא מתעברות סמוך לטבילתן. ובזה נ"ל לישב דברי רש"י בנדה (ל.) דכתב שהמפלת ליום מ' לטבילתה ולכאורה קשה למה תפס רש"י לישנא לטבילתה הו"ל לפרש לשימושה. ומזה למד בעל עבודת הגרשוני דין חדש דהיכא דחזינן שיש לה וסת ע"כ אינה מעוברת ולכך לא חיישינן שמא היא מעוברת מקודם כיון דהיה לה וסת אבל כבר השיגו עליו כל האחרונים עיין מה שהאריך בזה הגאון בעל ס"ע (בסקצ"ד ס"ז) לסתור דברי עה"ג הללו. ומ"מ מסיים בחידושיו דדברי רש"י צריכין ביאור. ולפ"ז ברור דרש"י ז"ל איירי בענין שאין לחוש שמא נתעברה מקודם כגון שבעלה היה במדה"י או אחר הלידה או בתחילת נשואיה. אך הא דהזכיר רש"י לטבילתה הוא לאשמעינן דלא כר' אמי. ולא חיישינן שמא נתעברה סמוך לוסתה וכ"ש בין ימים שבין טבילתה לוסתה דאזלינן בתר רובא דמסתמא נתעברה סמוך לטבילתה וא"כ אפי' שימשה אח"כ והפילה שליא לאחר מ"ג לטבילתה אין עליה חשש נדה כי לא חיישינן