מלבי"ם באור המילות על תהילים עד

נחלתך. הנחלה מציין הקנין מדור דורים מאבות לבנים, כי הנגאלים היו שלו נחלה מהאבות, והגאולה היא מצד השייכות שיש לו בדבר כנודע, ומלת זכר נמשך לשתים זכור הר ציון:

למשאות. לחורבת, והרימה פעמיך כמו הוקר רגלך, או וישא יעקב רגליו ההליכה מפה:

כל. שיעורו כל בקדש, הרע אויב:

בסבך. מקור, שיבלע העץ ויסתבכו בו הקרדומות, ולפירוש הב' בסבך שם, ויל"פ כי בעת הבנין לא נשמע מקבות וכלי ברזל בהבנתו עפ"ז אמר הלא תחלה אם באו קרדומות בסבך עץ היה נודע כאלו הביא הברזל למעלה, ואיך עתה פתוחיה בכשיל וכילפות יהלומון:

פתוחיה. הפתוחים והצורות המפותחים על הקירות:

כשיל. תרגום בקרדומות באו לה בכשילין, וכילף, כלי שמשברים בה את האבנים:

נינם. מענין נין ונכד:

עד מה. עד דבר מה, ר"ל כל מאומה:

יחרף צר, ינאץ אויב. הצר הוא בגלוי והאויב בלב כמ"ש בכ"מ, הצר מחרף בפרהסיא והאויב מנאץ בלב:

מקרב. המ"ם מורה על ההוצאה, השיבה מקרב חיקך וכלה את האויב:

לעם לציים. לעם שוכני ציה, והלמ"ד כפול, כמו לעדך ליעקב, לאדוני לעשו:

בקעת מעין, בקעת הצור שיהיה מעין, וכן וטחני קמח:

נפש, חית. באו בהגבלה שניהם על הנפש, וחיה היא הנפש הנצחית שנקראת חיה על שחיה לעולם, ונפש היא נפש החיונית, ועל שניהם ביחד אמר ויהי האדם לנפש חיה:

תורך. התור היא היונה הנוסעת, וע"כ ממשיל בו את ישראל (המשולים ליונה) בעת נסיעתם מגולה אל גולה: