מלבי"ם באור המילות על תהילים עג

שפכו אשורי. יצייר כי נושא אתו כלי מלא מן אושר נפשי שלו, וכשימעדו רגליו ליפול ישפכו האשורים שלו כאשר ישפכו מים שבכלי עת ימוט הנושאם:

חרצובות. פרשתי ישעיה (נ"א ו') חור צב, חורים מכוסים וטמונים, ר"ל דבר נסתר המוביל אל המיתה. ואולם שרשו איל, והמ"ם כינוי הרבים, כחם הוא בריא וחזק:

אנוש, אדם. אדם יציין גם המין, ר"ל נגעים המיוחדים אל מין האדם, וכן דרשו חז"ל על בנגעי בני אדם, משא"כ העמל אינו מיוחד מצד האדם, רק מצד שהוא אנוש קטן ודל:

יעטף. בא על דבר המעטיף ומכסה על דבר, ומוסב על הענק, ושית כינוי על מקום הערוה חשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳) שית זונה (משלי ז׳:י׳), שיכסה ערות החמס אשר למו:

יצא. מוסב על השית שיוצא ומתגלה מחלב של עינימו משכיות עמ"ש ישעיה (ב' ט"ז):

וידברו. מענין דבר:

ברע עושק. ע"י הרע של העושק:

עמו. של המרום:

מי מלא. מים של פלג אלהים מלא מים:

ימצו. כמו שתית מצית, שישתו עד התמצית:

איכה ידע אל, ויש דעה. לא ידע, יפול גם על מי שהוא בן דעת ואינו יודע ענין פרטי, אבל אין דעה, מציין שלא נמצא אצלו דעת כלל, תחלה יאמרו שאינו רוצה לדעת מעניני עולם השפל, באומרים עזב ה' את הארץ, ואח"כ יאמרו כדעת המינים שלא יצוייר אצלו דעה כלל, וכדעת הפילוסוף שהביא הכוזרי ובמו"נ, וכמ"ש חז"ל מה העמוד הזה וכו':

השגו. ענין ריבוי, כמו ואחריתך ישגא מאד:

בגדתי, פעל יוצא מקומות המזומנים והמקודשים לשכר ועונש בעולם הנצחי:

בחלקות. הב' הוא ב' הכלי, ע"י החלקות אשר תשית:

למשואות. מענין שממה וחשך:

בעיר. כמו בהעיר:

וצלמם. היא הנפש הנצחיית, צלם אלהים שלהם:

יתחמץ. יטהר כמו חמוץ בגדים (ישעיהו ס״ג:א׳) לפי פרושי שם ויל"פ שכליותי מוסב על יתחמץ כי יתחמץ לבבי וכליותי אז, אשתונן, כמו ושננתם לבניך אז אלמד לדעת שאני בער, ולדעת המפ' בא הא' תחת הה' השתונן:

ואחר כבוד. אחר הנפש שנקראת כבוד, ומן הנגינה נראה שפי' ואחר כך, ר"ל אחר המות אז בכבוד יקח אותי אליך ב' בעצתך, נמשך לשתים:

שארי. בשרי:

צור לבבי. הנפש, כמ"ש ויעתק צור ממקומו עמש"ש, וחלקי (חלק) אלהים כמו כסאך אלהים (למעלה מ"ה):