מקום שנהגו רסג

אם דוקא בפה מתא יע"א

י"ז נוהגים בע"הק צפת תוב"ב שהאבל כל השנה כולה אומר כל הקדישים בב"הכנ חוץ מקדיש תתקבל דהוא של ש"ץ ואף כי מור"ם בא"ח סי' קל"ב לא הזכיר קדיש יתום אלא בקדיש בתרא נהרא נהרא ופשטיה וכן נוהגים לומר האבלים קדיש גם בשבת כי לא מפני הגיהנם לבד אמירת קדיש ואין גיהנם בשבת אלא דהוא עילוי לנשמה כנודע כמ"ש הרב חיד"א בשיו"ב י"ד סי' שע"ו אשר בסוף ס' חיים שאל ח"א: הנה ברכו. איש ואשה שזכו

א' מה שנהגו בקנס של שדוכין לפשר כל שלא כתבו בפירוש בלא פשרה מצאתי שורש לזה להרב לב שלמה דקל"ט ע"ב שהביא כן בפירוש מהמבי"ט וכיוצא בזה כתב הרב זכות אבות הנד"מ דמ"ח ע"ד דמנהגם שאם לא נכנס החתן אצל בית הכלה וחזרה בה משלמת חצי הקנס ואם נכנס משלמת הכל

ב' המנהג לקדש האשה בבית החתן אבל בא"י וכן בשאר מקומות מקדשה ועודה בבית אביה בערב יום החופה ובלילה מוליכין אותה לבית החתן וסמך מצאתי להם ממ"ש ואת בנותיכם תנו לאנשים בעודם בנותכם ברשותכם דהיינו בביתו שם תנו לאנשים נתינה בפועל היינו באירוסין שנקראת א"א דאלו בנישואין אי אפשר שרז"ל אמרו קל מסובין חתן הדר בבית חמיו

ג' נהגו לעשות חופה וקידושין לעולם בערב ואפילו בעי"ט איברא דבא"י בנישואין בעי"ט עושין אותו בבקר אחר שחרית תכף ומיד ובערב פסח רצין הבכורות לשם כדי שיזמינום שיאכלו ויפטרו מתענית יען כי תכף עושין סעודת קבע אחר החופה וז"ב וסמכו להם על הריטב"א דהביא ה' החביב סתקמ"ו בחידושיו של הריטב"א על הרי"ף בכתובות דברייתא דקתני במ"ק ובערב הרגל מותר לישא הנ"מ בבקר שאז עושין סעודה אבל לא בערב וסיים שם הרב החביב דנהגו לישא לערב ואפילו סמוך לחשיכה ועיין להחיד"א בבר"י שם האריך הרחיב בזה להוכיח מלשון מרן דסתם משמע דגם בערב ש"ד וקשה על מנהגם בע"הק הנ"ל דלפי דבריו נהגו שם דלא כדעת מרן מאריה דאתרא לישא בבקר דוקא ועכ"פ בפה מתא יע"א לכל הדעות ש"ד דאעיקרא אין כאן סעודה אחר הנישואין ומ"ל בבקר או בין הערבים

ד' בכמה קהלות מישראל ראיתי ובפרט בא"י שלא לקדש עד שעת החופה משום דנפיק מינה חורבה דומיא למ"ש מור"ם א"ה סי' כ"ו דיש הסכמה בחרם שלא לקדש כי אם בעשרה ועיין להכנ"הג סי' כ"ח הגב"י אות נ"ג אי אהנו מעשיו או לא וכן הוא בפה העירה שלא לקדש עד שעת החופה ושמעתי מזקני עם דזו תקנה קדמונית מדורות שלפנינו אך עתה לא מצאתי לשון התקנה אלא מדור שקדמונו והיא הסכמה עשויה בכל חוזק ותוקף בחרמות ונדויים וככל אלות הברית שלא לקדש עד שעת החופה ומי שעובר ע"ז אם הוא עשיר משלם קנס חמשים דור"ו ואם בינוני כ"ה ואם הוא עני י"ב וחצי וחתימי עלה תלתא ב"ד חלקם בחיים

ה' נהגו בתוספת כתובה לכתוב ששה וששים זהובים הנקרא מחבו"ב שעולים י"ג מאות ועשרים גרוש תורכי ולאלמנה חצים מהם אין לגרוע אבל אם רצה להוסיף מוסיף ואם הכניסה נדוניא מרובה שעולה חצי הנדוניא יותר מס"ו זהובים הנ"ל צריך להוסיף לה שיעור חצי הנדוניא מה שהכניסה ושיעור זה אפילו למ"ד כסף צורי דכתובה דאורייתא סך זה יש בו די והותר ועיין בש"ע א"ה סס"ו

ו' בנוסח כתובות להראשוני' כשכותבין התוספת כותבין מעות בעין כ"וכ ולא ידעתי מה הרויחו בזה דאי אפשר לפרשו דכשתבא לגבות באלמנותה או בגירושין לא תגבה כי אם מעות דוקא כמו במקומות דכותבין לאתפרעא מכל שפר ארג נכסי כמ"ש הרשב"ץ בנוסח כתובה וכן בנוסח הרמב"ם פ"ד מהל' יבום דאז דינה כב"ח דגובה מהבינונית. הרי עין רואה להב"ד שלפנינו שלא הגבו כן אלא מגבין לה מן כלי הבית מגדול ועד קטן ואפילו שיש לבעלה מעות מדודים. ואם כוונתם בזה דהכניסה לבעלה מעות מדודים בכלל הנדוניא זה אי אפשר לעלות על הדעת מתלתא אנפי חדא דלא נהגו כלל בזה דהכלה תכניס מעות בעין לבעלה ועוד איך יהיה שיעור אחד לכולם סך קצוב לעולם דרובם שיעור זה ומיעוטם מי שרוצה להוסיף מוסיף ועוד כיון שאין לגרוע סך זה אע"פי שלא הביאה לו כלום איך הביאה לו סך זה מעות בעין ולא הביאה לו בגדים ותכשיטין ועוד דא"כ תוספת כתובה היכא איתיה כיון דמעות בעין קאי על המדודים שהביאה לו ולכן מזה שנים דילגתי זה מהכתובה ואני כותב תוספת שהוסיף החתן כ"וכ

ז' בנוסח כתובה להראשונים כותבין מאתן זוזי דחזו לה מדאורייתא. האמת דכן סתם מור"ם סס"ו וסיים וי"א דכותבין סתם ואנן בתר מרן גרירי דפסק שם כרובא דרבוותא דסברי כתובת אשה דרבנן ולא חשש לכתוב סברת החולקים אפילו בלשון י"א ומהריב"ל ח"א סע"ד כתב מהרב הנמקי דטעותא היא לכתוב מדאורייתא ותו דלא הועילו כלום לכתוב כן דלפי דעת מרן אפילו אם כתב כן אם לא כתב מכסף צרוף אין לה אלא כסף מדינה ודלא כמ"ש הרא"ש בהפך ובכותב סתם נמי לא הפסידה לחד פירושא דכתב כנ"הג שם אות י"ד ועכ"ז גביה צורי לדעת מ"ד ותו דעכשיו דהתוספת כפלי כפלים על עיקר הכתובה ולא שמענו ולא ראינו לאשה שתובעת עיקר כתובתה אחר שנוטלת התוספת וכמ"ש מהריב"ל ז"ל שם ועיין מה שרמז כנ"הג שם אות כ"א ועיין להרשב"ץ ז"ל ח"ב סקפ"ב ובח"ג סש"א. ולכן ראיתי שלא לכתוב עוד מדאורייתא כי אם בסתם

ח' נהגו שלא לישא שתי נשים אף דיכול למיקם בספוקייהו אם לא מחמת פ"ור דכבר עבר עמה עשרה שנים ולא ילדה כפשט דברי מרן בא"ה ס"א דטוב לעשות חרמות ונידויים שלא לישא אשה אחרת על אשתו דס"ל למרן דתקנת רגמ"ה לא פשטה בכל הארצות מ"מ להיות טוב כשיש לו פ"ור ב"ד מעכבין על ידו מלישא אחרת וכן הוא בגירושין מגרשין אשה בע"כ ולא קיבלו עליהם תקנת רגמ"ה

ט' כתובת בנין דכרין קרי לה הרדב"ז ח"א סי' ש"א קנ"ב תקנה מטולטלת היא איברא דהוא דין דש"ס ופסקוהו כל הפוסקים מ"מ לא ראינו ולא שמענו מי שתבע תביעה זו ואע"ג דאנו לא