מקום שנהגו רסא

ה' הוא ניצול מדין ח"ה. והאמת דידוע דכשהקבלה חולקת עם הפשט נקטינן כהפשט כסתמא דברייתא שהביא הרדב"ז ח"א סק"ח הנ"ל מה גם דהרדב"ז רבו של זלה"ה כנודע וגם דהרדב"ז יש לו יד ושם בקבלה כמבואר בספרו מגן דוד מ"מ לא הי"ל לכתוב כן בסתמות מלהזכיר מכ"ז. ומ"מ אני הדל אומר גם לדברי הברייתא הנ"ל דאין הצלה מדין ח"ה רק הנקבר בע"ש עם דמדומי חמה גם בח"ל לא יבצר מהצלה פורתא כי קדושת שבת חלה בכל מקום שיש שם ישראל אך לא כל המקומות שוים ולכן גם אם מת בח"ל בע"ש הטוב טוב הוא להשהות קבורתו עם דמדומי חמה כפשט דברי הברייתא הנ"ל דגם בא"י צריך כן

ו' נהגו סמוך ליציאת המת מן הבית דשמש הכנסת מכריז צדקה תציל ממות וכ"א נותן מה שנותן וכן בצד ב"הכנ הגדולה שמביאין המת לשם כאשר יבא לפנים בס"ד וכן בשעת חזרתם מבית עלמין בתוך הדרך דעומדין שם לומר קדיש לחדתא עלמא ולעשות השכבה על המת והממון הנ"ל נכנס לבית החברה הקדושה שביד הגזבר הי"ו וממנו שולח לבית האבל סעודת הבראה. ומנהג יפה דהצדקה מועלת גם למתים כמ"ש הב"י א"ח סתרכ"א מהמרדכי והרוקח ופסקו שם בש"ע וכ"כ מור"ם י"ד סי' רמ"ט

ז' ראיתי בע"הק צפת ת"ו המטה שמוליכין בה המת לא נהגו כשאר מקומות אלא שני עצים חזקים ארוכים ומחברים אותם בברזלים רחבים באופן כדי גוף המת שינתן שם ואומרים כי היא קבלה איש מפי איש מפי האר"י זיע"א דכפרת נפש המת הוא דיצטער בזה ויש סמך לזה ממה שמצינו בחזקיה המלך דגרר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. וכן בפה העירה יע"א כן היה וקורין לו בערבי נע"ש אך עתה זה כמה שנים שינו הענין לגריעותא דמוליכין אותו בארון דפתוח מצד אחד אלא שיש בתחתיתו ארבעה או ה' חתיכות ברזל מחוברין בו ואמרו לי שמיום שבאו איזה ב"ב מעו"בי תונס יע"א לדור בפה העירה למדום לעשות כך ולא יפה עשו דעכ"פ יותר יש צער למת באותו שהיו עושין מקודם ולפי רוב הצער תיהוי ליה כפרה ביותר כנ"ל

ח' נהגו כשמוליכין האיש מביתו אומרים קינות עד הגיעם לפתח ב"הכנ הגדולה ששם אומרים קדיש ואם הוא יום שאין בו תחינה אומרים בקשות כגון שפל רוח וכיוצא. וצריכין ליזהר אם הדרך ההוא נקי. וכן יש ליזהר כשמוליכין החתן ובר מצוה לב"הכנ וכן בחזרתם מב"הכנ לביתם וכן בהבאת הכלה מבית אביה לבית בעלה שאומרים כמה פיוטים צריכין ליזהר בזה. ולא עוד אלא מקרוב הוסיפו על השמועה דהמנהג הקדום הוא שאחר אמירת הקדיש בצד ב"הכנ הנ"ל מוליכין המת בשתיקה עד צאתם מחוץ לעיר עד הגיעם לבור אחד בתוך הדרך ומשם ואילך אומרים מזמורי תהלים מה שרוצים ובפי ההמון קורין לבור זה בי"ד שלמה שר"ל משם ואילך אומרים מה שירצו ובשביל שהורגלו להתחיל בכל מוצאי שבת במזמור זה לשלמה אלהים וכו' (תהלים ע"ב) מתחילין במזמור זה וקורין משם ואילך עד הגיעם לבית עלמין ולזה קורין לו ההמון בי"ר שלמה. והאמת שמבור ההוא עד בית עלמין הדרך ההוא נקי ועתה חדשים מקרוב הורגלו על קצת מתים ובפרט אם הוא אחד מהב"ד ח"ו דגם מצד ב"הכנ הנ"ל קלא דלא פסיק בקינות או בקשות עד הגיעם לב"ע ממש ולא חכמו ישכילו זאת לשנות ממנהג הקדום כי הקדמונים ידעו דהדרך רחוק והוא דרך עכ"ום באמצע וא"א לנקותו משא"כ מבית המת עד ב"הכנ הוא קרוב ואולי דהיו מצוים להוליכו דרך נקי או לנקות הדרך ואת"ל מה שלא היו אומרין בדרך ההוא כלום מפני פחד העכ"ום ועכשיו אין כאן פחד מ"מ הא איכא קצת זלזול לראשונים ח"ו שלא כיבדו אותם בכך ועוד טינוף הדרכים מי שרי לומר בהו דבר של קדושה וע"ז אני אומר דשב ואל תעשה עדיף

ט' אמירת הקדיש שאומר האבל בצד ב"הכנ וכן אחר קברם את המת בחזרתם מבית עלמין בתוך הדרך אע"פי שהוא אונן ופטור מכל המצוות וקדיש א' אין לו לאומרו מ"מ הכי נהגו ג"כ בע"הק צפת את"ל וכן הוא בע"הק ירושלים תוב"ב ועיין לה' זכ"ל ח"א דקע"ח דכתב כן מה' הל"קט וכן ה' ברכ"י ז"ל ומני"ר ה' הל"קט הוא מירושלים כנודע. וקדיש ב' שנהגו לומר קדיש פשוט לאו יאות עבדי שצריכין לומר קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא וכו' כמ"ש מרן סימן שע"ו וכן צריכין ליזהר קודם הקדיש שיאמרו איזה מזמור או איזה פסוקים לפחות ג"פ כדי שלא יהיה הקדיש לבטלה וכאן נהגו לומר מזמור קכ"א שיר למעלות אשה עיני אל ההרים וכו' ובע"הק צפת את"ל נהגו לומר ב"פ בירמיה סל"ב עושה חסד. לאלפים וכו' גדול העצה ורב העליליה וכו' ופסוק והוא רחום וכו'. וכן נהגו פה העירה יע"א שאחר אמירת הקדיש מכריז שמש ב"הכנ לכל הקהל ששם בקו"ר שימחלו להמת מחילה כוללת ומנהג ותיקין הוא

י' נהגו כשנפטר אחד מהב"ד ח"ו מכניסין אותו לתוך ב"הכנ הגדולה ועושין לו דרוש שם ובכי והספד גדול וסמכו להם על מ"ש מרן בסי' שמ"ד חכם ואלוף בתורה מכניסין אותו לבית מדרשו במקום שהיה דורש וסופדים אותו שם ע"כ וידוע דקדושת ב"ה חמורה מבית הכנסת ותו דבית המדרש אינו מכיל לכל הקהל ולכך מפסידין אותו בב"הכנ וסמכו להם עמ"ש מרן א"ח סקנ"א ואחר שנוטלים אותו משם מהבאר הנז"ל ואילך מושיבין אותו בארץ ז"פ כמו שעושין לכל המתים ובכל פעם אומרים אנא בכח ויהי נועם וכו' ואח"כ עושין לו דרוש אחד שם ואח"כ עושין לו ז' הקפות בבת אחת זאח"ז בעשרה בני אדם כל אחד אחוז ביד חבירו כמו שעושין לכל המתים ויום ש"ק של ז' שלו עושין לו דרוש בב"ה הגדולה בקהל עם חוץ מהלילות של שבעת ימי אבלות דעושין דרוש בכל ערב מלבד ע"ש ומוצאי ש"ק כמו דעושין כן לכל אד

י"א מה שנוהגות הנשים כשמת מת לילך לצד ב"הכנ הגדולה ששם אומרין קדיש על המת וכמעט מתערבין אנשים ונשים יחד ומנהג זה הוא רע ומר כי אף לפי הפשט מקום שנהגו נשים ללכת אחר המטה הולכין מקום שנהגו ללכת לפני המטה הולכין ופסקו הטור ומרן בי"ד סי' שנ"ט היינו בדוקא אם לאחר המטה מפני כבודן של ישראל שלא יהיו מבטים בנשים ואם לפני המטה משום דהם הביאו מיתה לעולם תחילה כמ"ש הב"י שם מהירושלמי ועכ"ז כתב מרן בשם שם יש למנוע נשים מלצאת לבית הקברות אחר המטה והוא מהז"הק פרשת ויקהל כמ"ש הב"י שם ועוד יש טעם אחריתי דבחזרת הנשים לביתם אחר הקדיש לא יבצר דיחזרו עמהם מאותו הדרך עצמו האנשים ויש סכנה בזה כנז' בברכות דנ"א ותמהני על