מקום שנהגו רס

בהגלות נגלות. עניני מיתה ואבלות

א' נהגו בפה מתא יע"א שיש חברה קדושה מטפלים במת כת הרוחצים וכת נושאי המת וכת חופרי הקבר ונחלקין לימי השבוע יום ראשון פלוני ופ' ויום ב' פלוני ופ' וכן עז"ה אבל כת הרוחצים הם קבועים לכל השבוע. וכת הרוחצים הנ"ל יש בידם מצוה אחרת דכשיודעין שהמת מסוכן ב"מ באין ויושבין אצלו כדי שלא תפרד הנפש יחידי כמ"ש מרן סי' של"ט וקורין לו ק"ש ואם יתארך הענין עושין משמרות משמרות יום ולילה עד שימות או יתרפא. ואין לכתות הנ"ל שום שכר אלא שהם פטורים ממסים וארנוניות וידענו ממי שקדמונו חלקם בחיים שיש הסכמה ע"ז לקדושים אשר בארץ המה בחרמות ונדויים ובכל אלות הברית שלא יטלו מהם שום מס וטרחתי למצוא תקנה זו בפנקס הק"ק יצ"ו ולא מצאתיה ואפילו את"ל דזה נקרא שכר מ"מ גם שכרם כפול מן השמים כמ"ש הרשב"ץ ח"ג סי"ג. ותא חזי בע"הק צפת את"ל יש להם שכר קצוב בין מהמת שיש לו קרובים בין מהמת שירש אותו כוללות העיר חוץ מכת הרוחצים שאין להם שכר ובודאי אלו הנוטלים שכר לא הפסידו שכר שמים כנ"ל. ודע דחזקת חברה קדושה זו נהגו בה מאבות לבנים אלא דמי שהניח בנים רבים החזקה היא לגדול שבהם

ב' אונן אם מותר להסתפר הנה תוספות במ"ק דף כ"ג ע"ב נסתפקו בזה והטור י"ד סי' שמ"א הביא מהרמב"ם דהוא מותר וראיתו מדוד המלך ע"ה שאחר שמת הילד רחץ וסך וכן דעת הרי"ץ גיאת יעו"ש והרמב"ן חלק עליהם וכתב כי שגגה היא יעו"ש ועיין לה' משחא דרבותא ח"א מי"ד סי' שמ"א מ"ש ליישב על הרמב"ם והרי"ץ גיאת ומהרי"ע בספרו בית יהודה סימן מ"ח כתב דדעת מרן בסימן זה כדעת הרמב"ן לאסור ומ"ש מור"ם שם שי"א לאסור וכו' לפרש אתא ולא לחלוק והרב ברכ"י י"ד שם רמז מדברי מהרי"ע הנז' ומדברי מהרד"ף בש"ות מכתם לדוד סי' ב"ן ג"ן ד"ן וסיים שם וכן בח"ש ח"ב סי' ל"ח אות מ"ב דהרב דבר משה ח"א י"ד סי' ע"ב שדעתו לאסור ומ"ש מהריק"ש סי' שמ"א ע"ז הלכה כדברי המקיל באבל על מצרים קאמר דהוא אתריה דמר הרמב"ם ז"ל ולדידן דנהגנו לאסור וכן הוא בארץ הצבי ובטור"קייא אין לומר בזה הלכה כדברי המקיל באבל ע"כ וכן נהגו בפה העירה יע"א לאסור. זולת שאר קרובים שאינם חייבים באבלות דנהגו שעד שלא נקבר המת הולכים ומסתפרים ואינם מסתפרים אח"ך עד שיסתפר האבל דהיינו אחר שלשים מפני כבוד האבל. ובתספורת על אב ואם נהגו קצת כמ"ש מור"ם סימן ש"ץ להחמיר כל השנה אך סוגיין דעלמא כמ"ש מרן שם עד שיגערו בו חביריו

ג' מקום הקריעה כתב מרן בי"ד סי' שם שהיא בבגד העליון ועיין למהרי"ע בספרו שבט יהודה שם דין ט' מה שפלפל בזה וקיים המנהג דנהגו לקרוע הבגד הנקרא בערבי סד"רייא וכן המנהג בפה מתא יע"א ובארץ הצבי ת"ו קורעין הבגד הנקרא אנטא"רי מחמת שהס"דרייא הנזכרת היא מכוסה בהאנ"טארי הנז'. ואגב אודיע מה שנהגו איזה בני אדם לפתוח הקרסים מהלולאות שבס"דרייא הנז' ולא יותר ומניחה כך פתוחה טעות הוא בידם ובעיני הוא גוזל את המתים כמ"ש מרן שם ההולך בבגד קרוע והוא לא קרע ה"ז גוזל את החיים ואת המתים

ד' נהגו כששופכין המים דבשכונת המת כנודע וכמ"ש בי"ד סי' של"ט שופכין גם השאור אשר בבית דהונח מאתמול לחמץ בו עיסה אחרת וכן שופכין המלח הנמצא בבית ולא ידעתי טעם לשפיכת השאור והמלח נהי אם השאור עשו אותו מהמים השאובין כשמת המת האמת עמהם כמ"ש מהרי"ע בבית יהודה י"ד סמ"ו ולמד כן ממ"ש הפ"ח י"ד סקי"ו גבי גלוי ושאור זה לא גרע מדבר הכבוש או שלוק או מבושל דאין בו משום גלוי וכן אין בו משום סכנת התקופה כמ"ש הכנ"הג י"ד סקי"ו וכ"ה המנהג בדבר חמוץ או כבוש או שלוק או מבושל אין שופכין אותו ואולי משום גדר נגעו בה שלא יבואו לעשות שאור מהמים שהיו שאובין משעה שמת המת וכן במלח דהחמירו בו משום שהוא מבריית המים והוי כמו מים ממש

ה' נוהגים שמי שמת בע"ש קודם חצות כשקוברין אותו סותמין הגולל לבד ואינם מניחים עפר ע"ג וממתינין שם שנים או ג' בני אדם עד אחר חצות ואחר חצות מכסים אותו בעפר ושאלתי ע"ז ואמרו לי לפי שאחר חצות המת אינו רואה דין חיבוט הקבר שאז נוצצת קדושת שבת ולכן ממתינין עליו שם מלכסותו ויש להם סמך ממ"ש בס' כוונות האר"י זיע"א דנ"ו ע"ב וז"ל שמעתי ממורי זלה"ה ואמר משם חכם גדול ששמע כי כל הנקבר ביום ששי אחר חמש שעות ביום ושעה ה' בכלל אינו רואה ח"ה כי קדושת שבת מפרידה ממנו בלי צער וזהו סוד יום הששי ה' יתירה כי מאז ולמעלה הוא ע"ש ממש ונלע"ד שהיה מורי זלה"ה מודה בזה בודאי וכו' ע"כ ומסתמות דבריו נראה שגם בח"ל כן וכן הוא בהדיא בס' ארחות צדיקים למהרח"ו זיע"א דף פ"ב ע"ב אך בספר טוב הארץ למהר"ן שפירא זיע"א דכ"ט ע"ב כתב כלשונם אבל בתוך דבריו כתב הנקבר בא"י וכו' וכן מוכח מלשון הרב קיצור של"ה דף כ"א ע"ב וכן נמי מוכח מלשון הרב בעל ראשית חכמה פרק י"ב אבל בס' לחם מן השמים למהר"י צמח כ"י דכ"ז ע"ב כתב בסתמות כדברי ס' כוונות האר"י הנ"ל ועדיפא מזה כתב שכנ"הג י"ד סשל"ט סוף הג"הט מהרדב"ז יום שאין בו נפילת אפים אין בו דין ולא חיבוט הקבר ע"כ אך עין רואה בע"הק צפת את"ל שהוא אתריה דהאר"י זלה"ה כנודע וכל מנהגי ספרדים נוהגים על פיו מה גם בענין עסקי המת כנודע אם מת להם מת בע"ש מפשיטין בגדים שעליו ומניחין אותו על הארץ ואין מתעסקין בו ברחיצה עד שעת כ'ינדי שהוא שעה ט' מ"ומ בענין שיהא נקבר עם דמדומי חמה ממש והא ודאי דסברי לה כדברי הברייתא שהביא הרדב"ז עצמו ח"א סק"ח דדוקא מת בא"י בע"ש ונקבר עם דמדומי חמה ע"כ ולא כמ"ש שם הרדב"ז עצמו דמי שמת בבקר בע"ש ושהו אותו אינו ניצול דהרי הברייתא שהביא סתמא קתני שמת בע"ש ונקבר עם דמדומי חמה דמשמע אף שמת בבקר ושהו אותו וכבר שכנ"הג שם בי"ד העיר על הרדב"ז על מה שציין ממנו שם על מ"ש בח"א סק"ח והתימה על ה' חיד"א ביוסף אומץ סי' ס' שהביא דברי הרדב"ז הנז' בח"א ומוכח דנקיט כותיה איך לא הזכיר מדבריו שהביאם שכנ"הג שם בי"ד וכן לא הזכיר מדברי ס' הכוונות ומאן דעמיה דסברי מרנן דגם בח"ל אם מת בע"ש ונקבר אחר שעה