מקום שנהגו רנט

המילה וכן לילה אחת קודם הבאת הכלה לחתן עושה בעל השמחה אכילה לכל העניים ומנהג ותיקין הוא דאיתא במדרש רבה בענין העקדה דקטרג השטן על אברהם אבינו ע"ה דעשה משתה גדול ביום הגמל את יצחק ולא הקריב קרבן לה'

ג' נהגו בערב שלמחרתו מילה באין עשרה בטלנים וקורין שם ההלל והלל הגדול ואח"ך נותן להם בעל הברית מעט פרפראות וכיוצא ונראה שסמכו להם בזה כמו ברכת הגומל למה שצדד מרן בב"י סי' רי"ט למה שנוהגים קצת ב"א שהבעל אומר ברכת הגומל על אשתו שילדה והוא ז"ל דחאו שם לזה המנהג. ושחיקת הסממנים והנרות שדולקין ביום המילה יש סמך לזה ממ"ש בסנהדרין בפ' אחד דיני ממונות דף ל"ב ע"ב תנא קול ריחים בבורני שבוע הבן שבוע הבן אור הנר בברור חיל וכו' יעו"ש. וכן הסדינין שתולין ביום המילה בפתח הבית יש סמך לזה ממ"ש תו' שם שהיו תולין מפה ונראה דמפה שאני דהיא סי' לצורך אכילה משא"כ סדינין אלו שהם של משי מוזהבות והם מלבושי נשים ויש לתא דאין להסתכל בבגדי צבעונין של אשה אפילו שהם קבועים בכותל כמ"ש בע"א דף ך' ופסקוהו הפוס' ואע"ג דאינו אסור אלא כשהוא מכירה מ"מ היו יכולין לעשות באופן אחר

ד' נוהגים בליל המילה מתחילין ללמוד ז"הק ח"א דף צ"ה ע"א פסקא המתחלת ויאמר אליו אני אל שדי עד סוף הפרשה כמו שנדפס בס' מים חיים. וטפי עדיף ללמוד מתחילת המעשה של ר' אבא דהיינו מתחילת פסקא המתחלת ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה דמתוכה מתחיל המעשה של ר' אבא. וסועדין שם כל הקרואים הת"ח סעודת קבע בבר"המז ואח"ך לומדין כל הלילה גפ"ת ומה טוב ומה נעים ללמוד הסדר שתיקן ה' חיד"א בספרו כרם חמר. ואחר המילה או בערב עושין סעודה ממיני תרגימא ועושין העיקר טפל והטפל עיקר דעיקר הסעודה בבר"המז היא ביום ולא בלילה ואסמכוה אקרא ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק הוא יום המילה הגמל נוטריקון ה'גמ'ל וכן הוא בארץ הצבי ת"ו שבלילה המילה עושין מיני תרגימא לבד וביום המילה סעודת קבע בבר"המז. וכ"ה במשתה של חתונה דעושה אבי הכלה משתה בליל שני והחתן בליל רביעי דאותה הלילה מביאין הכלה לביתו ולמחורתו בערב מברכין לו שבעה ברכות ובעת ההיא עושה החתן סעודה ממיני תרגימא ומאז והלאה וערבה קו'ל שמחה ואדרבה עיקר השמחה והמשתה הוא מליל החופה ואילך בסעודת היום ובסעוד' לילה שמביאין פ"ח חוץ משבת דאין צריך פ"ח ובבל סעודה מברכין ז' ברכות וכ"ה בכל תפוצות ישראל שראיתי

ה' נהגו ביום י"ה שיש מילה מברכין על הכוס ונותנין לתינוק שלא הגיע לחינוך לטעום והדבר קשה בעיני דהוא נגד מרן בש"ע א"ח סי' תרכ"א ובי"ד סי' רס"ה כתב דאין לברך על הכוס. איברא בט"ב סתר עצמו שבא"ח סי' תקנ"ט כתב לברך ואלו בי"ד שם כתב שאין לברך והשוהו לי"ה ואפשר דמה שנהגו בפה העירה לברך בט"ב דסברי דמרן סוגיא בדוכתה עדיפא מ"ש בא"ח בהלכות ט"ב. ופי' הסנדק עיין להרב ב"ה בי"ד דהוא בלשון יון מליץ טוב

ו' נהגו המוהלין יצ"ו שמוהלין זה אחר זה וחוזרין חלילה ומי ששואל מאיזה ב"א לתת לו למול או שנתן לו אבי הבן מעצמו לא יעשה ולא כלום ובמשמרה שלו ה'ן נגרע ממנו יען שכבר קיים מצוותו באותה ששאל או שנתנו לו ודבר טוב הוא זה שלא להטיל קנאה

ז' נהגו איזה ב"א לקרוא שם הבן על שם החדש שנולד בו כמו מי שנולד בחדש אב דקורין לו מנחם ובחדש אדר מרדכי וכן עז"ה וראיתי להרשב"ץ ח"ב ס"ח

ח' המנהג בפה העירה דמי שהוא שתוקי שאינו יודע אביו קורין אותו ביום המילה ישראל לומר שכשר הוא לבא בקהל וכן בקס"ת קורין לו ישראל ישראל במקום שמו וחניכתו ובענין הגט צריך להתישב איך כותבין הואיל ואין אנו רגילין לכתוב החניכא כדעת מרן ז"ל

ט' המנהג הפשוט בכל ישראל שאין אבי הבן עושה מלאכה ביום המילה די"ט שלו הוא ואסמכוהו אקרא ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ה"ג מל וכן אקרא שש אנכי על אמרתך וכו' דכל מצוה שקבלו עליהם ישראל בשמחה עדין אותה בשמחה ועיין לה' חק"ל ח"ג מי"ד סימן קנ"ח מ"ש בזה לענין מי שהוא ב"ב בימי אבלו ולדעת מור"ם א"ח סי' תקנ"ט גם המוהל והסנדק י"ט שלהם הוא ע"כ אך בזמנינו לא ראינו שהמוהל בטל ממלאכה אבל הסנדק הא ודאי דהוא עדיף מהמוהל ולכן כתב מור"ם בי"ד סי' רס"ה דהוא כמקטיר קטרת ושמקדימין אותו בקס"ת קודם לאבי הבן ומ"מ הא דאסורין במלאכה די"ט שלהם הוא אינו אסור אלא במלאכה המיוחדת לו

י' המנהג שהבן הראשון הנולד זוכה בסנדיקו שלו חמיו של ב"ב והוא קודם לו ולאביו ואם אין חמיו קיים זוכה בה גיסו שהוא אח אשתו ובלבד שהסנדק מביא משלו קודם המילה כל הבגדים הצריכין לתינוק. ונראה דסמכו להם בזה על מ"ש אשה מזרעת תחילה יולדת זכר וכו' כיון שהזכר בא מכחה ראוי לכבד קרוביה יותר מקרוביו בבן הראשון מיהא

י"א ההכנסות בפה העירה לצדקה לת"ח ולמלמדי תינוקות של בני עניים ולעשרה בטלנים הוא מהגאבילה של הסוחרים הי"ו כאשר נדפס נוסח ההסכמה ע"ז בח"ב מס' מעשה רקח הנד"מ בסופו וכן מהגאבילה של המשי הנקרא כ'ונדרא שנתחדשה עתה מקרוב ונדפס נוסח ההסכמה בס"ס הנ"ל וכן מהגאבילה של בשר וכן מהמצוות הנוהגות בב"הכנ מדי חדש בחדשו וכן מהפרטים של המילה כנ"ל ובענין זה של צדקה השתא הכא איכשור דרי על יד איש צדיק תמים הרב המו' חסידא קדישא סוב'ר הרזי'ם כמהר"ר יעקב מימון זלה"ה היקב"ע אדם לתת פרס לת"ח ואת לרבות בחורי חמד ממעייני הישועה ומחשבתו יצאה לפועל שלי"ת ואחריו החזיק בזה בעבותות אהבה הרב הכולל בישראל להלל ש'ר בש'רים כמהר"ר שלום תיתו נר"ו יאיר דענין זה לא היה מקודם דלא היו מכירים זולת הפרס הב"ד ועשרה בטלנים ומלמדי תינוקות שב"ר של בני עניים וה' יוסף עליהם להני ארח"י ופרח"י ללמוד וללמד ומהגדיים נעשים תישים בעזר משדי: