מקום שנהגו רנח

מחדש דאז צריך הטלת קיסם מחדש וכ"ה בסופגנין כמ"ש הרשב"ץ ח"א סי"א אך בזה נהגו להחמיר כי בזה צריך הטלת קיסם בכל יום מחמת שכשנכבה האש לא ישאר שום חום. ודע דבזלאבי"א נהגו להחמיר בשל גוים כמ"ש הרשב"ש סימן תרכ"ח הביאו הרב חיד"א בשיו"ב שם וה' ערך השלחן שם ושם כתב דהורה לו הרב מר אביו ז"ל וחזר בו מר אביו ממ"ש להתיר בח"א סי' פ"ט והביאו הב"י סקי"ב ומה שלא הביא הב"י מהרשב"ש אע"פי שמביאו הרבה כנודע צ"ל שלא היה כולו בידו כי לא היה אצלו אלא כ"י כאשר תראה מסדר זמנים מדפוס הרשב"ש וכ"ע שם הרשב"ש דלא סימוה קמיה דהריב"ש דדעתו היה להתיר

ג' נהגו לאכול החלאוו"ה ש"ג שעושין אותו מדבש תמרים ובהיות שהדבש הנ"ל כשהוא עדין על האש מקפאין אותו בביצים ובלא ביצים אי אפשר להקפות. ובענין בשולי גוים לא חיישינן כיון דהדבש נאכל כמות שהוא חי אע"פי שעולה על ש"מ מ"מ תרתי בעינן ואי משום הביצים דקי"ל הביצה אע"פי שראוי לגומעה חיה יש בה משום בש"ג מאי הוי הרי קי"ל במקום שאוכלין הפת של פלטר ש"ג אפילו נילושה בביצים שרי משום דקמחה עיקר ה"נ דבשה עיקר ואע"ג דאינפנד"ה אסרה מרן שם אע"פי דקמחה עיקר התם משום שמנונית נגעו בה ואע"ג דקי"ל דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל ובלי הביצים שנותנים א"א שיתקפא הדבש כ"כ להיותו קשה אין לחוש דאעיקרא הא דדבר המעמיד וכו' אינו אלא מדרבנן כמו שרמז בס' ארעא דרבנן אות ד' ס"ג מהתוס' והרשב"א בת"ה כלל כ"ה וכ"כ בספרו קהלת יעקב די"ו ע"ד והו"ל דרבנן אדרבנן דגיעולי גוים אינו אלא מדרבנן ועוד הא דדבר המעמיד וכו' היינו בדבר שגופו אסור כגון המעמיד גבינה בעור קיבת נבילה אבל לא בדבר שהוא מותר וכגון המעמיד גבינה בעור קיבת כשירה דהתם בתר טעמא אזלינן כנז' בטור וש"ע י"ד סספ"ז אך מז"ה חק נתן זלה"ה לא היה אוכלה. והנה בעת'ה שיש מוכר ישראל למכור החלוו"אה הנז' בדמותה כצלמה מצד הדין אסור לישראל קנות מהגוי כמ"ש בש"ע י"ד סי' קי"ב במקום דנוהגים היתר בפת פלטר של גוים ויש שם פלטר ישראל אסור לקנות מהגוי עד שתכלה הפת של ישראל ובלא זה מצד הדין צריך להקדים לקנות מישראל כמ"ש בת"כ על פסוק או קנה מיד עמיתך והביאו הכנ"הג בח"מ סי' זכ"ר הגב"י ועיין מ"ש בזה הרב משחא דרבותא ח"ב דקע"ג ע"א והרב חק"ל ח"מ ח"א סקל"ט ואם הוא בשווי אחד אז מוסכם אליבא דכ"ע דצריך להקדים לקנות מישראל

ד' נהגו שלא לאכול פולין שלוקים של גוים. איברא דמור"ם התיר באפונין קלויים בי"ד סקי"ג וכ"ה בע"הק צפת את"ל שאוכלין הקו"דאמס של גוים שקורין בערבי לב"לאבי בי וכן תרמוסים שלוקים של גוים דמאי שנא קלויים או מבושלים. איברא דהרב חיד"א בשיו"ב שם כתב דלרבינו האר"י זיע"א הקו"דאמס הנ"ל אסורין אע"פי שאינו עולה על שלחן מלכים עולה על שלחן שרים וסוד הדבר הלא שרי יחדו מלכים. אבל פה העירה יע"א שאוכלין הקו"דאמס הנ"ל ואין אוכלין הפולין הם דברים סותרים אך הנח להם לישראל. ושמעתי מזקן אחד שהורה לו מורה אחר מהרבנים שקדמונו שיוכל לאכול הפולין הנז' מהקדירה השלישית שבישל הגוי ונראה דטעמו של דבר כי הבישול השני הוא גיעול לגיעול הראשון

ה' נהגו לאכול חלב של גוים שאין ישראל רואהו וטעמם שאינו נמצא כ"כ חלב טמא וכדעת הפר"ח סימן קט"ו ועיין מה שהאריך בזה הרב זכ"ל ח"א דקצ"ה וכ"כ הרשב"ש סי' תקנ"ד. איברא דקשה עלי דבר זה לעשות נגד מרן הקדוש מה שסתם בסקט"ו דאסור בלי שום חילוק ואנו קבלנו הוראותיו כידוע בשלמא באתריה דהרשב"ש ניחא דהוא והרב מר אביו היו קודם מרן הקדוש ועיין בה' זכ"ל שם במעשה שהביא וכן אירע בפה מתא ממש דבר הלמד כמה גדולים דברי חכמים שאסרו בסתמות. ועתה נמשך להם לאכול גם הינור"טי שקורין בערבי לב"ן דחוץ מאיסור גיעולי גוים דמחממין אותו בימי החורף ובשגם שיש להקל בזה מ"מ הרי איסור אחר יש בחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו ולכן ה' מהרי"ע במנהגים היקל בימות הקיץ שאין מחממין אותו מחמת שהם נוהגים כהרשב"ש שאין חוששין לחלב שחלבו גוי וכו' מטעם דאינו מצוי ובמקום דחוששין לחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו לאסור. היתר היגור"טי הנ"ל הוא ליתנו בתוך שק של פשתן עד שיזוב כל המים שבו ואח"ך מדיחין אותו ואוכלין אותו כמ"ש ה' הל"קט די"ז ע"ג מה' פרח מ"א ח"ב סל"ג והטעם הוא כיון שזב כל המים שבו ונשאר קפוי הרי סימן דהוא חלב טהור שאם הוא טמא לא היה נקפה. וביגור"טי של פה העירה א"א לעשות כן שמביאין אותו כולו זב כמים ואין בו צד קפוי כלל ואם ישימוהו בשק זב כולו ולא ישאר ממנו מאומה תוך השק. ומז"ה חק נתן זיע"א לא היה טועם לא זה ולא זה. וכן החמאה של גוים נהגו בה היתר ובזה אין לגמגם עליהם יען דמרן בסקט"ו תלה במנהג המקומות וכן בע"הק צפת את"ל אוכלין אותה בשופי אבל היגור"טי הנ"ל אע"פי שהוא קפוי קצת נהגו בו איסור מלבד שאיזה ארחי ופרחי ששם מערי טור"קיא נותנים אותו בתוך שק של פשתן כנ"ל כהוראת ה' פרח מ"א הביאו ה' זכ"ל שם אבל בע"הק מירון בהליכתינו לשם בהלולא דרשב"י זיע"א אוכלין אותו ואמרו לי דהתקנה הוא בע"הק צפת דוקא וטעם מגומגם הוא בעיני. ומה שאוכלין אותו בפה העירה יע"א יען כי לא קפדי על חלב שחלבו גוי וכו' ואין כאן אלא משום גיעולי גוים וסתם כלים גוים אינן בני יומן ויש מיראי ה' שאין טועמים היגור"טי הנ"ל עד ימות הקיץ שאז אין צריך שום חימום וכ"כ מהרי"ע במנהגים כנ"ל: זאת תורת העולה. גדולה מילה א' נהגו כוללות העיר למכור מדי שנה בשנה בסדר ראה פרטים של המילה של אותה השנה והם מי דתופס הארגז שמניחין בתוכו האזמלין שחותכין בהם והמגנים והסממנים והסמרטוטין וכל מה שיצטרך לזה וכן מי שתופס רגלי התינוק בשעת המילה וכן מי שמברך על הכוס וכן מי שאומר קדיש אחר שאומרי' שיר המעלות אשרי כל ירא ה' וגו' שאומרי' אחר הפיוטים וכן מי שיושב אצל הכסא שיושב עליו הסנדק וכיוצא בזה על זה הדרך באופן שכל מי שמסתכל במוהל בשעה שמל הוא נמכר בדמים והכל הוא לחבב המצוה וממון זה נכנס לצורכי הקהל כשאר צורכי ההכנסות שהם לת"ח ולעניים

ב' נהגו כשיש מילה או חתונה לילה אחת קודם