מקום שנהגו רנו

מוסיפין והעולים לחובת היום הם קנויים להם בדמים לכן דרך הנכון כמ"ש: שורה וקולה. בקריאת המגילה

א' לאחר ברכה של המגילה נהגו בפה מתא יע"א לומר ארור המן וכו' והוא ע"פי הירושלמי כמ"ש מרן בב"י סי' תר"ץ אבל נהגו שקוד שמתחילין ארור המן וכו' אומר הש"ץ ברוך ה' והקהל עונים אלהי ישראל וכן עושין ג"פ ואולי מטעם פתח דבריך יאיר שלא להתחיל בארור אף שכבר ברכו הרב את ריבנו וכו' ואח"ך הש"ץ אומר ארור. המן וכו' כנ"ל והקהל עונים ברוך מרדכי וכן עושין ג"פ ואח"ך אומר הש"ץ ברוך מרדכי והם עונים ארור המן כן עושין ג"פ וכן ארורה זרש ברוכה אסתר עד ברוכים כל ישראל ואח"ך כל הקהל אומרים וגם חרבונא זכור לטוב. ואולי מה שאומרין ג"פ כדי לחזק הענין ע"ד מ"ש ה' חיד"א בכל חמירא בליל י"ד דכן מצינו במצות העומר ומה שאומר הש"ץ והם עונים אחריו דוגמא לזה איתא בגמרא דסוטה דף ל' ע"ב בשירת הים דהיה מרע"ה אומר וישראל עונים אחריו

ב' מה שכתבתי בספרי זוטא השמר אמת על סעודת יום שבעה באדר חזרתי על המקרא שהוא מנהג רע כי הנה עין רואה להרב יערת דבש שביום זה עושה דרוש בהספד גדול על שכבה נר ישראל. והן עתה חזי הוית למופת הדור מהר"ח פאלאג'י נר"ו בספרו מועד לכל חי דכתב שעיצומו של יום זה מכפר כמו י"ה ונאים הדברים למי שאמרן ובודאי די"ה דקאמר ר"ל דיום ענות אדם נפשו הוא ולא באכילה ושתיה ח"ו וכ"ש סעודה ותו דסתם כפרת עונות היא התשובה והתענית דהוא הכנה גדולה לתשובה כנודע. ומה שאמרו לי קלי הדעת דומיא דיום ל"ג לעומר יום הלולא דרשב"י זיע"א אינו כלום דשאני רשב"י שכך רצון צדיק שקרא על עצמו יומא דהלולא דיליה משא"כ מרע"ה דלפי פשטי המדרשים שמסודרים לעצומו של יום הרבה נצטער במיתתו שלא רצה למות וכמה בקשות ביקש ולא נענה וזה שמו יום פטירת מרע"ה לא יומא דהלולא דמרע"ה ותו כיון דאמרו ז"ל אם היה נכנס מרע"ה לארץ לא היה חרב ב"המק נמצא יום פטירתו שקול ישקל כחרבן ב"המק ממש ואיך אנו אוכלין ושותין ועושין סעודות ולא עוד יש קלי הדעת שאין אומרים וידוי במנחה ובמערב ראיתי שמרבין בסליחות במנחה כמו תענית ציבור וקורין ויחל משה: טוב לחזות. את חג המצות

א' בהגעלת כלים בפסח נהגו שעושין מכוללות העיר לכל בני העיר מכיס קופת החברה הקדושה העוסקין במת והגזבר הממונה על החברה הנ"ל נר"ו עומד בפרץ הוא ובני החברה עמו הן בהכנת העצים הן בביאת שני יורות גדולות שעושין בהם ההגעלה הן במלוי המים ומתחילין מערב יום י"ג ועושין משמרות משמרות עד מחר עד חצי היום מ"ומ ובימי נעורי זכורני שהיו שלשה ב"ד יושבין שם סמוך להם לבדוק כל הכלים לכלי שצריך הגעלה או ליבון או לכלי שיש בו חלודה שצריכין לנקותו הדק היטב והשתא אשתרבובי אשתרבוב שהב"ד ממנין שני ת"ח על רזא דנא ובעיני יפה תיקון הראשונים זלה"ה

ב' המנהג לעשות מצות בפסח דבר יום ביומו ה בתנורים שפיהם למעלה כמו תנורים שבימי הש"ס אבל בכל המקומות שראיתי הוא בהפך שעושין הכל קודם פסח וראיתי בעו"בי בבל יע"א אע"פי שאין להם תנורים מן הצד אלא כמו תנורים שבימי הש"ס ואופין בהם בכל השנה דבר יום ביומו פת חמה עכ"ז במצות של פסח עושין הכל קודם פסח. והאמת שקבלנו מזקנינו כי נשי של פה מתא יע"א זריזין מאד מאד אך. הנכון שיעמוד הב"ה עליהם. הן לענין שיתעסקו בעיסה עסק גמור אם עדין אינן יכולין לאפות שעדין לא הוסק התנור והן במים שמצננת בהם האשה ידיה שלא תקטף בהם המצות וכן יזהר שלא תשב במקום השמש ובפרט יומא דעיבא דכוליה שמשא וכן שיבטל כל הפירורין שיפילו קודם שיחמיצו ושאר ההזהרות וכולי האי ואולי ואני זעירא מיום בואי לפה מתא עם ב"ב אני נוהג לעשות הכל קודם פסח כיון שכך נהגתי בא"י כמה שנים וגם כיון שהוא משום גדר פרישות איני רשאי לשנותו: שאלו את שלום. יפה תענית לחלו'ם

א' מה שנוהגים בליל ח"ץ קודם תפלת י"ח בערבית לומר בקו"ר ענני שאלתי לכמה ב"א ע"ז והשיבוני לומר שלמחר הוא ת"ץ ואין זה טעם כעיקר אלא כמו שאומרין בערבית של ליל ר"ח בקו"ר ר"ח דהכוונה הוא לומר יעלה ויבא בעבודה הכוונה היא להזכיר עננו בש"ת וכמ"ש מרן סי' תקס"ה מהרי"ף והרא"ש ודלא כהרז"ה הביאו הר"ן בפ"ב דשבת והרמב"ן כתב עליו שא"א לדחות ראיות הרי"ף וכן סתם מרן שם בש"ע כוותיהו דכתב ואומרה בכל תפלותיו דמשמע גם בערבית כמ"ש ה' מאמר מרדכי שם ואנו קבלנו עלינו הוראות מרן ואין לתמוה איך בליל התענית דהוא אוכל אומר עננו ובערבית ליל מחורתו שעדין הוא שרוי בתענית אינו אומר עננו יעו"ש שם בב"י ועוד אלו שאומרים בקו"ר מי שרי להו להפסיק בין בליל ת"ץ בין בליל ר"ח ואזהרה זו לא שמענו אלא בש"ץ בלבד שמכריז בליל ר"ח וכמ"ש מרן בש"ע סי' רל"ו

ב' בתענית ציבור בשחרית ומנחה אם התפללו בקו"ר שהש"ץ אומר שלשה ראשונות וג' אחרונות בקו"ר כתב הכנ"הג סי' תקס"ו שיאמר ש"ץ עננו בברכה בין גואל לרופא בקו"ר והוא ממהרלב"ח סט"ו אך הציבור שעמו אין אומרים אותו כ"א בש"ת וה' יד אהרן שם ח"א כתב מס' מעין גנים שחולק ע"ז וס"ל דספק ברכות להקל ופוק חזי מאי עמא דבר דאין נוהגין כן ולעולם אם אמרה ברכה בפ"ע אין מוחין בידו ואם לא אמרה כ"א בש"ת אין מוחין בידו עכ"ל ס"ר ה"ר מ"ג יעו"ש

ג' מה שנוהגים להניח ציצית ותפלין במנחה בת"ץ הוא ע"פי מ"ש מרן בב"י סמ"ו כדי להשלים המאה ברכות ממה שחסר מחמת התענית וכן היה המנהג מקדם קדמתה בפה העירה יע"א דכולם היו. מניחים וכ"ה המנהג בארץ הצבי תוב"ב אלא דעכשיו בפה מתא אינן מניחים זולתי הת"ח ואיזה מיראי ה' ובאמת לפי מ"ש מרן סי' תקנ"ה וז"ל נוהגים שלא