מקום שנהגו רנה

הנחמד מועד לכל חי דצ"ה ע"ב כתב מהטור שבליל ר"ה נוהגין לאכול ריאה דהיא קלה והוא ראה והתקין יה"ר לזה אבל בהושע"ר למה ועוד כבד מאן דכר שמיה שהוא אחד מהדברים שאין אוכלין אותם שסימנם מל"ך כידוע

ג' המנהג לומר ביום הושע"ר נשמת עד מהולל בתשבחות כמו בשבת וי"ט וכן כתב הארוך כמו בשבת וי"ט. איברא שכ"כ הרד"א והטור סתרס"ד ובש"הל כתב לומר זכרנו ומי כמוך ומרן לא הזכיר מזה כלום בש"ע ואדרבה מור"ם כתב שאין לומר נשמת וכ"כ הרב טור ברקת וכן הוא בארץ הצבי

ד' הקפות בשמ"ע בח"ל אין שייכות לזה כמ"ש הרב חיד"א בס' טוב עין וזכורני בימי נעורי בפה העירה בישיבת מז"ה חק נתן זלה"ה דהיה מתפלל עמנו הרב החסיד ארי במסתרים כמהר"י לביא זלה"ה דהוא היה תלמיד חבר למז"ה וביום ש"ע אחר מנחה היה עושה ההקפות ובודאי שלא ראה לה' הנ"ל ועדיפא מזה ראיתי לרבין חסידא הרב הגדול כמהר"י בסיס זיע"א שביום ש"ע בשחרית היה מזמין עמו בני א"י כדי שיעשה ההקפות עמו תכף אחר שחרית וילדות היתה בי ויאמר אברהם לישרי לן מר כי לפי דברי ה' חיד"א הנ"ל אינו עולה יפה מנהג זה והשיב לי כיון דהוא עושה בשביל בני אר"י דהוא יום ש"ת להם ואני אמרתי אעפ"כ יש לחוש מפני הרואים שהם בני חו"ל

ה' נהגו מקרוב בלילי חו"המ של חג הסוכות להתקבץ בב"הכנ הגדולה לעת ערב ומביאין כלי זמר ואומרין שירות ותשבחות קרוב לשנים או שלשה שעות מהלילה ומאי דביני ביני בזמן הנ"ל מביא להם הגזבר שכר וקורין לזה שמחת בית השואבה

ובאמת שכן נוהגים בכל א"י לרקד בשעוה אחר ערבית ולומר שירות ותשבחות בכלי זמר והגזבר מחלק לכ"א ואחד שעוה לרקד בו וקודם שירקד כ"א משתחוה לפני ארון הקדש אבל לאכול ולשתות חלילה דב"הכנ אין נוהגין בו קלות ראש ולא יאכל ולא ישתה בהם אלא לת"ח התירו כדי שלא יתבטלו מלימוד כמ"ש בש"ע א"ח סי' קנ"א ובמג"א שם וכן בליל שמחת התורה קמים באשמורת לעשות הקפות ס"ת בכל ב"הכנ אח"כ מביאין להם החתנים קא'פי ושכר והשכר שמביאין להם הוא קשה בעיני לעשות כן בתוך ב"הכנ וגם בכל ערב שבת שיש יחידים לומדים שמו"ת בב"הכנ ובכל גמר חומש אחד מביאין שכר ומיני תרגימא אבל בלילות שקמים איזה יחידים ללמוד באשמורת זו"הק ולפעמים מביאים שכר לשתות ואם כמו שאומרים שאינו אלא בימי הקור דקמים ממטותיהם ובאים לב"הכנ ואם האמת כן יש להקל להם. ואעיקרא כשנהגו מנהג לילי חו"המ הנז' בפה מתא נתייסד זה ע"י שליח אחד מע"הק כי כן זכורני בימי חרפי ועשה כסדר מנהג א"י ממש אלא במשך השנים הוסיפו שתיית השכר ואין הדין נותן כן כיון שעושים זכר לשמחת בית השואבה שבב"המק ושם במקדש לא היה שום אכילה ושתיה וכן מאי דעושים החתנים בליל ש"ת כנ"ל אם סמכו להם עמ"ש בעלמא ויעש משתה לכל עבדיו מכאן שעושים סעודה לגומרה של תורה הנה מלבד שאין זה אלא בעצומו של יום עד קריאת וזאת הברכה בס"ת עוד בה דאין סעודה זו שייכא בב"הכ אלא בחצריהם ובטירותם ועוד יש איסור נוסף דהוא אחר קימתם מן השינה והם נעורים עד הבקר ובין ע"פי הפשט ובין ע"פי הזו"הק לאו שפיר עבדי וכן בגמר כל חומש כנ"ל לאו שפיר עבדי דב"הכנ אין נוהגין בו וכו' כנ"ל ועיין להרב ש"ץ מדף י"ד עד דף ט"ו מ"ש בקדושת ב"הכנ ומינה יש לאסור בנדון דידן

ו' המנהג להקיף ז' הקפות על התיבה בליל ש"ת באשמורת וכן אחר תפלת שחרית

הנה אחר תפלת שחרית הביאו השכנ"הג סימן תרס"ח ובאשמורת הביאו החיד"א בסוף ס' לד"א ועוד הביא שם בסי' הנ"ל דכן עושין גם אחר ערבית של ליל ש"ת וכן אחר מנחה וכן אחר ערבית של ליל מוצאי י"ט וכן אני נוהג בבית מדרשי

ודע דמה שמקפידין כ"כ דכל אחד שמקיף צריך להיות בידו ס"ת אינו מן ההכרח אלא העיקר הוא שיניחו ס"ת על התיבה ויהיה עומד אצלו ת"ח אחד בפרט אם היותו זקן ויקיפו כל העם התיבה דהס"ת מונח עליה ודי בזה

ז' כתב מופת הדור חיים עד העולם נר"ו בספרו מועד לכל חי דף רי"ד על חתן המתחיל שאין לו לומר בסימנא טבא אחר ברכת ס"ת קודם שיתחיל לקרות דהוי הפסק ודבריו קלורית לעין וכן בין ברכו לברכה אין להפסיק וכמ"ש הרב ב"ד על אמירת ברוך דיין האמת ביום ט"ב וכמו שהארכתי בקונטריסי זה ויקרא אברהם חלק אורח חיים דף ב' ע"ד מהרי"ע יעו"ש

ח' כתב הרב הגדול הנ"ל שם דף רי"ט מהרב הפרדס בשבת בראשית אין קורין לעולין כל איש יומו דשמא ימצא פיסול בס"ת ונמצא קורא רוב הפרשה בפסלות עכ"ל ופי' דבריו הוא דאינהו נקטי בשיפולי גלימיה דהכנ"הג דכתב כל שנמצא פיסול במשלים אחר שקרא ג"פ בהכשר אין להוציא ס"ת אחר ואף דהבאים אחריו חלקו עליו רוב בנין ורוב מנין מ"מ כיון דמורה דאתרייהו הוא עושין כדבריו וכשקורא המשלים מפ' אלה תולדות השמים וכו' ואחר ג"פ ימצא פיסול מסיימין בו הקריאה ונמצאת דרוב הפ' נקראת בפיסול משא"כ לשאר מקומות דאפילו נמצא הפיסול בפסוק אחרון מוציאין ס"ת אחר ליתא להך חששא לכן מוטב לקרות כל אחד יומו שההפסקות שמפרשת אלה תולדות השמים וכו' ואילך אינם מסיימים בדבר טוב וכמנהג ע"הק צפת את"ל. ומיהו בבית מדרשי תקנתי אני הדל באופן אחר יען דהמנהג בפה מתא יע"א הוא דחתן המסיים הוא המתחיל בפ' בראשית עד ויכלו ודוחין הכהן והלוי אבל אני הצעיר נוהג לקרות הכהן עד יום אחד והלוי עד יום שני ואח"ך קורא להחתן וקורא בראשית עד ויכלו הרי שלשה עולין ואח"ך קורא לחתן בראשית מפ' אלה תולדות עד והשקה את כל פני האדמה או עד ויהי האדם לנפש חיה ואח"ך קורא לחתן מעונה עד אשר שם הזהב כמנהג ארצות החיים לקרות לכל החתנים דומיא דחתן דקורין אותו לס"ת ביום צאתו מחופתו וכמ"ש מופת הדור הנ"ל שם ואח"ך משם עד אעשה לו עזר כנגדו יש שם שיעור שני עולים שהם שלישי ורביעי הקונים אותם לכל החדש ואח"ך קורא לחמישי הקונה אותו מן וייצר עד כתנות עור ואם יש שם עולה אחר יכול לחלקו לשנים והששי קורא מן ויאמר ה' לאדם עד לשמר את דרך עץ החיים ואח"ך המשלים מן והאדם ידע ע"ס הפרשה וזהו דרך נכון וישר ואע"ג שיש כאן יותר מחובת היום אין לחוש דבשבת לכ"ע