מקום שנהגו רנג

מברך והנוסח הובא בס' זכ"ל ח"ג דכ"ח ע"ג וראיתי נוסף על הנוסח שהביא הרב הנז' ומבית לבור ומבור לבית וכן לחצר ומגג לגג ומהעליות לתחתית ומתחתית לעליות ומזוית לזוית ומרשות לרשות כל מאי דצריך לן לכל שבתות השנה וי"ט לנו ולכל בני ישראל הדרים בעיר הזאת ע"כ והוא מפי' ההגדה למהרמ"א. ושמעתי מב"ה הנז' נר"ו דהב"ד שלפנינו היו עושין שיור לעיר ואומרים חוץ מבר'ג קרמאן ואע"פי שאין זה אלא בעיר של רבים ועדיין היא של רבים וכן אפילו אם היא עכשיו של יחיד התם הוא שצריך שיור כמ"ש מרן בש"ע סשצ"ב. מ"מ אין הפסד בזה ואולי שקבלה בידם היא שעיקרה היתה של רבים ומ"מ כיון דישראל וגויים ברחוב אחד ואין כאן רחוב מיוחד לישראל צריך לקנות רשות ממושל העיר או מגזבר המלך כמ"ש מרן סשצ"א והיכא שמת המלך הראשון ונעשה מלך חדש צריך קנייה אחרת מחדש כמ"ש הרב צבי הביאו הבא"הט שם וה' י"א שם ועיין אחרונים ז"ל

ד' נהגו כמה ב"א בימות הקיץ לילך לגנות ופרדסין ושובתין שם כמה שבתות ועל הרוב גרים בשתי בתים כל אחד מיוחד איש וביתו ולא ידעו ולא יבינו שצריכים לעשות עירובי חצירות ולהשכיר רשות מבעל השדה כיון דיש שם דריסת רגל העכ"ום עליו כי אין עירובנו דעירבנו בעיר מועיל להם כלום כיון דהם חוץ לחומה ואם קנו השדה לפירותיה אעפ"כ צריכים להשכיר ממנו רשות בפירוש לטלטל וגם צריך ליזהר שלא לטלטל כלום מהחצר שהוא בתוך השדה לשדה כ"א דוקא בתוך ד' אמות אם לא הוקף לדירה ואם הוקף לדירה מתחילה ואח"ך ישב מטלטל בתוכו עד בית סאתים שהוא שיעור שבעים אמה ושירים כנז' בש"ע שם סשנ"ח ובסתם אם הם מוקפות לדירה או לאו עיין בש"ע שם סת"א ובפה העירה על הרוב כן הוא דעושין הדירה לבסוף. וגם יזהרו שלא לטלטל כלום משדה לשדה כי לא שייך בזה שיתופי מבואות כיון ש שכולם עכ"ום והעירוב דעשו אינו מועיל להם אלא לעירובי חצירות בלבד. וגם צריכים ליזהר שלא יטלו ידיהם על הזרעים כמ"ש מרן בש"ע סי' של"ו אבל לילך עליהם שרי בין לחים בין יבשים כמ"ש ש"ע שם ועיין להרב חיד"א בח"ש ח"ב סכ"ב בישראלים היושבין בלאזארי"טו ימים מספר כל אחד בבית מיוחד אע"פי שאין כל אחד נוגע בחבירו צריכים לערב ולהשכיר רשות וכ"ה בבתים שבספינה שיש בה ישראלים יעו"ש ועיין עוד לה' קרבן אש"ה סי' יו"ד פרטים רבים בישראל ההולך בספינה ובפרט בענייני שבת

ה' יש כמה יהודים. שיש להם בהמות ונותנין אותם לעכ"ום לגדל וחולק עמהם העכ"ום לחצאין הן בגוף הן בוולדות וכן כמי נותנין לו לצורך חרישה וחולק עמו התבואה. המה כשלו ונפלו בעו"ה באיסור שבת החמור שנצטוינו בהשבתת הבהמה ואין באים לשאול את פה חכם כיצד יעשו. והתיקון הוא שיתנה. עם העכ"ום מתחילה כשקנו אותה שיטול העכ"ום בשבת וישראל ביום חול ואם לא התנו מתחילה אסור אע"פי שהתנו אח"כ. וכן אם ילוה אותה לעכ"ום בהלואה גמורה שיהא רשות בידו להוציאה אם ירצה שלא ברשות ישראל ויזקוף הדמים על העכ"ום ואחריות השוורים על העכ"ום מותר. ויש מתירים אפילו לא יהא רשות ביד העכ"ום להוציא ע"י שיזקוף הדמים על הע"כום במלוה ויחזור העכ"ום ויעשם אפותיקי לישראל או יהרגם אצלו ובלבד שלא יאמר לו מעכשיו. וכן יש מתירים ע"י שיזהיר את העכ"ום שלא יעשה בה מלאכה בשבת ואם יעבור ויעשה תהיה אחריות עליו ואפילו מהאונסים ויכתוב כן בערכאותיהם דהשתא אם בא לעשות מלאכה בשבת אינה בהמת ישראל שהרי קנאה העכ"ום להתחייב באונסיה כמ"ש מרן בש"ע סי' רמ"ו יעו"ש והחרד לדבר ה' אל יעשה בנפשו שקר וה' הטוב יכפר בעד

ו' מה שנוהגים בכל עש"ק להביא מוגמר לב"ה להניחו ע"ג התיבה או בתוך ארון הקדש לאו שפיר עבדי ועיין להרדב"ז ח"ג סת"ה ובענין הקטרת עצמו עיין למרן י"ד קע"ט ובפרט מה שמביאין אותו בחנוכה ובר"ח ונותנים אותו לשמש ב"ה להחזיר בו על הקהל לברך עליו דיש איסור אחר דלפעמים מברך עליו במקום שאין יכול להפסיק כגון בתוך חזרת י"ח או בתוך קריאת ההלל או בתוך קס"ת מה גם שאין שורש וענף למנהג זה

ז' מאנה הנחם נפשי על איזה ב"א דהולכין ביום שבת בבקר השכם קודם תפלת שחרית לקא"פי לשתות קא"פי ובו"נג כי לא די שנמשך כמה איסורין ודיבור חול בשבת וכיוצא עוד זאת דנכשלים באיסור אמירה לגוי כי בודאי כיון דהגוי יודע ומכיר הבאים אצלו הוא מרבה בשבילם וכן נמי בשתיית הבו"נג דמשכר ויפה אמר הקדוש מהר"י לומברוזו זלה"ה וזיע"א דרך הלציי בפסוק שבת משוש לבנו וכו' שבת הוא שבת ממש דהוא משוש לבנו שאנו שמחים ומתענגים בו נהפך לאבל מחולנו ר"ל מבימות החול שאילו בחול לא היו עושין כן כמו יום שבת דעוסקים במלאכתם. וע"פי זה פירש מהרמ"א הביאו הרב חיד"א בספרו דברים אחדים דכ"ה ע"ג אומרם כל המענג את השבת וכו' ולא אמרו כל המתענג בשבת שם רמז דהשבת יהיה לו עונג מהאדם לא האדם שיתענג בדברים אסורין וכיוצא ויאמר זה הוא עונג שלי בשבת ויבטל הוא ואלף כמותו ודרשתי ע"ז ברבים כמה פעמים וה' הטוב יכפר בעד ובזה נראה לי אני הדל לפרש מש"ה אם תשיב משבת רגלך וקראת לשבת עונג דהשבת יקרא ויאמר דיש לו עונג ממך ולא להפך דכשאתה מתענג יש לו צער ממך וכבר אמרו רז"ל לא ניתנו שבתות וי"ט לישראל אלא ללמוד בהם תורה וכשעבר בו עבירה מה מועיל לו לימוד התורה

וכן יש רעה חולה דיש איזה נשים מטמינות מע"ש מבעוד יום מים חמין ולמחר ביום שבת אם רואין החמין שהוא מצטמק נותנים אותם לתוכו ויש למחות בידם כמ"ש מרן סי' רנ"ג וכן לפעמים ימצא החמין קר ומוליכין אותו לתנור של עכ"ום לחממו ואינן מבחינים אם מצטמק ויפה לו או לא וכן אם הוא דבר יבש או לא כמ"ש מרן שם ובסי' שי"ח וה' הטוב יכפר בעד: אתי דיבור. ר"ה ויום כפור

א' נהגו בשני י"ט של ר"ה לקרות לתוקע בקס"ת כמ"ש מור"ם סי' תקפ"ד וביום א' קורין אותו ד' לעולין וביום ב' קורין אותו חמישי דהוא משלים ולא ידעתי טעם לשנוי זה למה. ובמוסף בלחש תוקעין שלשים קולות וכן בחזרת ש"ץ ובקדיש עשרה קולות הרי תשלום המאה עם השלשים שמיושב והיא