מהרי"א הלוי חלק א צה

סי' פט ב"ה יום ד' ה' תשרי תרל"ט לפ"ק לבוב. תחל שנה וברכותי' לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ויראה ידין ויורה כדת של תורה ותיק וחסיד כש"ת מוה' שורי הלוי נ"י מו"צ בק' וויזניצא יע"א

מכתב שאלתו הגיעני והקשה לשאול ממני להשיב תיכף בימים האלו יומי דחושבנא. אמנם כן לאשר השגתי מאת מע"כ מכתב שאלה זה ערך חודש ימים ולא יכולתי להשיב אז כי ישבתי בקרית חוצות מבלי ספרים ולכן אמרתי דלאו אורח ארעא מבלי מלא שאלתו גם עתה ובאתי לעיין כעת. בדבר שנים שקנו בית בשותפות והתנו ביניהם שאחד ישב בשטח התחתון ארבעה שנים והאחר בשטח העליון ואח"כ ישנו את דירותיהם העליון למטה והתחתון למעלה גם כן על משך ארבעה שנים וכן לעולם. והנה עתה אותו שמגיע לו דירה העליונה אינו דר בה בעצמו כי אם משכירה לאחר כי יש לו בית דירה אחרת. ושם הנימוס ומנהג בגביית המס משוטרי המלך שאם אחד יש לו דירה גדולה מכמה חדרים ואינו משכיר לזולתו שום חדר אינו משלם מס רק סך מועט מאוד אבל אם משכיר אפילו רק חדר אחד אז מחשבין כל החדרים כמה הם שוין להשכירם אף הבית דירה שבעה"ב בעצמו יושב בה ומשלם מס גדול. וטוען בעל דירה התחתונה שבעל הדירה העליונה ישלם כל דמי ערך העלאת המס אשר נתרבה ע"י שהשכיר עלייתו לאחרים כי אילו הי' דר בה בעצמו לא היו משלמים כ"א דבר קטן. ובעל דירה העליונה טוען כי יש לו רשות לעשות בביתו ככל חפצו. וגם כי ידע בשעת קני' כי הוא לא ידור שמה. ובהקאנטראקט כתוב מפורש כי הנתינות ישלמו לחצאין שוה בשוה. וזה שנתיים מעת שקנו את הבית ומעולם לא טען עליו טענה זו עד עכשיו

הנה לפי ענ"ד נראה שזה דמי להא דאיתא בסוף סי' קנ"ה בהג"ה דשני שכנים שדרים יחד וביתו של אחד נפרץ וע"י זה באים גנבים לבית השני ואמר השני גדור ביתך וכו' כי אתה גורם לי היזק י"א שהדין עמו וצריך לתקן היזקו ויש חולקין דלא הוי גירא דילי' וכן אם לא גדרה ונעשה לו היזק פטור מלשלם. ועי' בש"ך שם שהביא בשם הב"ח ז"ל שפסק כדעה הראשונה והביא ראי' ממחיצת הכרם שנפרצה דאם לא גדרה חייב לשלם. והש"ך דחה ראייתו דשאני התם שהיזק הכלאים ברי אבל גנבים מאן לימא לן דאתו ע"ש. וא"כ בנ"ד שמה שנתרבה המס ע"י שמשכיר דירתו לאחרים הוא ברי היזקא לכ"ע חייב לשלם ההיזק. ואדרבה הדברים ק"ו ששם לא עשה שום מעשה ורק שע"י שלא גדר בא לו היזק ע"י אחרים חייב לשלם היכא דברי היזקא מכ"ש בנ"ד שהיזק בא ע"י אחרים ע"י שעשה מעשה והשכיר לאחרים הדירה. הן אמת שלפי ענ"ד אין דברי הב"ח והש"ך מובנים. ולא ידעתי מה ענין זה למחיצת הכרם שנפרצה ששם בא ההיזק ע"י שיניקת הכרם בא לשדה חבירו והוי ממונו שהזיק משא"כ כס"ס קנ"ה הרי עיקר ההיזק נעשה ע"י הגנבים. ועי' בגמ' ב"ב דף כ"ו כי אמרינן מודה ר' יוסי בגירי דילי' הנ"מ דוקא אזלא מכחו הכא זיקא הוא דקא ממטי לי' והכי קיי"ל בש"ע סי' קנ"ה סעי' ל"ד שגם ברוח מצויה פטור ע"ש והרי שם עשה מעשה בידים שהוציא את האבק ואפ"ה כיון שהרוח סייע ג"כ בההיזק שהוליכו לחצר חבירו פטור מלשלם וכ"ש בהך דס"ס קנ"ה שהוא לא עשה שום מעשה ולא שום היזק וכל ההיזק נעשה ע"י הגנבים לא ידעתי מקום לחייבו ואף שמדברי התוס' שם ד"ה זיקא משמע לחלק שאם בא ההיזק ע"י סיועת בע"ח גרע ע"ש מ"מ אנן לא קיי"ל הכין כמבואר בטור וש"ע סי' קנ"ה סעי' מ"ח שגם בסיועת הנמיו' ג"כ פטור ע"ש. והגם שידעתי בעצמי שאיני כדאי להרהר אחרי דברי הב"ח והש"ך מ"מ מאחר שראיתי שגם הגאון בעל נתה"מ שם חולק עליהם מטעם אחר לכן לפענ"ד קשה הדבר להוציא ממון מיד המשכיר. ובדבר הסכסוך שהדירה העליונה נישום בפחות מדירה התחתונה נראה לענ"ד שכל אחד ישלם לפ"ע מה שנישום חלקו בעת שהחזיק בו. וכמו שכתב מעכ"ת. דברי ידידו: סי' צ ב"ה יום ב' כ"ד תשרי תרל"ט לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראת ד' טהורה ותיק וחסיד כש"ת מוה' אורי הלוי נ"י מו"צ בק' ויזניצא יע"א

מכתבו הגיעני בימי החג ומהרתי היום לעיין בדבריו בשנים ששכרו רחיים בשותפות והי' להם ריוח תבואה שקבלו שכר טחינה ואח"כ השכירו הרחיים לאחר ונתן להם ריוח עוד שני מאות רייניש. ובאו לדין שאחד מן השותפין טוען כי הוא לא רצה להשכיר הרחיים עד שחבירו נתן לו תק"כ כי מוחל לו כל הריוח הן הריוח שהי' לו בקבלת התבואה וגם החלק מן השני מאות רייניש במזומן ולכן מגיע לו לבד כל הריוח. וחבירו מכחישו כי לא עשה עמו תק"כ ולא מחל לו הריוח. וע"ז כתב מעכ"ת שאף אם האמת כדבריו שמחל לו הריוח מ"מ לא מהני לשון מחילה לענין חלקו בהתבואה שזה הוי כמו חפץ בעין כיון שמגיע לחבירו חלק בגוף התבואה ובחפץ ידוע לא מהני לשון מחילה. ויפה כתב. ולפ"ז גם התק"כ שעשה אתו אינו מועיל מטעם קנין סטומתא דלא עדיף קנין סטומתא מן קנין גמור דלא מהני בזה שהרי הקנין לא נעשה רק לקיים המחילה וכיון דלשון מחילה לא מהני בחפץ ידוע כמ"ש מעכ"ת גם הקנין שנעשה על זה לא מהני. ועי' בסי' רמ"א סעיף א' בהג"ה ובסמ"ע שם ס"ק ה'. ואין אנו צריכין כלל למ"ש מעכ"ת שבשם המנהג שאין קנין סטומתא מועיל בלא כסף. וכמ"ש דכאן גם קנין גמור אינו מועיל

אמנם מ"ש מעכ"ת שגם לענין הריוח בממון שהי' להם סך שני מאות רייניש אינו מועיל המחילה מטעם דבר שלא בא לעולם כמ"ש הרמ"א בסי' ר"ט סעי' ד' בשם הר"ן. נראה לפענ"ד דלא דמי דשם בשעת המחילה לא היה עדיין החוב כלל דשם מיירי דהחיוב נעשה אחר המחילה מה שא"כ בנ"ד שהרחיים וגם הזכות שלו על הרחיים ישנו בעולם שפיר תועיל מחילה על הריוח. וביאור הדברים נלפענ"ד. דהנה הסמ"ע בסי' ר"ט ס"ק כ"א הקשה אהא שלא מועיל מחילה בדבר שלא בא לעולם ממה שפסק הרמ"א שם סעיף ח' דמהני סלוק בדבר שלא בא לעולם ע"ש מזה יראה שענין מחילה דומה לסלוק. וכן כתב הר"ן סוף פ"ג דכתובות בשם הרמב"ן בהך דאיפליגו בירושלמי אם מועיל מחילה בקנס דאיכא מ"ד שקנס אינה יכולה למחול לפי שאינה זוכה עד שעת העמדה בדין והוי דבר שלא בא לעולם וכתב הרמב"ן דמסתברא כמ"ד שיכולה למחול הקנס אע"פ שלא זכתה בו עדיין דהוי ככותב לארוסתו דו"ד אין לי בנכסייך שאם מתה אינו יורשה וכו' ע"ש. הרי שגם הרמב"ן מדמה מחילה לסילוק. והנה בש"ע אהע"ז סי' צ"ב ובח"מ וב"ש שם בסעיף ג' מבואר ששלשה חלוקים יש בסלוק דקודם שנתארסה מאחר שאין לו לבעל שום זכות בנכסי' לא מהני סלוק ואחר הנשואין כיון שידו כידה לא מהני סלוק ובעי קנין גמור אבל בכותב לה ועודה ארוסה כיון שיש לו קצת זכות בנכסים מועיל סלוק שלו בלשון דו"ד ע"ש. ולפי מה שביארתי שמחילה דומה לסלוק גם במחילה איתנהו להני ג' חלוקים. שאם אין כאן עדיין