מהרי"א הלוי חלק א צג

ביין הוא ארוך ואפשר שבכה"ג לא מיקרי צמצום מקום. אם לא שנאמר שכוונת הד"ג שגוף הדבר בעצמותו הוא סימן מובהק ביותר. וכן הדעת נותן. ומכ"ש בנ"ד שגם אם נאמר דהחסרון באותו השין ביין אינו רק סי' אמצעי מ"מ מאחר שמצאו ג"כ פלעקען בשני הרגלים דהוי ג"כ סי' אמצעי ודעת הרבה מהפוסקים דצירוף שני סימנים אמצעים מועיל להיות נחשב כסימן מובהק

הן אמת שלכאורה קשה ע"ז מהא דאמרינן ביבמות דף ק"ך ע"ב ולהך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא הא קתני אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו ומשנינן גופו דאריך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה ע"ש. ומוכח מזה דדוקא למ"ד סי' דאורייתא הוא דאיצטריך לשנויי הכי אבל למ"ד סי' דרבנן פירושא דמתני' כפשטה שגם סי' גמור בגופו ובכליו נמי לא מהני ולעולם דל"ח לשאלה כלל. ואפ"ה לא מהני משום דסי' דרבנן. וכ"כ הב"ש ס"ק ס"ט בשם התוס' והר"ן ומהר"ל מפראג. ואם נאמר דצירוף שני סי' אמצעים הוי סי' מובהק א"כ גם למ"ד סי' דרבנן קשיא ממתני' דאמאי לא מהני סימנים בגופו ובכליו כיון דלא חיישינן לשאלה אם כן אמאי אין מצרפין שני הסימנין בגופו ובכליו והוי סי' מובהק ביותר ומועיל גם למ"ד סד"ר

והנראה לפענ"ד בזה אחרי אשר נבאר טעמו של מהרא"מ וסייעתו ששני סימנים אמצעים מצטרפין וסמכינן אהא להתיר אשתו. דהנה הא דקיי"ל שסי' אמצעי אינו מועיל זהו ודאי אינו רק חומרא דרבנן ומש"ה אם נשאת ע"י סי' אמצעי לא תצא כמ"ש הב"ש ס"ק ע"ח בשם הרמ"ה. וכ"כ בתשו' נו"ב מהד"ק סי' כ"ט בשם הרמב"ם ע"ש. וכבר נודע מ"ש הגאון בעל פני יהושע בתשו' דהיכא שנטבע במים שאל"ס כיון שאינו אסור רק מדרבנן מועיל סי' אמצעי דהוא דרבנן. ומש"ה היכא דיש שני סי' אמצעים כיון שע"י סי' האחד יצאה מחזקת א"א ומחשש איסור תורה דמדינא קיי"ל סימנין דאורייתא וכמ"ש ורק מדרבנן מחמת חומרא חיישי' דלמא סי' דרבנן כמ"ש הרמב"ם בפ"ז מנחלות וכיון שאין כאן רק איסורא דרבנן תו מועיל סי' אמצעי השני דבאיסור דרבנן מועיל סי' דרבנן. ומעתה מיושב קושי' הנז"ל דלמ"ד סי' דרבנן פשיטא שבסי' אמצעי אסורה מה"ת להנשא כמבואר בפ"ב דב"מ דגם אבדה לא מהדרינן מה"ת בסי' אמצעי למ"ד סי' דרבנן ומש"ה אפי' צירוף שני סימנין אמצעים לא מהני ולק"מ ממתני' דאף שיש סי' בגופו ובכליו לא מהני למ"ד סי' דרבנן. ומש"ה אמרינן בגמ' חולין דף ע"ט ע"א אי עיילת לי כודנייתא בריספק עייל לי בהנך דדמיין אהדדי וכו' ש"מ סי' דאורייתא ע"ש אע"ג דהתם איכא שני סימנים בזנב ובאזנים ומוכח מזה שלמ"ד סי' דרבנן גם שני סי' אמצעים לא מהני ומטעם שכתבתי. מה שא"כ לדידן דמספקא לן סי' דאורייתא או דרבנן ומדינא הי' מהראוי לומר דמיפשטא בעיין דסי' דאורייתא ורק משום איסור כרת מחמירין לומר סי' דרבנן וכיון דליכא רק איסור דרבנן תו מועיל הסי' אמצעי השני משום דבאיסור דרבנן מהני סי' דרבנן. ומיושב בזה קושית הגאון בנו"ב מהד"ת ח' אהע"ז סי' ס"ו

ויש להביא ראי' לכאורה מהא דאמרינן סוף פ"ב דע"ז עד שיהא ראש ושדרה ניכר והכי קיי"ל ומוכח מזה דאף דסי' דראש לחוד ושדרה לחוד לא מהני משום דחיישינן דלמא גם בדג טמא איכא ראש או שדרה דדמי לטהור מ"מ בצירוף שני הסימנין מועיל. ומוכח דצירוף שני סי' יחד מהני. ועי' ביו"ד סי' פ"ג ס"ד בהג"ה דאפי' בדאיכא השני סימנים עדיין אינו ברור שטהור הוא והיכא דאיכא ריעותא דליכא קשקשים לא סמכינן ע"ז ומ"מ בסתמ' אי ליכ' ריעות' סמכינן על שני הסימנין דראש ושדרה. ועי' בט"ז וש"ך שם וה"ה בנ"ד דליכא שום ריעותא מהראוי לסמוך על שני סי' אמצעים ומלבד כ"ז מאחר שהכירו כל הבגדי' בטב"ע וגם הט"ק ומבואר בפוסקי' דכל זה הוא מכלים דלא מושלי אינשי וליכא בזה חשש שאלה ולא נשאר לנו שום חשש רק לחוש לדעת הב"י דלפי מה דקיי"ל סי' דרבנן אפי' בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ איכא חשש שאלה דכיון דבעי' סי' מובהק ביותר ומחמת חששא דמיעוט המשאילים גם כלים כאלה תו לא הוי ס"מ ביותר. ורוב האחרונים חולקים בזה על הב"י. ועי' בנו"ב מד"ק סי' ל"ז שסמך להתיר ביצא לסחורה ע"ד לחזור ולא חזר והכירו הכלים דלא מושלי אינשי והיינו ממש נ"ד. ובר מן כל דין כבר כתב אא"ז הח"צ ז"ל בתשובה להתיר ע"י סי' אמצעי וטב"ע בכלים ובכה"ג לכ"ע לא חיישינן לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד שהשאיל כליו למי שיש לו סי' אמצעי בגוף כמוהו. ואף שהגאון בעל בית מאיר חולק עליו דבגמ' לא אמרינן אלא דלא חיישי' לנפילה דיחיד ומשום דנפילה בעצמותה לא שכיחא וגם שימצא מי ששמו כשמו נמי לא שכיח ומש"ה לא חיישינן משא"כ בשאלה דהיא שכיחא בעצמותה שפיר איכא למיחש דלמא השאיל לאיש שיש לו סימן אמצעי כמוהו. מ"מ בנ"ד גם הב"מ מודה כיון דאיכא כלים דלא מושלי אינשי א"כ אף שלשיטת הב"י הנ"ל חיישינן לשאלה גם בהא מ"מ עכ"פ הוא מילתא דלא שכיחא וכיון שיש ג"כ סי' אמצעי בגוף שפיר הוי תרי מילתא דלא שכיחי שישאיל כלים דלא מושלי אינשי ועוד שישאילם למי שיש לו סי' אמצעי בגוף כמוהו ובזה גם הב"מ מודה דלא חיישינן. וזה ברור

ובזה אמרתי ליישב קושי' עצומה שהקשה הנו"ב מהד"ק סי' ל"ב לשיטת הב"י שלמ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה א"כ קשה קושי' הגמר' חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן וגם אי נימא בעדי אוכף מ"מ ניחוש לשאלה ואף דאוכף לא מושלי אינשי מ"מ למ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי נמי חיישי' לשאלה לדעת הב"י. ולפי מ"ש י"ל דשפיר משכחת לה דאיכא סימן אמצעי בחמור דלא מהני למ"ד סי' דרבנן ומ"מ מהדרינן ע"י עידי אוכף ובכך אין לחוש עוד לשאלה כיון דאוכף לא מושלי אינשי כדאמרי' בגמר' ונהי דלמ"ד סי' דרבנן גם בזה חיישי' לשאלה לפ"ד הב"י מ"מ כיון שעכ"פ הוא מילתא דלא שכיחא להשאיל האוכף תו לא חיישי' שמא השאיל האוכף למי שיש לו חמור עם סי' אמצעי כמוהו כיון שהוא שאלה דיחיד והוי תרי מילתא דלא שכיחא ודמי לנפילה דיחיד וכמ"ש. ובגמ' לא הקשו חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ניחוש לשאלה. אלא למ"ד סימנין דאורייתא כמבואר שם בסוגין שלדידיה אי אפשר לאוקומי שיש סי' אמצעי בחמור דאם כן למ"ל סי' האוכף בלא"ה מהדרינן החמור בסימן אמצעי משא"כ למ"ד סי' דרבנן דלא מהני סימן אמצעי של החמור שפיר איכא לתרוצי כנ"ל. ודו"ק היטב

מכל הלין טעמי הדבר ברור להתיר האשה דבורה מכבלי העיגון ע"פ היתר ב"ד של שלשה. ובאמת דברי הדרת גאונו א"צ חזוק ממני הצעיר והנני כיהודא ועוד לקרא. ולאשר הדבר פשוט קצרתי באמרים. דברי ידידו: סי' פח ב"ה יום א' כ"ו מנ"א התרל"ח ליצירה. כפר בראסקאוויץ ד' עמו גבור החיל כבוד ידיד נפשי ולבי הרב הגאון הגדול החריף ובקי משנתו קב ונקי תפארת ישראל צדיק תמים אור יומם כקש"ת מוה' מנחם מענדיל פענעט נ"י האבד"ק דעעש במדינת זיבענבירגען יע"א

מה נכבד היום בהגלות נגלות אלי אמרותיו הטהורים מעולפת ספירים. שמה הודיעני משלום תורתו וכי דברי תשובתי מצאו חן בעיני כבוד קדשו. ואחרי אשר