מהרי"א הלוי חלק א צא

המים על המעין אלא כלומר שהוסיף מים על המים הראשונים שבמעין אבל אם רבו ממש הנוטפין או השאובין פסול אף במקום שהי' מהלך מתחילתו, וכיון דשאובין שנטהרו ע"י חיבורן למעין דינן כנוטפין שרבו על הזוחלין כמ"ש הרמ"א בסעיף י"א א"כ יפה כתב מהרי"ק שאם יסתמו נקבי הנביעה יפסל מחמת השאובין ולא יועיל חיבורן למעין, אח"כ כדין רבו הנוטפין ועי' בש"ך ס"ק י"א. דברי. סי' פה ב"ה יום א' ט"ו סיון תרל"ח לפ"ק. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראת ד' טהורה ותיק וחסיד כש"ת מוה' אורי נ"י

, מכתב שאלתו הגיעני באחד שיש לו בת בלי שום בן וזה חמשה שנים שבא עבורה בקשר השידוכין ועתה נודע לו כי החתן אין לו בצים ואבי הילד אומר שנולד כך מבטן בלי בצים. ועתה שואל אבי הבת אם מותר לו להתיר הקשר או אפשר שמוכרח הוא ע"פ ד"ת להתיר הקשר

הנה מ"ש מעכ"ת שנאמן האב לומר על בנו שהוא סריס בידי שמים לענין שמותר לבוא בקהל מטעם ע"א נאמן באיסורין הואיל ולא איתחזק איסורא. לכאורה יש לעורר בזה מהא שכתב הב"ש סי' ד' ס"ק ס' בשם הר"ן שאף שעד א' נאמן בדבר שאין לו לא חזקת איסור ולא חזקת היתר מ"מ אשה אינה נאמנת אף בדבר שאין לו חזקה רק במילתא דעל"ג ע"ש. וא"כ אפשר שקרוב ג"כ אינו נאמן דלענין פסול עדות אין לחלק בין אשה לקרוב. וכן משמע גם כן ממ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קכ"ז סוף סעי' א' דשני אחים אינם אלא כע"א לענין איסורין ע"ש ומוכח מזה שקרוב פסול להעיד גם לענין איסור. אבל באמת הא ליתא דדוקא אם הפסול בעד הוא מחמת עצמו כגון אשה או שהעדים קרובין זה לזה בכה"ג יש מקום לפסול עדותו גם לענין איסורין משא"כ אם העד קרוב להבעלים אין שום מקום לפוסלו מחמת קורבתו להבע"ד שהרי הבעלים בעצמם נאמנים על שלהם ומכ"ש קרוב שלהם ועי' בש"ך חו"מ סי' ל"ז ס"ק א' שכתב לחד תירוצא דנוגע בעדות פסול להעיד מטעם קרוב דכיון דיש לו הנאה מזה יש לו דין עד הקרוב שאדם קרוב אצל עצמו ע"ש וכיון דחזינן שבאיסורין הבעלים נאמנים להעיד על שלהם אף ע"ג שהם בודאי נוגעים בדבר מכ"ש דמי שהוא קרוב להבעלים שנאמן להעיד. וגם בלא עדותו של האב ראוי להעמיד הבן על חזקה דהשתא שכמו שאין לו עכשיו בצים כן הוא משעה שנולד ולא אירע בו שום ריעותא אחר שנולד. דכל היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר חזקה דהשתא. ומכ"ש לפי מ"ש האחרונים שספק פ"ד מותר לבוא בקהל משום דפ"ד ודאי הוא דלא יבא הא פ"ד ספק יבא כמו דדרשינן לענין ממזר. ולכן יפה כתב מעכ"ת שהבן הזה מותר לבוא בקהל

ומ"מ הדבר פשוט דהרשות ביד אבי הבת ובתו לבטל קשר השידוכין שהוא מום גדול ואדעתא דהכי לא נתקשרו. והרי בטוענת שאין לו גבורת אנשים כופין אותו להוציא אם ידענו שהאמת אתה ועי' באהע"ז סי' קנ"ד סעי' ז' ומכ"ש שיכולין לכופו לבטל השידוכין. והגם שהדבר נכון מצד הסברא נראה להביא ראיה לזה ממה שכתב הרא"ש בתשו' שיכולין לבטל השידוכין אם המירה אחות המשודכת מפני שישחית נחלתו ויהי' לו זרע פגום. ועי' בט"ז יו"ד בסי' רכ"ח ס"ק נ"א. ועי' בתשו' נו"ב מהד"ק יו"ד סי' ס"ט. והרי בגמ' ברכות פ"ק דף י' מבואר שיותר טוב להוליד בנין דלא מעלי משלא להוליד כלו ע"ש בגמ'. וא"כ השתא היכא דיש חשש שמא יהא לו זרע פגום כתב הרא"ש שמותר לבטל השידוך מכל שכן אם הדבר ברור שאינו ראוי להוליד כלל דודאי אין לך מום גדול מזה וזה פשוט

אמנם מה שנסתפק מעכ"ת אם אבי הבת מחויב ע"פ דין לבטל השידוכין ומעכ"ת צידד לומר שלדעת הסוברים שגם באשה שייך המצוה דלשבת יצרה אם כן מחויבים האב והבת לבטל השידוך. ולפי ענ"ד יש לדון בדבר. דהנה צריך להבין לפי מ"ש הב"ש בסי' א' ס"ק ב' והמג"א סי' קנ"ג ס"ק ט' שגם אשה מצווה לקיים מצוה דלשבת יצרה אם כן קשה לכאורה מהא שמבואר באהע"ז סי' ה' סעי' י"ב שאשה מותרת לשתות כוס של עיקרין כדי לסרסה שלא תלד וכתב הב"ש דאפי' בדלית לה שום צער מותר לסרסה כל שאינה עושה מעשה הסירוס בידים. והרי היא מבטלת מצות שבת. ומי גרע הך משאינה רוצה להנשא שודאי אין כאן שום מעשה בידים שאסור לסברת מעכ"ת

ולכן נראה לי. כי הנה בתשו' נו"ב מהד"ק חאהע"ז סי' ו' בתחילת התשובה שם נחלקו הגאון בעל נו"ב עם הגאון השואל אם מי שאינו ראוי להוליד מקיים מצות שבת ע"י נשואין שדעת הגאון השואל היא שעיקר מצות שבת היא שישא אשה אף שאינו ראוי להוליד והגאון בעל נו"ב שם חולק ע"ז שאם אינו מוליד ליכא מצות שבת כלל ע"ש. ולפענ"ד נראה ברור דלדעת הסוברים שגם באשה שייך מצות שבת ע"כ ס"ל שמצות שבת הוא אינו על ההולדה דוקא וגם בנשואין לחוד ג"כ נתקיים מצות שבת וכסברת השואל בנו"ב הנז' דאם לא כן תקשה הא דאמרי' ס"פ הבע"י שמי שאינו ראוי להוליד אין האשה יכולה לכופו לגרשה ואמרינן לה זיל לא מיפקדת אם אינה באה מחמת טענה ועי' בסי' קנ"ד סעיף ו'. ואמאי הרי היא מצווה לקיים מצות שבת. והרי התוס' בגיטין דף מ"א ובריש חגיג' כתבו שיותר יש לכוף לקיי' מצות שבת מלקיים מצות פו"ר. וע"כ כמ"ש שלדעה זו יכולין לקים מצות שבת בנשואין לחוד וכיון דהתם כבר נשאת ויש לה בעל לא שייך גבה מצוה דלשבת כלל ושפיר אמרי' לה זיל לא מיפקדת ולהכי ג"כ מותרת לשתות כוס עיקרין לסרסה שלא תלד משום דלא מיעקרא מצות שבת בהכי כיון שיכולה לקיים מצות שבת ע"י נשואין. ודוקא לענין חצי' שפחה וחצי' ב"ח שאינה יכולה להנשא כלל בזו כתבו התוס' בגיטין הנז"ל דשייך גבה מצות שבת כיון שמעוכבת מלהנשא כלל כדאמרינן שם לישא שפחה אינו יכול וכו'. וכן לענין למכור ס"ת כדי לקיים מצות שבת להשיא יתומה שפיר כתבו המג"א והב"ש שמותר למכור משום דלולי זה לא תוכל להנשא ולא תקיים מצוה דלשבת כלל

ומעתה נדחה מ"ש מעכ"ת בנ"ד לכופה לבטל השידוכין כדי לקיים מצות שבת ולפי מ"ש לא יתכן כלל דבר זה שכבר כתבתי שהפוסקים הסוברים דאשה מיפקדא על מצות שבת ע"כ ס"ל שבנשואין לבד ג"כ נתקיים מצות לשבת אף בלי הולדה וכמו שהוכחתי בראיות ברורות בס"ד ומאחר שיכולה לקיים עמו מצות נשואין ליכא תו לגבה מצות שבת כלל. ומשום שמצווה האב על פו"ר ג"כ לא שייך בנ"ד לפמ"ש הח"מ והב"ש שגם אם נשאת הבת לסריס ג"כ קיים פו"ר. ולכן איני רואה מקום לכוף לבטל השידוך ומ"מ הדבר פשוט שהרשות ביד אבי הבת ובתו לבטל השידוכין וכמו שכתבתי כן נ"ל ברור. דברי ידידו

סי' פו ב"ה יום א' כ"ב סיון תרל"ח לפ"ק. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף השנון המופלג בתורה וביראת ד' טהורה יקר רוח איש תבונה כש"ת מוה' יהושוע יעקב פרידמאן נ"י

ביום ו' לעת ערב נמסר לידי מכתב שאלתו. באשה