מהרי"א הלוי חלק א ט

ל' ומטעם דכיון שאנו רואין להדיא שנשתנה צורת אות הצדי לנון ויוד אין אמירת התינוק מועלת כלל. ומש"ה מבואר בש"ע סעי' כ"ה דאם יש חטוטרת על החי"ת אף שנפסק ונראה כשני זיינין כיון דמחמת החטוטרת אינו נדמה לאות אחר ואין פרידתן ניכרת להדיא דמי ליודין של אלפין ועיינין דכל שאין פירוד רב ביניהם מועיל קריאת התינוק לענין שיהי' מותר לתקן הא אילו הי' פירוד רב ביניהם אף ביודין של אלפין ועיינין שאינן נוגעין אינו מועיל קריאת התינוק וכמ"ש הפרמ"ג ומכ"ש בח' עם חטוטרות. אבל אם אין הפירוד נראה כלל להדיא אלא אחר העיון היטב בזה אף בצדי ושין מועיל קריאת התינוק וכמו שסיים הגאון בעל התניא שם. וזה מדוייק ג"כ בדברי המג"א ס"ק ל"ו שכתב בצדי שכתבה יוד נון דאפי' תינוק יכול לקרותה פסול כיון דנראית כשתי אותיות משמע בהדיא דאם אינו נראה כב' אותיות גם בזה מועיל קריאת התינוק. וזהו שכתב הגאון מלייפניק דבאין הפירוד ניכר בין הנון ליוד שבצדי דמועיל קריאת התינוק וזה ברור ואמת לפענ"ד ומוכרח לומר כן לישב דבריהם ממה שהקשיתי לעיל. ומעתה בנ"ד שכתב מעכת"ה כי צריך הבטה יתרה להבין ההפסק בזה מותר לתקן לדברי הכל וכמ"ש. ויש להסביר עוד דברי אלה דבאמת צריך להבין ממ"נפ אם האות כשרה כמות שהוא למה צריך תיקון ואם האות פסולה וצריך תיקון א"כ תו הוי שלא כסדרן. אמנם באור הדברים למדנו מדברי מהרי"ק שהביא הב"י סי' ל"ו שכתב דענין שלא כסדרן אינו תלוי בהכשר האות והעיקר אנו מקפידין שיהו עיקר צורת האותיות נעשית כסדרן ואף דהכשר האות לא נגמר עד שיתקן מ"מ כיון שעיקר הצורה נעשית כסדרן כשר. כן מוכח מדברי מהרי"ק למעיין שם. ומעתה אם יש פירוד רב אין על זה צורת אות אלף כלל ואינו מועיל קריאת התינוק דאף דאינו נדמה לאות אחר מ"מ גם צורת אלף אין לו וכל שאין צורת האותיות כסדר מיקרי שלא כסדרן אם מתקן אח"כ. אבל אם אין פירוד רב ומ"מ ניכרת הפרידה בזה יש חילוק דהיכא דאינו נדמה לאות אחר מועיל קריאת התינוק לענין דמותר לתקן דכיון שהתינוק אומר שהוא אלף חשוב צורת האותיות נעשו כסדר משא"כ היכא דנדמה לאות אחר ע"י זה דנדמה לאות אחר מיקרי אין צורת האותיות נעשו כסדר. אבל אם אין ההפרד נראה כלל כי אם בעיון היטב כיון דבתחלת ההשקפה נראה כאות צ' וגם התינוק אומר כן תו מיקרי צורת האותיות נעשו כסדר ולא הוי שלא כסדרן ומותר לתקן. כן נלפענ"ד. ומה שחידש מעכת"ה דלפי מה שכותבין סופרי זמנינו היוד השניה מהצ' ברגל שמאלי דכיון דנחסר רג ימיני אין על זה צורת יוד וכיון שאינו נדמה לאות אחר מותר לתקן אמינא דילידא אמי' כוותי' תלד כי דבריו נכונים מאוד להלכה ולמעשה וכל כי הני מילי מעליותא לתאמרו משמיה. דברי ידידו: סי' ו ב"ה יום ו' עש"ק כ"ז אלול תרכ"ט לבוב

לכבוד הרב החסיד המפורסם ערוגת הבושם ירא ד' מרבים כש"ת מוה' מרדכי אברהם גאדמאן נ"י

מכתב שאלתו הגיעני בש"ץ אחד מתפלל תפלת מוספין בשכר וזה שני שבועות אשר נתן ת"כ בפני עדים אשר אם ימחלו לו אנשי הקלויז את השכר אשר קיבל מקודם בעד השנה הבע"ל אזי לא יתפלל והנה רוב אנשי הקלויז הנושאים בעול הקלויז רובם ככולם ענו ואמרו לו בפה מלא שהם מוחלים לו במחילה גמורה אבל איש אחד יש שאומר שהוא רוצה שהש"ץ הזה יתפלל והוא מסית עוד אנשי גילו שיאמר וכן. הנה לפענ"ד הדבר פשוט כי כוונת הש"ץ בעת שנתן הת"כ הי' להראות כי הוא אינו מתפלל בעבור אהבתו להיות ש"ץ כי אם מוכרח הוא בעבור שכרו שקיבל מקודם ואם לא בשביל הכרח הממון לא יתפלל וא"כ הדבר כיון דזט"ה במעמד אנשי העיר יכולין ליתן במתנה כמבואר באו"ח סי' קנ"ג סעי' י"א א"כ כיון דנמחל לו הממון כדין ממילא אסור לו להתפלל מחמת הת"כ. ואף אם נימא דעיר יאברוב נידון כשל כרכים מ"מ בקלויז נראה דדינו כבהכ"נ של טרסיים דאמרי' בגמ' כיון דאינהו עבדוה יכולין למכור אף בשל כרכים. וגם בלא"ה מבואר במג"א שם ס"ק ל"ז בשם המ"ב שהאידנא זט"ה יכולין למכור אף בכרכים וה"ה שיכולין ליתן במתנה דמתנה כמכר כמבואר בגמ' ומעות שגבו קיל טפי דאין בו שום קדושה דהזמנה לאו מילתא הוא רק דאסור לשנות מדעת המתנדבים כמ"ש המג"א שם ס"ק ה' ואם הצבור מסכימין יכולין לשנותו למה שירצו. ומה שאיזה מהם מוחים לא משגחינן בהו כמבואר בשו"ת מגיני שלמה חאו"ח סי' ד' דהולכין בזה אחר הרוב. אשר על כן הדבר פשוט לדעתי העני' אשר אם רוב בני הקלויז ובתוכם רוב מהמשתדלין בעניני הקלויז דהם נקראים טובי העיר לענין זה מוחלין לו הממון שקיבל אסור לו להיות ש"ץ עד שישאל על הת"כ. ולאשר הדבר פשוט מאוד גם אין הזמן מסכים להאריך בפלפול קצרתי. דברי ידידו. סי' ז ב"ה יום א' ז' תשרי תרלמ"ד לבוב. במיתי שתא תיתי ברכתא וחיי אריכתא לכבוד הרב המופלג בתורה ויראה ותיק וחסיד ידין ויורה כדת של תורה כש"ת מוה' שמואל אלעזר נ"י דומ"ץ בק' בעלז במדינת רוסיא

עתה באתי למלאות שאלתו להשיב אליו בדבר השאלה שהי' על הריאה כמין מלבוש כעין ודוגמת בשר בלוי וגם היה קשה קצת במשמושו משאר בשר הריאה וקלפו את המלבוש ונמצא הריאה תחתיו שלם ויפה ובדקו ברוק ולא בצבץ וגם נתרכך ומראיתו מראה ריאה רק שהי' מזיע טיפי דמים במקום הזה וכשקנחו חזר והזיע והי' הפ"מ. והנה עיני מעכ"ת חזו בלב"ש סי' ל"ט אות ר"ג שדעתו להכשיר. ובאמת שמ"ש הלב"ש שם דאף דטיפי זיעה הללו ע"כ באו מחמת נקבים דקים ואע"פ שאנו רואין שאינו מבצבץ אולי הנקבים דקים כל כך עד שאין כח להרוח של הנפיחה לבעבע את המים וכו' ומסיים שם משא"כ בנקב שבריאה שהטעם דטריפה הוא מפני שאינו יכול לכלוא את הרוח וכיון דחזינן שאינו מבצבץ י"ל דנקב קטן שאינו מבעבע במים לאו נקב הוא וכשר. תמה אני על פה קדוש שיאמר כן. דזה דבר שנגד החוש שיהי' נקב דק שיוכל להוציא זיעה שיש בה ממש והרוח לא יוכל לצאת דרך. נקב הזה. דודאי נקב שהוא כמוציא משקה כ"ש שיצא הרוח דרך הנקב הזה ובפרט דם שהוא סמיך ועב דנקב שהוא מוציא דם פשיטא וכ"ש שיוציא את הרוח. ועי' בש"ס סוכה דמ"ח ע"ב ובש"ס שבת דף ע"ז ע"א. וכיון דהלב"ש מיירי בזיעה אדומה כדם א"כ כ"ש שהרוח יצא דרך שם והריאה לא תוכל לכלוא את הרוח בקרבה. ואם כוונת הלב"ש לומר דאף שהרוח יוצא דרך שם מ"מ הרוח שיוצא דרך נקב קטן כזה אינו יכול לבעבע את המים ומש"ה אינו מבצבץ וכן נראה מלשונו שם. א"כ מה זה שכתב להכשיר כיון שמ"מ הרוח יוצא דרך שם פשיטא דטריפה כיון שאין הריאה מחזקת הרוח בקרבה. ולסברת הלב"ש א"כ מה זה שכתבו הפוסקים לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב סירכא שלא כסדרן הוא ודאי טרפה ואמאי הוא ודאי טרפה דלמא היה בריאה נקב קטן ודק מאוד שיצא דרך שם הזיעה וממנה נעשתה הסירכא והרוח לא הי' יכול לצאת דרך שם אז הרוח שיוצא דרך נקב קטן כזה אינו מבצבץ דכשר בכי ה"ג לסברת הלב"ש ועי' בש"ך סי' פ"א ס"ק ט'. וכן בתרי ביעי דסמיכי אהדדי שכתבו רש"י והרמב"ם הטעם דטריפה