מהרי"א הלוי חלק א ח

לתלות במכה מטעם שכתבתי דזה לא מיקרי בדיקה ומש"ה אינה תולה במכתה. וזהו סברא עמוקה מאוד

ומעתה בנ"ד לדעת הרמב"ם והרשב"א דתולה אף בשעת וסתה א"כ אף שראתה ג"פ מ"ת וקבעה לה וסת מ"מ אם תראה עוד בשעת תשמיש דהיינו בזמן וסתה טהורה דתולה במכה שבבעלה וא"כ פשיטא שמותרת לשמש דאין לחוש שמא תראה כיון דאף אם ראתה טהור' וכמ"ש אלא גם להגהמ"י וסמ"ג וסייעתם דבשעת וסתה אין תולין במכה מ"מ הרי כתבו הטעם משום דאל"כ לעולם לא תהא טמאה א"כ זה שייך דוקא במכה שבגופה דאם נטהר דם שיצא ממנה ונתלה במכתה אף בשעת וסתה א"כ זה ההיתר שייך תמיד ולעולם לא תהי' טמאה משא"כ במכה שבבעל אף אם נתלה גם בשעת וסתה מ"מ לא נוכל לטהר רק מה שראתה בשעת תשמיש דאז יכולה לתלות בבעלה וא"כ שפיר תהי' טמאה אם תראה שלא בשעת תשמיש. עוד אפשר לומר לפמ"ש בטעם הסוברים דאין תולין במכה בשעת וסתה משום דס"ל דבשעת וסתה בעי' בדיקה ואף בדיעבד מעכבת הבדיקה וכל היכא שראתה דם לא מקרי בדיקה. א"כ למאי דקי"ל בסי' קפ"ט סעי' י"ז דוסת דקפיצות לא הוי וסת רק דחוששת לו כמו וסת שאינו קבוע וכבר נודע דרואה דם מ"ת הוי וסת מחמת מעשה ודמי לקפיצות וכן כתבו כל האחרונים וכיון דהוי כוסת שאינו קבוע דקי"ל כדעת הרשב"א עבר הוסת ולא בדקה טהורה וכיון דאין הבדיק' מעכבת שפיר יכולה לתלות במכה אף בשעת וסתה לד"ה. עוד נ"ל דהיכא דהבעל רואה ש"ז אדומה א"כ בשעת תשמיש דמי ליודעת בברור שדם זה בא מן המכה דטהורה אף בשעת וסתה לד"ה כמ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק כ"ו. מכל הלין טעמי נלפענ"ד ברור דאשה זו מותרת לבעלה וטהורה היא. דברי ידידו. סי' ד ב"ה יום א' דסליחות תרכ"ט לפ"ק לבוב שוכן שמים יכתוב ויחתום לחיים את כבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ויראה ידין ויורה כדת של תורה כש"ת מוה' ישראל מתתי' נ"י בק' צעשינוב יע"א

תמול הגיעני מכתב שאלתו במה שנסתפק מעכ"ת בהא דאמרי' במקום ברא ברתא לא תירות מ"מ אם צריכין חתימת הבת לענין דיניהם אם יכולה הבת לעכב מליתן חתימתה עד שיתן לה אחיה סך מסוים בעד החתימה או אם כופין אותה בדינינו ליתן חתימתה בחנם. הנה בדבר הראיות שהביא חכם אחד שכופין את הבת לחתום בחנם יפה כתב מעכ"ת לדחות אותם אמנם בגוף הדין מצאתי בשו"ת פני משה בנבנשתי ח"ב סי' ס"ו שנחלקו בזה רבותינו הגאוני' מוה' יחיאל באסאן והמהרי"ט שדעת מהר"י באסאן דאין הבנות מחויבות לכתוב שטר סילוק מהירושה בדיניהם וצריך הבן לפייס את אחותו שתתן לו פטורין והמהרי"ט נחלק עליו כי מחויבת הבת ליתן שטר סילוק מהירושה חנם אין כסף מדין השבת אבדה. וכפי הנראה דעת הפני משה שם נוטה לדעת מהר"י באסאן ומאחר שגם המכתב מאליהו סי' ט"ו סובר כן שאין לכוף את הבת ליתן פטורין נראה לדעתי העני' שאין יכולין לכוף את הבת מספק ומחויב הבן לפשר עמה כפי ראית עיני הדיין עד שתתן לו שטר סילוק ומחמת כי האידנא יומא דחושבנא וגם אנכי מוטרד מאוד לא יכולתי להאריך. דברי ידידו. סי' ה ב"ה יום ד' דסליחות תרכ"ט לבוב

היושבי בשמים יכתוב ויחתום לחיים את כבוד ש"ב ידיד נפשי הרב הגאון המפורסים החריף ובקי משנתו קב ונקי צח השכל ונקי הרעיון שישלתא דיחוסא רם וגבה ונשא כש"ת מוה' לו הורוויץ נ"י בק' באלאחוב יע"א

יקרת מכתבו הגיעני והתענגתי להתבשר משלומו ושלום תורתו. ובדבר השאלה דשאילנא קדמיכון בתפילין שנמצא באות צ' של ממצרים לא הי' נוגע היו"ד של הצ' בנו"ן שלה ונראה שנפסק כחוט השערה ואינו ניכר להדיא פרידתה כי צריך הבטה יתירה להבין ההפסק אם רשאין לתקן ההפסק או אם הוי שלא כסדרן. ומעכת"ה האריך בזה במועצות וד ויבואר לפנינו בעז"ה. והנה מקור הדברים הוא בש"ע סי' ל"ב סעי' כ"ה דמבואר שם דיש חלוק בין צד"י שכתבה יוד נון וכן בשין שכתבה עין יוד וכדומה אסור לתקן אחר שכתב עוד משום דהוי שלא כסדרן משום דכיון דנדמו לאותיות אחרות אם מתקנן אח"כ הוי שלא כסדרן אבל אם היודין של האלפין ועיינין וכדומה לא היו נוגעין בגוף האות ותינוק דלא חכים ולא טפש מכירם אע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקן דכיון דצורת האות היתה ניכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן ומעתה מבואר דבנ"ד דלא הי' נוגע היו"ד של הצדי בנון לה א"כ נדמו לאותיות אחרות ואין צורת אות הצ' ניכרת אם כתב לפניו אסור לתקן משום דהוי שלא כסדרן. אמנם מעכת"ה הביא לנו מחלוקת האחרונים דהפרמ"ג מפרש דהך דיודין של אלפין ועיינין שאינן נוגעין מותר לתקן מיירי שאין פרידתן ניכר להדיא הא פירוד רב שנשתנה האות לא מהני תינוק ולפי דבריו ע"כ הא דצד"י שכתבה יוד נון אסור לתקן מיירי אף באין פרידתן ניכר ואפ"ה אסור לתקן וא"כ גם בנ"ד אסור לתקן גם באין פרידתן ניכר

אמנם הגאון מוה' ברוך מלייפניק ז"ל בהגהותיו שם רוצה לומר דגם בצד"י שכתבה יוד נון אם אין הפירוד ניכר מותר לתקן. וכן משמע מלשון הש"ע של הגאון התניא זצ"ל שכתב דבצד"י ושי"ן הולכין אחר קריאת התינוק בין להקל וכו' מבואר דאם התינוק קורא אותו צדי מותר לתקן וא"כ בנ"ד דאין פרידתן ניכר והתינוק קורא אותו צדי מותר לתקן לדעת הני תרי גאוני בתראי. וכאשר עיינתי בזה נפלאתי מאוד דהרי הדבר מבואר להדיא כדברי הפרמ"ג בהא דקי"ל דאם יש חטוטרת לחי"ת ונפסק למעלה אם אין ניכר להדיא פרידתן מותר להדביקם ועי' בט"ז שם ס"ק כ' ומטעם דע"י החטוטרת חשיב כאינו נדמה לשני דיינין וכיון שאינו נדמה לאות אחרת מותר לתקן אף אם כתב לפניו אח"כ עכ"פ מבואר להדיא דבאינו נדמה לאות אחרת אינו מותר לתקן רק באין פרידתן ניכר משמע דבנדמה לאות אחרת כמו בנ"ד בצדי שכתבה יוד נון אסור לתקן אף באין פרידתן ניכר. ועוד יפלא על הגאון בעל התניא זצ"ל שכתב דבצדי שכתבה יוד נון הולכין אחר קריאת התינוק דלא די שדבריו סותרין דברי המג"א שם ס"ק ל"ו שכתב להדיא דבזה אפי' תינוק יכול לקרותו פסול. אלא שסותר דברי עצמו שכתב שם למעלה באותו הסעיף דבצרי שכתבה יוד נון אע"פ שהתינוק קוראה כהלכתה אינו יכול למקנה אח"כ אמנם נראה לפע"ר לתקן שיהו דברי חכמים קיימים ואין כאן מחלוקת כלל. דשלשה חילוקים יש בדבר דאם יש פירוד רב ביניהם בזה אף ביודין של אלפין ועיינין אף שאינו נדמה לאות אחרת מ"מ כיון שיש פירוד רב ואין על זה צורת אות אל"ף כלל בזה אסור לתקן והוי שלא כסדרן ואינו מועיל קריאת התינוק כלל. וזה מדויק בדברי הפר"מג שם שכתב הא פירוד רב שנשתנה האות לא מהני תינוק. ואם נפרדו היודין בלי פירוד רב בזה החילוק מבואר בש"ע סעי' כ"ה דביודין של אלפין ועיינין שאינן נוגעין מותר לתקן אם התינוק קורא כהלכתו אבל בצדי שכתבה נון יוד אסור לתקן ואינו מועיל קריאת התינוק כמ"ש המג"א ס"ק ל"ו וגם הגאון התניא בתחלת סעיף