מהרי"א הלוי חלק א י

משום שהנקבים שבריאה העלו את הבועות ולדברי הלב"ש לא יהי' רק ספק טרפה דילמא הוי נקבים דקים מאוד. ח"ו לומר כן. ועי' בשמ"ח סי' ל"ו אות ב' שכתב נקבו שניהם אפי' נקב משהו וכו' טרפה. בודאי כונתו אפילו נקב דק מן הדק דאם מיירי בנקב שמוציא את הרוח אין זה רבותא כלל דמבואר בש"ס בכ"ד דריאה שהיא מבצבץ דהיינו שמוציאה רוח טריפה ומה זה אפילו שכתב התב"ש. ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' מ' שכתב ג"כ דנקב כ"ש ופחות מזה ג"כ טריפה. ובאמת א"צ להביא ראיות לזה כי זה פשוט כביעת' בכותחא. ומה שכ' מעכ"ת דבנ"ד יש להקל יותר מחמת שהטיפים אינם דם ממש רק קצת מראה אדמימות. הנה מלבד שגם הלב"ש שם מיירי שלא היה דם ממש ע"ש במה שחילק בין נ"ד לדברי הט"ז סי' ל"ז ס"ק ג' אמנם גם בלא"ה איני יודע שום חילוק בין דם ממש לכעין דם כיון דהלב"ש במסקנתו שם כתב שאין הדבר במציאות שהריאה תהי' מזעת אחר שחיטתה וטיפין אלו ע"כ באו מחמת נקבים דקים שבריאה א"כ מה חילוק יש בין מזעת דם או מראה אחרת הלא אין אנו מטריפין מחמת הטיפין רק שהטיפין מגלין שיש נקבים בריאה

והנה מעכ"ת הביא בשם שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' י"ט שכתב שאין בזה ספק כלל וחלילה להקל. ולאשר אין בידי הספר הזה לעיין בו לא יכולתי לפלפל בדבריו. שוב מצאתי בספר מאירת עינים שחיבר אאמו"ר הגאון המובהק זצוקלל"ה על טריפות הריאה שמסיק שם לחלוק על דברי הלב"ש הנ"ל ע"ש בשורש רביעי ענף ג' אות ו'. וגם הרי הלב"ש שם לא הכשיר אלא בשאלת הרופאים ואנכי שאלתי פה לרופא מומחה ואמר שאין הדבר במציאות שתזיע הריאה אחר שחיטה. באופן שהדבר ברור שהוא טריפה. כן נראה לפענ"ד. דברי ידידו. סי' ח ב"ה יום ג' ב' שבט תרל"ד לפ"ק לבוב. אורך ימים ושנות חיים לכבוד ש"ב וידיד נפשי ולבי הרב הגאון חריף ובקי שכל צח ומחודד תפארת ישראל כקש"ת מוה' יצחק שמעלקיש נ"י אבד"ק פרעמישלא יע"א

מכתב קדשו הגיעני וחשתי ולא התמהמהתי לשום עיני ולבי ולעיין בדבריו הנחמדים מפז. בדבר השוחטים דקהלתו שרצו הראשים והרבה יחידים שלא יקחו מכל בהמה או עוף שישחטו רק שיקבלו דבר קצוב כל שבוע מקופת הקהל. והשכר שחיטה אשר יקחו מהזובחים יתנו להקהל. והשוחטים הבטיחו למלאות רצונם. ואח"כ חתמו בכתב באיסור שחיטה שחלילה להם לשחוט עבור שכר קצוב לשבוע מהקהל רק יקחו להם השכר שחיטה מהזובחים כמו שלקחו עד הנה. גם אסרו על עצמם לשחוט על יאקסען מהקהל ועתה שוב נתרצו השוחטים לקחת שכר קצוב מהקהל כי נתהוה ע"י כן בעיר מחלוקת גדולה. והראשים ורוב היחידים רוצים שיקחו שכר קצוב דוקא ובאם לא יתרצו השוחטים אזי רוצים הראשים להביא שוחטים אחרים ויקופח ע"י כן פרנסתם וע"כ נתרצו השוחטים כעת רק נפשם בשאלתם אם יכולים להתיר הכתב. והנה גוף הכתב הוא מופקד ביד אחד אשר איננו רוצה להראותו ולכן לא נודע מה כתוב שמה ואם נכתב כדין. ולכן אנו צריכין לדון אולי נכתב שמה כל החומרות בשבועה ות"כ בפ"מ ואולי נכתב ג"כ על ד"ר. ולפי דברי השוחטים מבואר ג"כ בהכתב שבאם יאמרו ג' רבנים ממדינת גאליציע שע"פ ד"ת הם מחויבים לציית להראשים ליקח דבר קצוב לשבוע אזי בטל הכתב. עוד אמרו השוחטים שקודם עשיית הכתב דברו בפירוש שכל הזובחים מהעיר ומהכפרים סביבותי' יחתמו בכתב שלא יזבחו זבחיהם רק אצל השוחטים מכבר אף אם יביאו הקהל שוחטים אחרים ואחר שחתמו השוחטים הכתב השלישו הכתב גם כן על אופן זה שכל הזובחים יקבלו בכתב כנ"ל. ואח"כ לא חתמו רק מקצת מהזובחים וכאשר אמרו ליתר הזובחים לחתום לא רצו על כן אין בהכתב שום מועיל. גם אמרו השוחטים שהם לא כתבו הכתב רק חתמו תחתיו וראו היטב הכתב אך לא קראו כל הכתב רק מקצת מהכתב. וגם לא נתנו כתב בפועל ממש ולא קבלו עליהם או"ש ונדר בפועל אף שמבואר בהכתב. וכעת יש להסתפק אם צריכין שאלה על הכתב ואם מועיל התרה

והנה מעכת"ה פתח בהתירא תחילה מחמת התנאי שהתנו השוחטים שיתנו להם הזובחים כתב שלא לשחוט אצל השוחטים חדשים שיביאו הראשים וכיון שלא נתקיים התנאי בטל הנדר ואף בנדר עד"ר מועיל ג"כ תנאי ואף שהקשו דהוי בדבר שא"א לקיימו ע"י שליח ותירץ בבשמים ראש דמועיל תנאי מדין פתח דהוי נדר ופתחו עמו וא"כ בנדר עד"ר דאין פתח מועיל גם תנאי לא יועיל. מ"מ מש"ס נדרים דף י"ט מוכח דגם בנזירות שמשון מהני תנאי אף דלא מהני שאלה וה"ה בנדר עד"ר זה תורף דבריו. ואם לדין יש תשובה דמש"ס נדרים הנזכר לא מוכח מידי לפי מ"ש המל"מ פ"ו מאישות סוף הל' ח' דדוקא בתנאי שיתקיים אח"כ בעי' משפטי התנאים ולא בתנאי שכבר נתקיים בשעת אמירת המעשה כגון שתלה הקדושין בתנאי אם עשיתי דבר זה שבאותה שעה נתברר הדבר אם נתקיים המעשה או לא בזה א"צ למשפטי התנאים ע"ש וא"כ בהך דנדרים דמיירי שנזר אם יש בכרי הזה מאה כור ובשעת הנזירות כבר הי' יכול להתברר וא"צ לקיים התנאי אח"כ בזה א"צ למשפטי התנאים ומש"ה מהני התנאי התם אע"ג דא"א לקיים ע"י שליח

ובזה איפשר ליישב קושית התוס' גיטין דף ל"ה ע"ב דפריך הש"ס למ"ד א"צ לפרט את הנדר מהא דתנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה ומשני דמדרינן לי' ברבים או ע"ד רבים והקשו בתוס' דאמאי לא פריך ממתני' דתנן התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה וליחוש דלמא אזלא האלמנה לחכם להתיר נדרה ע"ש. ולפי הנ"ל י"ל דגם המקשן ידע דאפשר להדיר באופן שא"א להתיר כגון ברבים או עד"ר אלא דקשי' לי' דאם א"א להתיר הנדר ואין פתח מועיל א"כ גם תנאי לא יועיל בנדר כזה דא"א לקיים ע"י שליח דבזה אין לתרץ דמועיל מדין פתח כמו נדר ופתחו עמו דהרי בנדר כזה עד"ר אין לו התרה ומש"ה במתני' דהתקין ר"ג דמיירי בתנאי דלשעבר דנודרת אם כבר נהנית מכתובתה ובכה"ג לא בעינן משפטי התנאים כמ"ש המל"מ א"כ שפיר מועיל תנאי אף בנדר עד"ר אף דלא מהני מדין פתח כיון שהוא עד"ר מ"מ מועיל מטעם תנאי ומש"ה ממתני' דנודרת לא קשיא ומש"ה פריך מכהן הנושא נשים בעבירה דנודר קודם הגרושין אם לא יגרשנה דהוי התנאי אח"כ ובעי' משפטי התנאים. ובזה הוי ס"ד דמקשן דא"א לתרוצי בנדר שאין לו התרה כגון ברבים או עד"ר כיון דאין לו התרה גם התנאי איננו מועיל דא"א לקיים ע"י שליח דבתנאי דאח"כ בעי' משפטי התנאים ולזה חידש התרצן דגם בנדר עד"ר אף דאין לו התרה מ"מ מועיל תנאי ודו"ק. ועי' בתוס' נזיר פ"ק דף י"א ע"א שהקשו היאך מועיל תנאי בנזירות הא א"א לקיים הנזירות ע"י שליח ותירצו כיון דאחר מביא קרבנותיו חשיב אפשר לקיים ע"י שליח. ודבריהם צריכין ביאור דמה יענו למה דמבואר בכ"ד דמועיל תנאי בנדרים והא א"א לקיימם ע"י שליח ובנדרים ליכא קרבן ולא שייך תירוצם ולפענ"ד נראה בכוונת דבריהם עפ"מ דאמרי' בש"ס כתובות דף ע"ד דמש"ה מועיל תנאי בקדושי ביאה אף דא"א לקיים