מהרי"א הלוי חלק א פז

חל הנדר אינו יכול להפר שאין מפירין את הנדר עד שיחול ועי' בש"ך סי' רל"ד ס"ק מ"ה. ואע"ג שהנדר מתלא תלי מ"מ א"י להתיר קודם שיחול כמ"ש הלח"מ פ"ו מה' שבועות הי"ז. ומוכח מהסוגי' שם שהנדר על אחרים חל תיכף ושפיר הקשו התוס' דאין איסור חע"א והוצרכו לתרץ שחל ע"י כולל הואיל וחל על הבעל. ומעתה מיושב קושי' מע"כ על הב"ח. שמה שהנדר חל על אחרים אחר שנפקע איסור א"א בזה אין אנו צריכין כלל לטעם כולל דבלא"ה שפיר חייל משום דמיתלא תלי וקאי וכמ"ש. ולזה יפה כתב הב"ח דהואיל שחל הנדר על אחרים אח"כ חייל ג"כ על הבעל אף שמשועבדת לו ומאחר שחל על הבעל ממילא חל הנדר על אחרים מיד אף על פי שאסורה להם מחמת א"א מ"מ חל עליהם מטעם כולל הואיל דאסורה מחמת הנדר על הבעל. וזה כפתור ופרח בס"ד

ומ"מ דברי הב"ח אינם מובנים מצד הסברא. לפי מ"ש הר"ן בנדרים דף ט"ו ע"ב הטעם שאין הנדר חל היכא שמשועבד לה מטעם דהוי לי' כאוסר נכסי חברו על חברו ע"ש ואם כן מה מועיל בזה לאסור מחמת כולל וכי אדם יכול לאסור נכסי חברו בכולל. וגם קשה ע"ז ממ"ש רש"י בריש המדיר דמש"ה לא נאסרה בתשמיש משום דמשועבד לה ע"ש. וכוונתו שאם היתה נאסרת בתשמיש לא הי' לנו לומר עד שלשים יום יעמיד פרנס רק יוציא ויתן כתובה לב"ש בשתי שבתות ולב"ה בשבת אחת כמ"ש התוס' שם ולזה מתרץ רש"י דאין הנדר חל על התשמיש משום דמשועבד לה. ולסברת הב"ח עדיין קשה כיון שהנדר חל עכ"פ על מזונות וכדמתרץ בגמ' שם שינוי' טובא א"כ גם בתשמיש נאסרת אף דמשועבד לה מטעם כולל ואכתי קשיא דיוציא בשבת אחת. והיא קושיא חמורה מאוד על הב"ח ז"ל

ולולא דברי רבותינו גדולי האחרונים ע"ה לא ידעתי מה קול החרדה הגדולה הזאת שתמהו כולם על רבינו הטור ס"ס רל"ד במ"ש שאם אמרה קונם תשמישי על כל העולם חל הנדר ותמהו כולם דהא משועבדת לו. ולדעתי העני' דברי הטור נכונים בפשיטות. דהרי בש"ס כתובות דף נ"ט ע"ב אמרינן שקונמות קדושת הגוף הוא ומפקיע מידי שיעבוד. ובתוס' שם הקשו שא"כ כל אדם יפקיע ממונו מבע"ח ע"י קונם ותירצו דכי היכא דאמרי' אלמוה רבנן לשעבודי' דבעל ה"נ אלמוה רבנן לשעבודי' דבע"ח ע"ש שסיימו דהיכא שנאסר על כל העולם בהא לא אלמוה. שלא הוצרכו בזה לאלם כח הבע"ח דבלא"ה לא יאסר הלוה נכסיו על כל העולם ע"ש וברא"ש פ"ה דכתובות שם. ולפ"ז הא דאמרו בש"ס נדרים דט"ו ע"ב תשמישי עליך לא חל הנדר הוא משום דאלמוה לשעבוד הבעל דאל"כ כל אשה תפקיע עצמה מבעלה ע"י קונם. ועי' בר"ן שם. משא"כ הטור דאיירי שאסרה תשמישה על כל העולם שבזה לא הוצרכו לאלם כח הבעל שבלא"ה לא תאבה האשה לאסור עצמה על כל העולם כמ"ש התוס' והרא"ש ושפיר חל הנדר משום דקונמות מפקיע מידי שיעבוד'. וזה ברור מאוד ולגודל טרדותי לא אוכל להאריך עוד. דברי ידידו

סי' פ ב"ה יום ו' עש"ק כ"ט אדר תרל"ג לפ"ק לבוב. למועד חודש האביב זיו האושר ונוגה ההצלחה סביב. לכבוד הרב המופלג בתורה ויראה בהר ד' יראה ותיק וחסיד מוה' ברוך נ"י מבריגל

מכתבו עם הרשימה מהמתנדבים הגיעני. ובדבר שאלתו שנתקבץ שמה בעירו מעות לצורך הכנסת אורחים בירושלים תוב"ב ועתה הגיע ליד מע"כ מכתבים מצפת כי גם שמה מיסדים בית להכנסת אורחים ורצון מע"כ הוא לשלוח המעות המקובץ ת"י לעיה"ק צפת תוב"ב. הנה לפענ"ד לא אריך למיעבד הכי. שאף דגבאי צדקה הממונה מבני העיר יכול לשנות מ"מ אין לשנות מעני לעני ומשנה שלימה שנינו במס' שקלים פ' שני מותר עני לאותו עני. והא שמותר לשנות מקופה לתמחוי וכן להיפך אע"ג דתמחוי לעניי עולם וקופה לעניי אותה העיר כבר כתב הרא"ש פ"ק דב"ב סי' כ"ט דזה דוקא שמותר לשנות אותו הדבר ולכשיצטרכו לעניי אותה העיר יגבו פעם אחרת. ולכך אם דרך מקרה גבו מעות לצורך עניים לא ישנוהו לצורך עניים אחרים משום שכבר זכו אותם העניים ואסור להפסידם וליתן מה שגבו עבורם לאחרים משא"כ בקופה ותמחוי שהוא דבר קבוע כמה יתנו לכל עני ועני חק ולא יעבור ואם יתנו זה לעניים אחרים ע"כ יגבו פעם אחרת עבור עניי עירם. ומ"ש מעל' שדברי הט"ז ס"ק ג' וס"ק ד' סותרים זה א"ז לק"מ דקבלת העניים הי' קצוב בין בקופה בין בתמחוי ואם יחסר להם יגבו פעם אחרת ומש"ה מותר לשנות מקופה לתמחוי ולהיפך אבל נתינת המתנדבים לא הי' בשוה. דקופה שהיא לעניי אותה העיר הי' קצוב גם מהנותנים כיון שהי' ידוע כמה צריך לכל שבוע והי' קצוב וקבוע כמה יתן כל אחד ולכן נגבית בשנים ואינה כדיני ממונות להצריך שלשה כיון שהי' קצוב כמה יתן כל אחד. משא"כ בתמחוי שהוא לעניי עולם. וכיון שאינם באים בכל יום בשוה כך וכך עניים לאותה העיר ולא הי' ידוע כמה צריך לכל יום גם נתינת המתנדבים לא הי' אפשר לקצוב והיו הגבאים מחזירים תדיר וגובין בכל יום ומטילין על הבע"ה לפ"ע הצריך להם ומש"ה נגבית בשלשה שהוא כד"מ. וז"פ. ומעתה בנ"ד אם יתנו אותן המעות לצפת לא יחזרו ויגבו לצורך עיר ירושלים ממילא אסור לשנות

עוד יש מקום לומר בנ"ד. כיון דכבר נודע שישיבת ירושלים היא מצוה יותר גדולה מן ישיבת א"י וכדמוכח משנתינו שלהי כתובות הכל מעלין לירושלים ע"ש א"כ גם החזקת ישוב ירושלים גדול מהחזקת שאר א"י. ואם משנה ממה שהתנדבו עבור יושבי ירושלים לעיר צפת הרי היא משנה לצדקה שפחותה ממנה ואסור. ואפי' לפ"מ שהכריע הש"ך בסי' רנ"ט ס"ק י"א לענין ישראל שהתנדב נר או מנורה שמותר לשנותו אף למצוה דפחותה מיני'. התם מיירי שיש מנורות ונרות כדי צורך הבית הכנסת כמ"ש הש"ך בשם מהרי"ק. משא"כ בענינינו שידוע שכל הנדבות המשתלחים לאה"ק אינם מספיקים אף ללחם צר. והיכא שיש הפסד לצדקה הראשונה אפילו בני העיר דעדיפי מגבאי צדקה אין יכולין לשנות כמבואר סי' רנ"ט סעיף ב' ובש"ך שם ס"ק ה'. כנלפע"ד. דברי ידידו

סי' פא ב"ה יום ה' י"ב מנחם תרל"ה לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב המופלג החריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם ידין ויורה כדת של תורה מוה' מאיר הלוי שמעלציר נ"י בק' סווירז יע"א

מכתבו הגיעני בדבר השו"ב אשר גבו עדות עליו על הרבה דברים מכוערים אשר עשה. ומעכ"ת האריך לפלפל על כל פרט ופרט אשר גם באחד מהם מהראוי לאסור שחיטתו. ולאשר אנכי מוטרד מאוד לא אוכל לבוא בארוכה להשיב על כל דבריו רק אראה לברר הדין ע"פ דתה"ק כאשר ישים ד' בפי. ובמאי דפתח מעכ"ת אפתח גם אני. במה שהעידו עליו שני אנשים בתו"ע באלי"וע שראו כמה וכמה פעמים שהלך השו"ב להרב דשם להראות לו הסכין. כי כן צוה לו הרב שלא ישחוט בלי בדיקת הסכין של