מהרי"א הלוי חלק א פו

מקודם יש להחמיר בדא"א לבדוק כמ"ש בדג"מ. אבל אם יש ספק אם נשבר כלל יש להתיר דהוי כעין ס"ס שמא לא נשבר מעולם ושמא לא נפסק החוט. ועי' בלבושי שרד ה' שבירת עצמות סי' ט"ו ס"ק ה'. דברי ידידו

סי' עח ב"ה אור ליום ב' י"ט כסלו תרמ"א לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב החריף השנון זית רענן המופלג בתורה ויראה מוה' שמחה האבערמאן נ"י

מכתבו הגיעני באשה אחת שהחזיקה עצמה מעוברת לערך שמונה או תשעה שבועות ואח"כ הפילה איזה חתיכת בשר בשלחופית ועתה ילדה בן זכר ונסתפק מע"כ אם הבן חייב בפדיון

הנה מקור הדבר הוא ברמ"א סי' ש"ה סעי' כ"ג בשם מהרי"ק שאם אין אבריו מרוקמים אינו פוטר הבא אחריו משום דמוקמינן האם בחזקת שלא נפטר רחמה והולד בחזקת שלא נתרקמו אבריו. ואא"ז הח"צ ז"ל בתשו' סי' ק"ד השיג על מהרי"ק וכתב שחזקה זו רעועה היא ע"ש. ואני תמה דהרי חזקה זו אמורה בתוס' חולין דף י"ב ע"א שהקשו כיון דאזלינן בתר רובא אמאי חלב אינו פוטר בבכורה וליכא למימר משום דמוקמינן לבהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה מוקמינן להולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהי' חולין במעי אמו ע"ש. וזה שייך דוקא בבכור בהמה שנאסר מרחם וקודם שנולד יכולין לאכלו אגב אמו ויש להולד חזקת היתר ומש"ה נדחית חזקת האם שלא ילדה אבל בבכור אדם שאין על הולד שום איסור שפיר מוקמינן להאם בחזקת שלא ילדה עדיין

ויש להביא סמוכין לדבריהם מהא דמקשינן בגמ' ריש ביצה לר"י ולר"י דאסרו הביצה משום פירות הנושרין או משקין שזבו מהא דתניא וספיקא אסורה ואמאי הא הוי ספקא דרבנן והקשו בתוס' ישנים שם דאמאי לא פריך נמי לר"נ דאסר משום מוקצה דג"כ לא הוי אלא מדרבנן. ולפי הנ"ל י"ל דלר"י ור"י שאסר משום גזרה א"כ אין איסור הביצה חל רק בשעה שנולדה ומקודם לכן היא מותרת באכילה אגב אמה וכדתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן ביו"ט כיון דלדידהו מיירי בתרנגולת העומד לאכילה. א"כ קודם שנולדה הביצה לא הי' שום איסור לא בתרנגולת ולא בביצה ורק בשעת יציאת הביצה ממעי אמה אסרוה חז"ל משום דדמי לפירות הנושרין או למשקין שזבו. וכיון שהי' להביצה חזקת היתר שפיר פריך אמאי ספיקא אסורה. ואף דמיירי בספק יו"ט ס' חול ויש להאם חזקה שלא ילדה עדיין עד עכשיו מ"מ נגד זה יש להביצה חזקת היתר במעי אמה ודמי ממש לדברי התוס' בחולין הנז'. מה שא"כ לר"נ דאסר משום מוקצה ולדידיה מיירי מתני' בתרנגולת העומדת לגדל בצים מש"ה ספיקא אסורה דמוקמינן להאם בחזקת שלא ילדה עדיין עד עכשיו ביו"ט וכאן אין לביצה חזקת היתר כיון דמיירי בתרנגולת העומדת לגדל בצים וגם במעי אמה היתה אסורה וזה נכון מאוד בס"ד עכ"פ לדברי התוס' הנ"ל שיש להאם חזקה שלא ילדה עדיין שפיר יש מקום לדברי מהרי"ק הנז'

ומיושב בזה מה שהקשו אא"ז הח"צ ובתשו' שבו"י ח"א סי' פ"ג מהא דאמרינן בנדה דף כ"ט ע"א עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ע"ש. ולפי מ"ש י"ל דהתם לא מיירי במבכרת וליכא חזקה להאם שלא ילדה עדיין מה שא"כ במבכרת שפיר אמרי' שבודאי לא הי' ולד מטעם חזקה. וגם קושית מעכ"ת שהקשה לפ"מ דמוקמינן בנדה דף כ"ט ע"ב למתני' בלא הוחזקה עוברה, א"כ אמאי תשב לזכר ולנקבה ולנדה הא יש שני חזקות נגד הרוב כמ"ש מהרי"ק. ולפמ"ש ניחא דחזקת האם שלא ילדה עדיין לא שייך רק במבכרת וכמ"ש. גם מ"ש מעכ"ת שבגמ' נדה דף כ"ה ע"א בשפיר עכור דאמרי' ר' יהושע ספוקי מספקא לי' וגבי בכור אדם אזיל לקולא והממע"ה אלמא שלא מוקמינן בחזקת שלא ילדה עדיין ואין לומר משום דהוי ספקא דדינא ול"ש לאוקמי אחזקה דבסוגי' שם מוכח להדיא דהספק הוא שמא ולד הי' ונימוח א"כ הוי ספק במעשה. זהו תוכן דבריו. ואנכי לא מצאתי שום הוכחה לזה דדוקא בשפיר מלא מים או דם שזה בודאי אינו ולד אמרינן התם שמא ולד הי' ונימוח אבל בשפיר מלא בשר שפיר הספק על גוף הבשר שמא ולד הוא. ולכן נלפענ"ד שמצד הדין אין לחייב האב בפדיון אמנם אם ירצה האב להחמיר על עצמו לפדות בלא ברכה תבא עליו ברכה. וכמ"ש אא"ז הח"צ בתשו' שם ס"ס ק"ד

דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח: סי' עט ב"ה יום ג' י"ב טבת תרמ"א לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי החריף השנון זית רענן. אשר חציו שנונים מימיו נאמנים כ"ש מוה' מאיר מערזאהן נ"י מק' סטאווישטש במדינת רוסיא

מכתבו הגיעני את אשר דרש ממני במ"ש הב"ח ביו"ד סי' רל"ד באמרה קונם תשמישי על כל העולם שחל הנדר אף שמשועבדת לו דמיגו דחל על האחרים חל גם כן על הבעל. וע"ז הקשה מע"כ שהרי התוס' בנדרים דף צ' ע"ב בהא דנטולה אני מן היהודים הקשו היאך חל הנדר על אחרים הא בלא"ה אסורה עליהם מחמת א"א ואין אחע"א. ותירצו דמיגו דחל על הבעל חל נמי על אחרים ע"ש. ואיך יתכן לומר שהנדר חל על אחרים מכח מיגו דחל על הבעל והנדר חל על הבעל מטעם מיגו דחל על אחרים. זהו תורף קושיתו

והנראה לפי ענ"ד בזה דלכאורה צריך להבין מה שהקשו התוס' דאין איסור חע"א דהא בש"ס יבמות דף ל"ב ע"א אמרי' דאף דאין איסור חע"א מ"מ מיתלי תלי וקאי יעו"ש א"כ גם במשנתינו נוכל לומר שהנדר על אחרים מיתלי תלי ואינו חל רק אח"כ כשפקע איסור א"א לכשתתגרש. ואין לומר שדוקא באיסור הבא ממילא כגון איסור אחות אשה אפשר לומר דחייל אח"כ בזמן שנפקע איסור אשת אח משא"כ באיסור התלוי באמירת פה כיון דלא מצי חייל האידנא בשעה שאמר הנדר גם אח"כ אינו חל משום דאז ליתי' לדיבורא. שהרי מצינו בנדרים דף י"ח ע"א אם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו. וגם אין לחלק ולומר דדוקא בשאלה לחכם שנעקרה השבועה הראשונה למפרע ואגלאי מילתא שחלה שבוע' השני' בשעה שנשבע משא"כ בהך דנטולה אני מן היהודים שהנדר אינו חל כלל בשעת נדרו רק אח"כ ואז ליתי' לדיבורי'. דא"א לומר כן להמעיין במשנה למלך פ"ח מנדרים הל"ב מ"ש בשם הראנ"ח והריב"ש. וא"כ הדרא קושי' לדוכתא מה הקשו בתוס' דאין אחע"א דלמא הנדר מתלי תלי וחל אח"כ כשפקע איסורא דא"א. אמנם באמת דברי התוס' נכונים דבגמ' מוכח בהדיא שבנטולה אני מה"י חל איסור הנדר על אחרים מיד. דבגמ' שם דף פ"ב מוכיח ממשנה זו דתשמיש המיטה לא הוי רק בינו לבינה ולא נדר עינוי נפש מדתנן יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים ואי אמרת נדר עינוי נפש הוא אמאי תהא נטולה מה"י וכו' ע"ש. ואי נימא שהנדר אינו חל על אחרים רק לאחר שתתגרש א"כ קשי' דלמא לעולם תשמיש הוי ענוי נפש והא שאינו יכול להפר לאחרים משום שכיון שעדיין לא