מהרי"א הלוי חלק א עח

ע"ש. ועי' ביו"ד סי' רצ"ג לענין חדש. ועי' בתשו' נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' ל"ד שכתב כן מבואר שבאיסור תורה אין סומכין על זה

עוד כתב מע"כ להתיר ע"פ שיטת הרבינו יונה שהביא הרא"ש בפ' כיצד מברכין סי' ל"ה על המוסק שמותר לאוכלו משום דבתר השתא אזלינן כמו באיסור שנפל לדבש שמותר משום שדרך הדבש להחזיר הדבר שנופל לתוכו דבש. הנה גוף הדבר במחלוקת שנוי' והרא"ש שם חולק עליו ועי' במג"א סי' רט"ז ס"ק ג' שהקשה ע"ד הר"י מהא דאמרי' בבכורות חלב מנלן דשרי משום דדם נעכר ונעשה חלב א"כ מוכח דאזלינן בתר מעיקרא ומכח זה דחה דברי הר"י מהלכה. ומשום כן פסק במג"א סי' תס"ז ס"ק י"א שאם נתערב דבש בתבשיל בפסח צריך ששים לבטלו. אלמא דלא סמכינן ע"ז לומר שנהפך הקמח להיות דבש

וראיתי להרב בעל חק יעקב סי' תס"ז ס"ק ט"ז שדחה קושית המג"א בגילא דחיטתא שלפי הס"ד בבכורות שם דלא הוי ידעינן מקרא דחלב מותר א"א לומר להתיר משום דהדם נעשה חלב ונתהפך לדבר המותר כיון דאכתי לא ידעינן כלל שחלב מותר משא"כ בדבש שהוא ודאי היתר שפיר יש להתיר האיסור שנתערב בו מאחר שנתהפך לדבר המותר ונעשה דבש וכסברת הר"י. ודבריו תמוהים דמה יענה להא דאמרי' בחולין דף ס"ט מהו לחוש לזרעו בהמה דעלמא לאו מכח חלב ודם קאתי ושריא ה"נ ל"ש או דלמא תרי איסורי אמרינן תלתא לא אמרינן. וכן אמרינן התם מהו לגמוע חלבו וכו' ע"ש והרי כיון שכבר ידעינן דבהמה מותרת וחלב מותר א"כ מה לנו בזה שבא מאיסור יוצא או מחלב ודם כיון שנתהפך לדבר המותר אזלינן בתר השתא לדעת הר"י. אמנם אחר העיון אפשר לומר דהא דאמרינן בחולין שם חלב דעלמא לא כאבמ"ה דמי ושרי וכו' הכא לית תקנתא לאיסורי' בשחיטה אין הכוונה דחלב יהי' אסור מאחר שאבר היוצא מסייע לזה דלענין זה ודאי יש להתיר משום דנהפך לדבר המותר כשיטת הר"י. רק כוונת הגמ' דחלב גופא בא מן החי ואפ"ה התירתו תורה וה"ה כאן או דלמא שהתורה לא התירה חלב שבא מן החי רק אם אותו חי אית לי' תקנתא בשחיטה משא"כ הך בן פקועה דל"ל תקנתא בשחיטה להתיר האבר א"כ החלב הבא מאותו ב"פ אסור הואיל והחלב עצמו בא מן החי. ואין זה ענין כלל לדברי הרר"י ז"ל לומר דאזלינן בתר השתא. דודאי אם נאמר שאסור מחמת שכח אבר היוצא מעורב בהחלב לזו יש מקום להתיר משום שנהפך לדבר המותר אבל אנן מחמת איסור אבר מה"ח אתינן עלה וא"כ הואיל ומ"מ החלב בא וזב מן החי וגם מאותו אבר הוא זב שפיר יש לאוסרו משום אבמ"ה. וכן יש להוכיח מדברי המג"א סי' רי"ו שהקשה על הר"י מהא דאמרי' בבכורות לאסור החלב משום דם נעכר ונעשה חלב ולא הקשה מהא דמספקא לי' לתלמודא שם דליתסר משום אבר מה"ח. ולפי מ"ש נכון מאוד דלענין איסור אבמה"ח לא שייך לומ' דניזול בתר השת' לדעת הר"י שאין האיסור מחמת דכח האבמה"ח הוא בחלב רק שהחלב גופא אסורה משום אבמ"ה והיא גופא חתיכה דאיסורא. ולכך לא הקשה המג"א רק מהא דרצו לאסור החלב משום דדם נעכר וכו' והיינו שהחלב אסור מחמת שכח הדם הוא בחלב ע"ז שפיר הקשה המג"א כיון שהדם נהפך לחלב ניזל בתר השתא. ולזה תירץ הח"י כיון דאכתי לא ידענו דחלב שריא לא שייך לומר דנהפך לדבר המותר. ובזה יש ליישב מ"ש הב"ח שאם יש ששים בבהמה נגד האבר האסור כל החלב מותר. והדרישה והט"ז הקשו עליו שאין כל האברים שוין ושמא מאבר קטן החלב מתגדל הרבה יותר מאבר אחר גדול. עי' בט"ז וש"ך סי' י"ד. ולפמ"ש נכון דלענין האיסור שהחלב בא מכח האיברים סברת הדרישה והט"ז נכונה דאפשר שאותו אבר היוצא כחו מרובה להוציא החלב יותר משאר איברים ואין כאן ששים לבטל אבל באמת משום זה אין שום איסור על החלב כיון שכח הבא מאבר היוצא נהפך לדבר המותר כיון שכבר למדנו מקרא דחלב שריא שפיר אזלינן בתר השתא כסברת הר"י ועיקר האיסור בכאן משום שהחלב זב ובא מן החי ואיסור אבמ"ה על גוף החלב הוא ולזה שפיר אמרינן שמה שזב משאר האברים לא איכפת לן כמו חלב דעלמא דשרי ורק משום שזב גם מאותו אבר היוצא דל"ל תקנתא בשחיטה. ומש"ה אם יש ששים בבהמה נגד אותו אבר היוצא מותר. ומעתה לק"מ שמא אותו אבר היוצא כחו מרובה בהחלב כיון שהכח הזה אינו אוסר כלל משום דאזלינן בתר השתא וכמ"ש. וזו עצה עמוקה בס"ד

נחזור לדברינו דמהא דאמרינן מהו לגמוע חלבו אין קושיא על החק יעקב. אמנם גם מאותה שאמרו מהו לחוש לזרעו יש ליישב. דאפשר שהר"י למד סברתו מסוגיא זו. שהוא הי' מפרש הא דאמרינן התם אלא כל מכח לא אמרינן דהיינו שלא איכפת לן כלל הא דהבהמה בא מכח איסור חלב ודם או יוצא משום דכיון דידעינן מקרא דבהמה מותרת מה לנו בזה שבא מכח איסור כיון דעכשיו נהפך לדבר המותר. ולפי הס"ד באמת הי' סברת הגמ' דאזלינן בתר מעיקרא וכסברת הרא"ש ואח"כ מסיק דאזלינן בתר השתא כדעת הר"י. ובזה מיושב קושית הכו"פ סי' י"ד בהא דאמרי' מהו לגמוע חלבו משום דבא מאבמה"ח או דלמא רחמנא שריא ואמאי לא קאמר חלב דעלמא לאו מכח חלב ודם קאתי ושרי ה"ה איסורא דאבמה"ח. ולפמ"ש נכון מאוד שלפ"מ דאסיקנא לעיל שכל מכח לא אמרי' והיינו משום דאזלי' בתר השתא ליכא למימר שיש לאסור החלב משום שבא מכח חלב ודם כיון שנהפך לדבר המותר מה שא"כ באיסור אבמ"ה אין להתיר מחמת דאזלי' בתר השתא כיון שאין איסור החלב מחמת שבא מכח אבמ"ה רק שהחלב גופא אבמ"ה הוא וכמ"ש למעלה ולהכי קאמר הגמר' שיש להתיר החלב לענין איסור דאבמה"ח משום דרחמנא שריא לחלב דעלמא. ודו"ק היטב בכל זה

אמנם גם בלאו כל זה לא ידעתי מי הגיד למעכ"ת דשמנונית האיסור שנתערב בהציקאריע נתהפך מכמו שהי' להיות ציקאריע ואם הר"י התיר בדבש משום שכתב הרא"ש בברכות שם שדרך הדבש הוא להפוך מה שניתן לתוכו לדבש ואיך נלמוד מזה לדברים אחרים. ועי' בט"ז באו"ח סי' תס"ז סק"ו שהתיר הכרכום מטעם זה וצ"ע אמנם לדינא כתבתי בתשו' להתיר הציקאריע מטעמים אחרים. דברי ידידו: סי' עא ב"ה יום ו' עש"ק ז' אייר תרמ"א לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידיד נפשי ולבי הרב הגדול בתורה וביראה ובמעשים טובים החריף ובקי משנתו קב ונקי ידין ויורה כדת של תורה כקש"ת מוה' משה באב"ד נ"י האבד"ק קאזלוב יע"א

מכתב יקרתו הגיעני והתענגתי להתבשר משלום תורתו וענותו תרבני לדרוש ממני לחות דעתי העני' ע"פ דתה"ק. באחד שהיו לו שתי פרות ולאשר לא שילם את המס המגיע מאתו לאוצר המדינה באו בעלי הפקודה מבעצירקס אמט ועיקלו ומשכנו את הפרות האלו עבור חוב המס וכתבו בפינקס שלהם את תואר הפרות ומראיהן ושמו את שווין ואחת מהפרות היתה מעוברת והזהירו אותו שלא ימכור את הפרות ולא את הולד כשיוולד. והניחו את הבהמות ברשותו. ואמרו כי ימכרו את הפרות בהכרזה לשלם מדמי המכירה את המס ולא קבעו זמן על זה. וקודם המכירה