מהרי"א הלוי חלק א עד

נתבקעו ממש וא"כ מה זה שחידש המרדכי דהוי דשיל"מ. אמנם לפמ"ש הנה נכון דהנה המג"א בסי' תס"ז ס"ק ה' כתב דמש"ה בטיל חמץ נוקשה בס' משום שכל הטעם דחמץ במשהו הוא משום כרת ולא בדילי מיני' ולהכי נוקשה דלית בי' כרת בטל בס'. וא"כ לדעת הסוברים שלכך חמץ במשהו משום שהוא דשיל"מ גם נוקשה לא בטיל מהאי טעמא גופי'. ומעתה לפמ"ש הרמב"ם שלכן מותר התבשיל שנמצא שם חטים שלא נתבקעו משום דהוי חמץ דרבנן ובטל בס' א"כ יפה כתב המרדכי שיש שרוצים לאסור תבשיל זה משום דשיל"מ והיינו דלהאי טעמא גם נוקשה דרבנן לא בטיל. ודו"ק

עכ"פ לדינא גם דעתי מסכמת עם מעכת"ה שאין על האשה הזאת דין ר"ד מ"ת כל זמן שמרגשת צער בשעת תשמיש עד י"ב חודש משעה שנשאת כמ"ש בספר ס"ט בשם הרמב"ם. דברי ידידו

סי' סט ב"ה יום ה' ער"ח סיון תרל"ב לפ"ק לבוב

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ש"ב ידיד נפשי ולבי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסים ביראתו ובענות צדקתו אשרי יולדתו והורתו כש"ת מוה' ארי' ליבש נ"י. האבד"ק אוהנוב יע"א

תמול נמסר לידי דברי שאלתו עם חדושי תורתו. והנה ראיתי כי צלל במים אדירים לטהר אשה לבעלה וביקש ממני לחוות גם דעתי העני'. ולמען גודל המצוה לקחתי מועד לעיין בזה וד' הטוב יהי עמדי. בעזרי וסעדי. להורות הלכה ברורה. כדת של תורה. בדבר אשה שהפילה ואח"ז נטהרה לבעלה והיתה טהורה ערך עשרה שבועות והיתה סבורה שהיא מעוברת ואח"ז ראתה נדה ולא הפילה שום דבר. ואחר שנטהרה וספרה וטבלה אמרה לבעלה בבוקר אחר התשמיש שמצאה על עד שלו מראה שנצרך לשאול שאלה ע"ז להמו"צ ובדקה עצמה ומצאה ג"כ מראה טמא ולא הי' לה עוד לשאול להמו"צ. ואח"ז ספרה וטבלה ומצאה ג"כ על עד שלו מראה אדום ועל עד שלה לא נמצא כלום וספרה וטבלה. וגם בפעם השלישי מצאה על עד שלו מראה אדום. וחושש הבעל שמא היא רואה מחמת תשמיש. ובכל משך הזמן ההוא לא הי' להאשה וסת קבוע ועכשיו קבעה לה וסת. גם אומר הבעל שזה זמן רב יש לו כאב בעת ההשתנה וראה שני פעמים דם במי רגליו וכעת אינו רואה עוד דם והכאב עדיין לא חלף. וקביעות הוסת של האשה הוא עתה באופן שלא תראה לעולם קודם שלשה שבועות. ואחרי ג' שבועות נמשך ראייתה פעמים שבוע אחד ולפעמים שני שבועות

והנה מעכת"ה פתח בהיתרא תחלה ונתעורר על מ"ש הש"ך בסי' קפ"ז ס"ק ד' שאם נמצא דם על עד שלו אפילו מצא זמן מופלג אחר התשמיש מיקרי רואה מ"ת דבע"כ בשעת תשמיש הי' הדם. והקשה שמדברי הסמ"ג שהביא הב"י שם וכן מדברי המרדכי ריש שבועות לא משמע הכי שכתבו ואם נמצא דם על עד שלו כשפירש ממנה ומשמע דגם בעד שלו בעינן דוקא שמצא דם מיד ואם נתאחר הבדיקה לא מיקרי' רואה מ"ת. ובאמת שהסברא נותנת כדברי הש"ך שבעד שלו אפילו שהה זמן רב קודם הבדיקה הוי רואה מ"ת כיון דע"כ הי' הדם בשעת תשמיש ומעכ"ת פלפל בזה בחכמה. ולפי ענ"ד נראה ליישב בפשיטות שאין כאן מחלוקת כלל והוא ע"פ המבואר בסי' ק"צ שאם בדקה בעד הבדוק לה והניחתו בקופסא ומצאה עליו דם טמאה נדה אפילו בכ"ש אבל אם הניחתו תחת הכר והכסת בזה יש חלוק בין משוך לעגול דבמשוך טמאה אפי' בכ"ש ובעגול דוקא בכגריס ועוד. ונראה לפענ"ד שהחילוק שבין משוך לעגול הוא דוקא בנמצא על עד שלה דבמשוך אמרינן שבודאי בשעת בדיקתה באו"מ בא הדם ומש"ה טמאה אפי' בכ"ש משא"כ בעגול. אבל בנמצא על עד שלו דם אחר שהניחו תחת הכר בזה אין חילוק בין משוך לעגול כיון דסוף סוף לא בא הדם ע"י בדיקה כי אם ע"י קנוח א"כ משוך ועגול שוה הוא וכמו שלא מחלקינן בשום מקום בסי' ק"ץ בין משוך לעגול רק במצאה בעד ע"י בדיקה דהדם שנדבק על העד בשעת הבדיקה דרכו להיות משוך וזה לא שייך בעד שלו דממנ"פ לא הי' על ידי בדיקה א"כ אין שום הוכחה דמגופה קא אתיא במשוך יותר מבעגול ולעולם בעינן כגריס ועוד. כנלפע"ד ברור

והנה מבואר בש"ס נדה דף י"ד ע"ב ובש"ע סי' ק"צ דהיכא שהוא טמאה משום נדה טמא' אפי' בכ"ש אבל היכא דבעינן כגריס ועוד היא טמאה רק משום כתם ועי' בט"ז שם ס"ק כ"ד. וכל הראשונים חולקין על הרמב"ם שסובר דבעד שאינו בדוק לה שטמאה נדה ובעי יותר מכגריס ואף לדעת המחמירים לא הוי רק כתם וכר"ח שהקשה אף אתה עשיתו כתם. ועי' בב"י סי' ק"צ ודו"ק. וא"כ בנמצא על עד שלו אחר שהניח תחת הכר כיון שאין בזה חלוק בין משוך לעגול ולעולם בעי' כגריס ועוד א"כ ממילא אינה טמאה רק משום כתם וכמו שהוכחתי לעיל ואם הי' כן ג"פ לא הויא רואה מ"ת שהרי כבר נודע דאיסורא דר"ד מ"ת הוא משום וסת ואין בכתמים משום וסת כמבואר בס"ס ק"צ וא"כ י"ל שמ"ש הסמ"ג והמרדכי שגם בנמצא על עד שלו בעי' דוקא דכשפירש ממנה מצא הדם על העד אתו לאפוקי שאם הניח את העד תחת הכר ואח"כ בדקו ומצא דם לא הוי רואה מ"ת כיון שאין עליו רק תורת כתם ולא מיקבע וסת בהכי וכמ"ש. ומ"ש הש"ך שבעד שלו אפי' מצא זמן מופלג אחר התשמיש מיקרי רואה מ"ת. מיירי בהניחו מגולה או בקופסא ובאופן שטמאה נדה ולכך מיקרי רואה מ"ת ומשום דבכה"ג שפיר קבעה וסת כמבואר ס"ס ק"צ. כן נלפענ"ד. וגם באולי יש לפרש דברי הסמ"ג בדרך אחר מ"מ גוף הדין ברור לפע"ד שאם הניח את העד שלו תחת הכר קודם הבדיקה מאחר שאין עליה רק טומאת כתם לא הוי' רואה מ"ת כיון שאין בכתמים משום וסת וכמ"ש. ואם כן בנדון שלנו שהי' עד שלו מונח תחת הכר קודם הבדיקה לא הוי' רואה מ"ת ומטעם שכתבתי. ומלבד שדברים אלו נכונים בסברא נ"ל להביא ג"כ ראי' לזה דבש"ס שם אמתניתין דנמצא על שלו וכו' פרכינן וניחוש דלמא דם מאכולת הוא ולכאורה קשה דהרי לקמן דף נ"ח ע"ב תנן עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא אלמא דמשוך לא תלינן במאכולת א"כ דלמא איירי מתני' קדמייתא במשוך דלא תלינן במאכולת. והנה רש"י פירש שם דקושית הגמ' היא אמאי טמאין ודאי להתחייב קרבן ולשרוף את התרומה דלמא דם מאכולת היא ולפירושו אפשר לומר דלא מצי לשנויי ולאוקמי במשוך משום דניהו דבמשוך איכא הוכחה קצת דמגופה קא אתי ומש"ה טמאה נדה אפילו בכ"ש מ"מ אין זו טומאה ודאית כל כך להתחייב קרבן ולשרוף תרומה דהרי בכל הכתמים תלינן במאכולת אף במשוך אלמא שגם דם מאכולת יכול להיות משוך ורק היכא שבדקה בעד תלינן טפי דמגופה אתיא בשעת בדיקה א"כ ניהו שטמאה נדה מ"מ פריך הש"ס שפיר אמאי יתחייב קרבן ע"ז. ומיושב בזה קושי' התוס' שם ד"ה וליחוש

אמנם רבינו הב"י בסי' ק"צ הביא בשם הרמב"ם והרשב"א שמפרשים דברי הש"ס כפשטן דגם על טומאה פריך וניחוש דלמא דם מאכולת הוא ולדבריהם ודאי קשה דלמא מיירי במשוך ומש"ה טמאה. ולפי מ"ש א"ש דקושית הש"ס היא על בבא דנמצא על שלו דבעד שלו לא שייך לחלק בין עגול למשוך וכמ"ש ולעולם בעי' כגריס ועוד והא לא קשי' דלמא מיירי מתני' ביותר מכגריס. דפשיטא דמתני' איירי בטומאת נדה ולא בכתם והיכא דבעי' שיעור גריס לא