מהרי"א הלוי חלק א עג

ברור שטהור' אם ראתה בפעם ב' ואפי' ז"נ אין צריכה לדין המשנה. ומשום שמעמידין אותה ארובא שיש להן דם בתולים וכמ"ש. אמנם אי נמי נאמר שצריכה גם בזו ז"נ אבל עכ"פ פשיטא שאם ראתה אח"כ ג"פ לא הויא רואה מ"ת דלא גריע מכת דם בתולים משאר מכה שאין אנו יודעים אם מוציאה דם שבאשה שיש לה וסת לא הוי' רואה מ"ת כמ"ש הרמ"א שם. ומעתה אדרבה מוכח מגמ' הנ"ל שלא כדברי החו"ד. כיון דמשנתינו בנדה הנז"ל איירי ביש לה וסת וא"כ אם לא בדקה בפעם הא' ותראה אח"כ ג"פ מ"ת כבר הוכחתי דלא הויא רואה מ"ת משום דלא גרע ממכה שא"י אם מוציאה דם וא"כ קשיא דתבדוק שמא לא תראה בפעם הראשון ותראה אח"כ ג"פ ואז תאסר לבעלה מחמת רואה מ"ת. ובע"כ מוכח שגם בידעינן בברור שלא ראתה בפעם הא' וראתה אח"כ ג"פ לא הויא רואה מ"ת. וגם מצד הסברא נראה לומר כן שהרי עיקר טעמו של ר"ח דפליג על רב אסי וס"ל שאם לא מצא דם בפ"א וראתה בפעם ב' שטמאה ולא תלינן דפ"א בעל בהטי' משום דזה לא שכיחא א"כ זה דוקא אם נדין לענין ז"נ י"ל שדם נדה שכיח יותר מלומר שדם בתולים הוא ובפ"א הטה ובעל ומש"ה מטמא ר"ח. משא"כ לענין רואה מ"ת הרי כתב הב"י סוף סי' קפ"ז דרואה מ"ת הוו מיעוטא דמיעוטא וכיון דע"כ אשה זו יצאה מן הרוב מה חזית לומר שהיא מן המיעוט שרואה מ"ת שמא הוא מן המיעוט שבעל בפ"א בהטיה. וכבר כתבתי דכל היכא דליכא הוכחה לא אסר ר"ח. ועוד דזה הוי תרי לא שכיחא שע"כ נצטרך לומר שאשה זו אין לה דם בתולים אף שכל בוגרת יש לה דם כמ"ש באהע"ז שם וגם נאמר שהיא רואה מ"ת דהוי מיעוטא דמיעוטא כמ"ש הב"י. א"כ יותר מהראוי לומר שהיא ככל הנשים ויש לה בתולים ואינה רואה מ"ת ורק שבפ"א בעל בהטי' והוא חד לא שכיח. ומכ"ש לענין רואה מ"ת דתלינן לקולא כמ"ש הב"י לענין אין כל האצבעות שוות. ומאחר שכבר הוכחתי שגם אם בדקה בפ"א ולא מצאה דם אין עלי' דין רואה מ"ת אם ראתה אח"כ ג"פ נדחה שוב ראיית החו"ד דתבדוק משום זה. ומה שמבואר בס"ס קפ"ז שאם פסקה מ"ת הויא אח"כ רואה מ"ת מיירי דוקא שפסקה מלראות אחרי שכבר מצאה דם בתולים בפעם הראשון אבל אם בפעם הראשון פסקה מלראות אז אף אם ראתה אח"כ ג"פ מ"ת אין לה דין רואה דם מ"ת וטהורה לבעלה

ותימה גדולה על הגאון בעל חות דעת שבמחכת"ה לא עיין בדברי המהרש"א במקומו. שהרי המהרש"א שם בנדה דף י"א הקשה דבתולה תשמש בעדים שמא תפסוק מחמת תשמיש ותראה אח"כ ואז תהי' טמאה ע"ש. והנה לכאורה אין דבריו מובנים דלמה לה בדיקה משום זה. דגם אם לא תבדוק אם תראה אח"כ בשעת תשמיש תהי' טמאה מספק. ואין לומר שתבדוק שאם תמצא דם עתה בשעת תשמיש תהי' אח"כ טהורה גם אם תראה דהא לתקנתא דידה לא מצריכינן לה בדיקה לפי דברי החו"ד. וע"כ כוונת מהרש"א דתבדוק שמא לא תמצא דם ואזי תהי' אח"כ טמאה אם תראה מ"ת. וכ"כ המהרש"א שם בפירוש. וא"כ מוכח שאם לא בדקה עכשיו ומצאה אח"כ בשעת תשמיש טהורה. דאל"כ לק"מ קושי' מהרש"א ולמה לה בדיקה כיון דבין אם תבדוק ובין אם לא תבדוק עכשיו תהיה אח"כ טמאה אם תמצא בשעת תשמיש וע"כ דס"ל למהרש"א שאם לא בדקה עכשיו ומצאה אח"כ דם בשעת תשמיש טהורה ולכן שפיר הקשה דתבדוק שמא תפסוק עכשיו מ"ת ואז אם תראה בשעת תשמיש תהא טמאה כדאמרי' בגמ' שם. ומאחר שזכינו לזה שאם לא בדקה עכשיו ומצאה אח"כ בש"ת טהורה וא"צ ז"נ לפ"ד המהרש"א א"כ איך אפשר שיהא עליה דין רואה מ"ת כיון שמטהרין אותה לבעלה ואנו אומרים שבודאי דם בתולים הוא. ואין לומר שהחו"ד לא החמיר רק בביאה ראשונה והמהרש"א הקשה שתבדוק בשאר ביאות קודם שחיתה המכה. דא"כ יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. שהרי אם פסקה בשאר ביאות ולא ראתה ואח"כ ראתה מ"ת מבואר בגמ' מבלי חולק שטמאה ואם בפ"א בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם פליגו ר"ח ורב אסי ומשום דס"ל לר"א שבפעם א' יותר מהראוי לומר שבודאי לא כלו בתולי' והא שלא מצא דם דאימר הטה ובעל משא"כ אם בפ"א מצא דם ובשאר ביאות פסקה ולא ראתה אז אם אח"כ חזרה וראתה טמאה לדברי הכל משום דבפ"א כשראתה אז כלו בתולי' ע"ש היטב בסוגי'. וא"כ מאחר שהוכחתי דס"ל להמהרש"א שגם בשאר ביאות אם לא בדקה וראתה אח"כ בשעת תשמיש שמותרת לבעלה וא"צ ז"נ. כ"ש שאם לא בדקה בביאה ראשונה וראתה אח"כ בש"ת שודאי טהורה וכמ"ש שביותר מסתבר לתלות שבודאי הי' דם בביאה ראשונה משאר ביאות וכנז"ל וכיון שטהורה לבעלה ק"ו דלא הוי' רואה דם מ"ת. ובודאי אילו ראה הגאון בעל חות דעת דברי מהרש"א הנז"ל לא הי' כותב כן. ואין להקשות על מה דקיי"ל בס"ס קפ"ז שאם בשאר ביאות פסקה מלראות פ"א ואח"כ ראתה ג"פ בשעת תשמיש הוי' ר"ד מ"ת אם כן תבדוק בתולה בשאר ביאות עכ"פ ולמה פי' רש"י במשנה שם שא"צ בדיקה כל ד' לילות דמלבד מ"ש למעלה ליישב זה י"ל בפשיטות דבגמר' שם אמרינן דכל לבעלה לא בעי בדיקה ומתניתין מיירי בעסוקה בטהרות ומיגו דבעי בדיקה לטהרות בעי בדיקה לבעלה. וא"כ כל קושית הגמר' שם דתבדוק שמא קבעה לה וסת וכן קושי' התוס' שם שמא תפסוק ג' עונות ויהא די' שעתה. וקושי' המהרש"א שמא תפסוק מלראות בשעת תשמיש ואח"כ תראה. כל קושיות אלו היינו שתהי' ע"י הבדיקה טמאה או טהורה לטהרות וכיון דבעי בדיקה לטהרות בעי נמי בדיקה לבעלה. משא"כ קושית החות דעת שתבדוק כדי שאם תפסוק מלראות ואח"כ תראה ג"פ בשעת תשמיש אזי תהי' רואה מ"ת. כיון שכל הנפקותא בזה שתהא רואה מ"ת הוא רק לענין שאסורה לשמש עם בעלה אבל לטהרות ליכא שום נפקותא מזה א"כ אין להצריכה בדיקה משום זה דכל לבעלה לא בעי' בדיקה. והרי אפילו לחוש שמא תראה עכשיו והיא נדה דאורייתא א"צ בדיקה לבעלה ומכ"ש שא"צ בדיק' שמא תהא ר"ד מ"ת ומה בכך אין בזה איסור רק לבעלה וכל לבעלה לא בעי בדיקה. וזה ברור

וראיתי למעכת"ה שהאריך בזה בפלפול עצום ובחריפות. ולמען ידע כי דברי תורתו יקרו בעיני מאוד אמרתי להשתעשע עמו מעט. בדבר מה שהקשה על הנו"ב שכתב דהא שאין מתירין כל רואה מ"ת מספק שמא מן הצדדים הוא דהא וסתות דרבנן והוי סד"ר ותירץ כיון שלענין גוף הדם מחמירין מספק שהוא ספק תורה ונתגלגל לדרבנן וע"ז הקשה לשאול מעכת"ה ממ"ש הרי"ף והרא"ש בפ' כ"ש בפלוגתא דמר עוקבא ושמואל אי נתבקעו ממש דלגבי השעורים מחמירינן ומ"מ לענין התבשיל כיון דאיסור משהו דרבנן מותר הרי להדיא שלא כדברי הנו"ב ויפה הקשה. ולפענ"ד נראה בזה דהנה הרמב"ם פ"ה מחו"מ הל' ח' כתב וז"ל תבשיל שנמצא בו שעורים או חטים וכו' ואם לא נתבקעו מוציאין אותן ושורפין ואוכלין שאר התבשיל שאין הדגן שנבלל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה ואינו אלא מדברי סופרים עכ"ל והב"י סי' תס"ז הביא דבריו אלו וכתב שהרמב"ם מפרש דברי הרי"ף שכתב שזה איסור משהו דרבנן היינו שזה איסור כל דהו ונוקשה בעלמא. ולפ"ז נדחו דברי מעכת"ה שהרי"ף והרא"ש לא מטעם סד"א וסד"ר אתו עלה רק דגוף השעורים אסורין משום נוקשה והתבשיל מותר כדין נוקשה שבטל בששים. ובזה זכיתי להבין דברי המרדכי שהביא הב"י שם שיש שרוצים להחמיר לאסור תבשיל זה מפני שיש לו מתירין ע"ש. והדבר יפלא ומה טעם הוא לאסור משום כן הא גם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש סוברים שחמץ אוסר במשהו ואפ"ה מתירין כאן משום דבאיסור משהו דרבנן סמכינן על מ"ד