מהרי"א הלוי חלק א ע

אזלא גבי חכם ושרי לה. ולפמ"ש ניחא דמתני' שפיר מצינן לאוקמי דמיירי בניסת ומדירין אותה בפני הבעל ומקיים לה בפירוש וא"כ שוב אין החכם יכול להתיר אח"כ משא"כ לר"ה דמיירי דוקא בלא ניסת פריך שפיר שמא יתיר לה החכם ודו"ק. אמנם גם כי הבאתי ראיות לשיטת הסוברים שאין החכם יכול להתיר אחר קיומו של בעל וישבתי בס"ד קושי' התה"ד עליהם לא נחה דעתי בזה. כי דברי מהרי"ק אינם מובנים לי כלל דאחר שאמרה תורה דשתיקה הוי כהקמה אין סברא כלל לחלק בזה ולומר דאחרי שתיקת הבעל מועיל היתר חכם ולא אחר הקמה. וגם המהרי"ק בעצמו בסוף התשובה שם חזר בו. ועוד מצאתי ראיה ברורה שגם אחר הקמת הבעל מועיל היתר חכם מהא דאמרי' בש"ס נדרים דף ח' ע"ב רבינא הו"ל נדרא לדביתהו א"ל בעל מהו שיעשה שליח להתרת אשתו והקשו בתוס' אמאי לא התיר רבינא נדר אשתו. ותירצו דמיירי בנדרים שאין בהם עינוי נפש אי נמי כשקיים לה הנדר. וכ"כ שם הרא"ש בפירושו. הרי להדיא שגם אחר הקמת הבעל מועיל היתר חכם. וכבר ידוע מ"ש הפוסקים שבכל מקום הלכה כהרי"ף אם לא במקום שהתוס' חולקין עליו ומכ"ש כאן שגם הרא"ש סובר כן. ולכן אמרתי עם לבי אפתח אני הצעיר פתחא בזה את אשר הורוני מן השמים דבר נחמד בס"ד

והנה לפע"ד נראה ברור שגם לדעת הסוברים שאין החכם יכול להתיר לאחר שהקים לה הבעל זהו דוקא בנדרי ענוי נפש אבל בנדרים שבינו לבינה לכ"ע יכול החכם להתיר לאחר הקמת הבעל. והטעם בזה דבש"ס נדרים דף ע"ט ע"ב אמרי' נדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים נדרים שבינו לבינה לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר ע"ש ומש"ה תנינא שם דף צ' ע"ב שאם אמרה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. ובתוס' שם הקשו דהיאך חל איסור נדר על אחרים הא אסורה עליהם משום א"א ואין איסור חל על איסור ותירצו דמיגו דחל על הבעל חל בכולל גם על אחרים דבכולל איסור חע"א ע"ש. מבואר מדבריהם שהנדר חל תיכף גם על אחרים שאם נאמר שאין הנדר חל על אחרים רק לאחר שתנשא לאיש אחר א"כ אין התחלה לקושי' התוס' דאין אחע"א שבשעה שחל הנדר על האיש האחר דהיינו בשעה שתנשא לו אז ליכא לגביה איסור אשת איש. וע"כ כמ"ש דבתשמיש שהוא מדברי' שבינו לבינה הוא מיפר חלקו ולגבי כל העולם שאינו יכול להפר נשאר הנדר תיכף בתוקפו ולכן שפיר הקשו התוס' דאין איסור חע"א ותירצו שחל בכולל. ומאחר שזכינו לזה א"כ הדבר ברור שכמו שאין הבעל יכול להפר הנדר לגבי אחרים כמו כן אינו יכול לקיימו. משום שבנדר שבינו לבינה לענין איסור הנדר לגבי אחרים הוי הבעל כאיש אחר ואינו יכול לא להפר ולא לקיים. וא"כ גם לדעת הסוברין שאין היתר החכם מועיל לאחר שהקים הבעל מ"מ מועיל היתר החכם לגבי אחרים מאחר דלגבי דידהו הבעל כאיש אחר ואין החמתו כלום פשיטא דמועיל לגבייהו היתר חכם. כיון שהוכחתי מדברי התוס' שהנדר חל תיכף לגבי אחרים א"כ מועיל בזה היתר החכם כמו בכל נדר שמועיל היתר חכם לאחר שחל הנדר. ולא שייך לומר בזה שמאחר שהקים הבעל אין החכם יכול להתיר. שהרי לגבי אחרים אין הקמת הבעל כלום שבדברים שבינו לבינה נחשב הבעל לגבי נדר על האחרים כאיש אחר ואין הקמתו כלום. וכיון שמועיל היתר החכם להתיר הנדר לגבי אחרים ממילא גם הנדר שאסרה עצמה על בעלה ג"כ בטל דבהתרת חכם אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו. משא"כ בנדרי עינוי נפש שמיפר בין לעצמו בין לאחרים א"כ הקיום מועיל ג"כ אפי' לגבי אחרים שפיר יש מקום לומר שאין החכם יכול להתיר לאחר קיומו של בעל. וזהו סברא ישרה וברורה בס"ד

ומעתה מיושב קושית התה"ד הנ"ל דבמתני' דיבמות דתנן החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה ופרש"י שנדרה הנאה מבעלה ולא היפר לה. דזה הוי מדברים שבינו לבינה א"כ בזה מודים הר"י וסיעתו שמועיל התרת החכם אף שקיים הבעל ומטעם שכתבתי. ומיירי התם שאסרה עצמה גם על אחרים ומש"ה מועיל היתר החכם אף לגבי הבעל מטעם נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכמ"ש. ויש להאריך הרבה בזה. וא"כ בנ"ד שלא אסרה עצמה בקונם רק על הבעל א"כ שוב אין החכם יכול להתיר לדעת הסוברים שלאחר הקמת הבעל אין מועיל היתר החכם. וגם מה שפלפל מעכ"ת שאין היתר החכם מועיל מטעם שנדר לתועלת חבירו וקיבל ממנו טובה הם דברים טובים וישרים ואין זה מיקרי גורם לבטל חרם דרגמ"ה משום שהיא גרמה זאת וכמ"ש מעכ"ת באריכות

ובדבר שהי' הנדר במסה"ק יפה כתב מעכ"ת שזה הוי ממש כמו חתימה. אבל באמת גם בחתימת ידו ממש קהו בה האחרונים שאף אם נאמר שמועיל שבועה בכתב היינו דוקא אם כתב גוף השבועה או הנדר בכתב ידו אבל לא בכתב ידי אחרים והיא חתם ע"ז. וכמו שכתב בתשו' נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' ס"ח

אמנם בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' רכ"ז החמיר גם בזה. ולכאורה יש להביא ראי' לדבריו. דהנה הגאון בעל או"ת בסי' צ"ו האריך הרבה בדין שבועה בכתב. ועיקר ראייתו שמועיל שהרי גבי עדות דאמרי' מפיהם ולא מפי כתבם ואפ"ה דעת ר"ת שביכול להגיד בפה כשר מפי כתבם ולא ממעטינן אלא אלם א"כ ה"ה גבי שבועה ונדר דמהני בכתב היכא שיכול להגיד בפה ע"ש. וא"כ לפי מ"ש הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ט' שלדעת ר"ת כל עדות שבשטר כשר מטעם שראוי לבילה ויכול להגיד בפה הרי מבואר להדיא דמה שחותמים העדים על השטר אף שגוף השטר הוא כת"י הסופר מ"מ חשוב כהגדה בפה על מה שכתוב בשטר וא"כ גם גבי נדר ושבועה מועיל חתימה לחוד כאלו נדר בפיו. אמנם בנ"ד אין אנו צריכי' לכ"ז מאחר שבסוף הכתב כתבו שני עדים שקיבלו עליהם את כל הנ"ל א"כ פשיטא דהוי נדר גמור כמ"ש הרמ"א בחו"מ סי' ר"ז סעי' י"ט ובסמ"ע שם ס"ק נ"ד. ומאחר שהוכחתי שהאשה אסורה עליו מחמת הקונם כבר כתבתי למעלה שיש מקום בזה להתיר להבעל החדר"ג אמנם אם יש יותר להתיר לו לגרש בע"כ או לישא אשה על אשתו כבר ראה מעכ"ת מחלוקת האחרונים בזה. מיהו בנ"ד נראה לפענ"ד להתיר יותר לגרש בע"כ. דהנה באהע"ז סי' קי"ז גבי רואה דם מ"ת הביא הח"מ בשם תשו' מהר"ם שאם רוצה לישא אשה אחרת צריך לגרש הראשונה כדי שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו והקשה עליו דהא בשהה עשר שנים ולא ילדה מתירין לו לישא אחרת ולא חיישינן שיאמרו זו זונתו. והב"ש שם בס"ק ז' תירץ דבשהה עשר שנים ששתי הנשים ראויות לו לתשמיש לא חיישי' שיאמרו זו זונתו אבל ברואה דם מ"ת שהיא אינה ראויה לו מש"ה חיישינן שיאמרו זו זונתו ע"ש. וא"כ בנ"ד שאסורה לו מחמת הקונם יש לחוש שיאמרו זו זונתו וראוי לגרשה מקודם שישא אחרת. ויש לחלק. ולכן גם דעתי מסכמת לדברי מעכ"ת להתיר לו לישא אשה אחרת בצירוף מאה רבנים כדת. באופן שגם הגאון מוה' ליבש נ"י בעהמ"ח ספר ערוגת הבושם אבד"ק זסלאוו במדינת רוסיא יסכים לזה. דברי ידידו סי סז ב"ה יום ג' ז' אדר תרל"ז לפ"ק לבוב

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב

המאוה"ג החריף ובקי חכם וסופר אשכול הכופר