מהרי"א הלוי חלק א סט

סי' סו ב"ה יום א' ח' טבת תרל"ז לפ"ק. לבוב. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם ערוגת הבושם צח השכל ונקי הרעיון ירא ד' מרבים כש"ת מוה' חיים ארי' כהנא נ"י דומ"ץ דק' סיגוט בעהמח"ס דברי גאונים

מכתב שאלתו הגיעני. ברב גדול אחד שנשא אשה בת גדולים ודר עמה שלש ועשרים שנה ולא זכו לזש"ק. כי תשעה שנים אחר הנשואין ילדה בן זכר וחי איזה חדשים ומת ר"ל ואח"כ שהו עוד תשעה שנים והפילה נפל ואח"כ שהו עוד חמשה שנים ועסקו ברפואות ולא הועילו ונסעו שניהם להגאון הקדוש מצאנז וצוה שימתינו עוד שנה ומחצה ועשה כתב ביניהם וחתם ע"ז הבעל בחתימת ידו והאשה במסה"ק בפני שני עדים. ותוכן הכתב יבואר לקמן אי"ה. ובחודש טבת תרל"ה יום כלות הזמן שקצב הגאון מצאנז ביקש הבעל ממנה שתקבל ג"פ כפי שהתחייבה עצמה בכתב הנ"ל ורוצה להחזיר לה כל תכשיטי' ונדונייתה והרבה יותר מכתובה. אבל היא אינה מתרצית לקבל גט והרחיקה נדוד מבעלה לבני משפחתה. ועתה שואל הבעל להתיר לו לגרשה בע"כ או לישא אחרת עליה. ומעכ"ת האריך בזה בפלפול עצום וביקש מאתי להודיעו דעתי העני' ע"פ דתה"ק

והנה אם נאמר שהאשה אסורה לבעלה מחמת הכתב קונם שנעשה בבית הגאון מצאנז. הדבר פשוט שמותר להבעל לישא אשה אחרת שגם לדעת הסוברים שחדר"ג נוהג אף במקום מצוה מ"מ היכא שנאסרה עליו בודאי לא גזר רגמ"ה. דהא גם בעוברת על דת יהודית דקיי"ל שמותר לקיימה פסק הרמ"א בסי' קט"ו סעי' ד' שיכול לגרשה בע"כ ומכ"ש היכא שנאסרה עליו. ועי' בסי' קי"ז בחמ"ח ס"ק ז' ובב"ש ס"ק ז' דמשמע שם שברואה דם מ"ת מותר לו לישא אחרת. ועוד שהרי הרא"ש כתב דבאשה נכפית יכול לגרשה בע"כ כשם שאם הי' האיש בעל נכפה כופין אותו להוציא משום דלא עדיף כח האשה לאחר תקנת ר"ג מן כח האיש ועי' בב"ש סי' קי"ז ס"ק כ"ב. וא"כ כיון שהמדיר את אשתו מתשמיש המטה לאחר שבעה ימים כופין אותו להוציא כמבואר באהע"ז סי' ע"ו וביו"ד סי' רל"ד. גם בדידה אם נדרה כופין אותה לקבל גט דלא עדיפא אחר תקנת רגמ"ה מכח האיש וכסברת הרא"ש הנז'. גם בלא"ה יש לומר שהרי בשהה עשר שנים עם אשתו ולא ילדה דעת הרבה פוסקים שמתירין לו לישא אשה אחרת ועיקר טעמם של החולקין משום דתלינן בעון חו"ל כמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' ק"ב. והיינו שאפשר שגם מאשה אחרת שישא אח"כ לא יוליד מחמת עון חו"ל. וא"כ בנ"ד אף שאין מקום להתירה מחמת שהה עשר שנים מאחר שלא עברו עשרה שנים מיום מיתת הולד האחרון מ"מ הא עיקר הטעם בזה משום שכל שלא עברו עשרה שנים אפשר שיוליד עוד בנים ממנה אבל בנ"ד אם נאמר שאסורה עליו מחמת הקונם א"כ בודאי לא יוליד עוד ממנה ודמי שפיר לשהה עשר שנים ולא ילדה שמתירין חדר"ג לדעת רוב הפוסקים. וגם לדעת החולקים נראה דמודו בנ"ד דדוקא במשמש עם אשתו ואינו זוכה להוליד בזה י"ל שעון חו"ל גורם לו זאת אבל באשה האסורה עליו מחמת איסור קונם וכבר ראינו שהיו לו בנים ומתו אם כן אין סברא כלל לתלות בעון חו"ל דכיון שאסור לו לבוא אל אשתו מחמת הקונם בודאי לא תתעבר. ולכן לפי ענ"ד הדבר ברור מאוד שאם נאמר שאסורה לו מחמת הקונם מותר לו לישא אשה אחרת

ומה שאומרת האשה שרצונה לישאל על נדרה. הרי הבעל אומר שקיים לה בשעת חלות הנדר דהיינו בשעה שנדדה מביתו. וא"א לו להבעל לישאל על הקמתו כיון שאינו מתחרט ועומד וצווח שרצונו בקיום הנדר. וגם שלאחר יום שמיעה אינו יכול לישאל על ההקם לדעת הרבה פוסקים וכן הכריע הרמ"א בסי' רל"ד סעי' מ"ט. וא"כ גם החכם אינו יכול להתיר לדעת הרמ"א שם סעי' כ"ג דאחרי שקיים לה הבעל אינו מועיל התרת חכם. ואע"פ שהרמ"א הכריע שם להקל זהו דוקא בצירוף שישאל הבעל על ההקם ע"ש ומשום דהוי כעין ס"ס לקולא שמא מועיל השאלה על ההקם אף לאחר יום שמיעה וא"כ מועיל עכשיו הפרת הבעל ואף אם ת"ל שאחר יום שמיעה א"י לישאל על ההקם שמא הלכה כהפוסקים שחכם יכול להתיר אף שהקים הבעל. מה שא"כ בנ"ד שהבעל אינו יכול לישאל כלל על ההקם מאחר שאינו מתחרט ע"ז שפיר חוששין לדעת הסוברים שאין החכם יכול להתיר לאחר שקיים הבעל

וראיתי להתה"ד בתשו' סי' רע"ט שבתחילה נטה דעתו לדעת הסוברים שאין החכם מתיר לאחר הקמת הבעל מאחר שכן מבואר להדיא בספרי פ' מטות אלא שחזר בו אח"כ מהא דתנן בפ"ב דיבמות החכם שאסר את האשה בנדר לא ישאנה ופרש"י כגון שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה הבעל והלכה אצל חכם להתיר לה ולא מצא פתח להתירה לא ישאנה מפני החשד. מזה מוכח להדיא שיכול החכם להתיר נדרים שהבעל יכול להפר ולא הפר. ולכן דחה התה"ד הך דספרי וכתב דתלמודא דידן לית לי' הך דרשא דספרי ע"ש

אמנם לפמ"ש הרמ"א סי' רל"ד שם בשם מהרי"ק שורש נ' לחלק שאם הקים הבעל בפירוש אין החכם יכול להפר אבל אם לא הקים בפירוש רק שתק ביום שמעו אף שזה הוי כהקמה מ"מ תועיל בזה התרת החכם אח"כ ע"ש א"כ אין אנו צריכין לעשות מחלוקת בין הסיפרי לתלמודא דידן. דהספרי מיירי כשהקים הבעל בפירוש וכמו שפי' המהרי"ק דברי הספרי ומש"ה אין החכם יכול להתיר אח"כ משא"כ בהך דיבמות שדקדק רש"י בלשונו הטהור וכתב ולא הפר לה הבעל ולא כתב שקיים לה הבעל אלא שלא היפר לה והיינו ששתק ביום שמעו ומש"ה מועיל שפיר התרת חכם ואם לא רצה להתיר לה ואסרה על בעלה לא ישאנה מפני החשד

ולפי שיטת מהרי"ק הנ"ל זכיתי להבין דברי הגמ' כתובות דף ע"א ע"א דפרכינן התם לשמואל דס"ל דאף בהדירה סתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו מהא דתנן המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוצא ויתן כתובה. ומשנינן כגון שנדרה איהי וקיים לה איהו. ורש"י ותוס' ובשטמ"ק שם האריכו לפרש ולבאר תירוצא דגמר' ע"ש. ולדעת הפוסקים שאין החכם יכול להתיר לאחר הקמת הבעל א"ש בפשיטות. דכיון שנדרה איהי וקיים לה איהו א"צ להמתין שמא תמצא פתח לנדרה דלאחר שהקים הבעל אין החכם יכו להתיר ע"י פתח. ומיושב בזה קושי' השטמ"ק שם דאמאי קאמר בגמ' כגון שנדרה איהי וקיים לה איהו ולא קאמר ולא הפר לה הבעל כלישנא דמתניתין דמייתי התם האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה ע"ש. ולפמ"ש א"ש דהכא דאתינן לתרוצי אליבא דשמואל דס"ל ימתין שמא ימצא פתח לנדרו ע"כ צריכינן לאוקמי כגון שקיים לה הבעל ולכך אינו ממתין שמא ימצא פתח לנדרו דלאחר שהקים הבעל אינו מועיל הפתח להתרת החכם אבל כשלא הפר הבעל דהיינו ששתק ביום שמעו שבזו מועיל התרת חכם א"כ אכתי צריך להמתין שמא ימצא פתח לנדרו

ובזה אמרתי לתרץ קושי' התוס' בגיטין דף ל"ה ע"ב ד"ה ליחוש דפריך התם לרב הונא דס"ל דבניסת אין מדירין אותה דמיפר לה בעל ופריך דבלא ניסת נמי ליחוש דלמא אזלא גבי חכם ושרי לה. והקשו כתוס' דאגופא דמתני' הו"ל להקשות דמה מועיל מה שנודרת ליתומים דלמא