מהרי"א הלוי חלק א סד

שכיח שמ"ר יחזרו למקור וגם דם ל"ש גבה במקור. ומש"ה הואיל ומן השתן שכיח יותר תולה בעצמה. וח"ו לא עלה על דעת הפנים מאירות לומר שכתם טהור בזקנה דבהדיא אמרי' בש"ס נדה דף ה' ע"א נשים שאמרו דיין שעתן כתמן כראיתן. רק כוונתו שהקלו בכתם בזקנה היכי שיש לה לתלות בילדה ומש"ה גם כאן תולה הזקנה שהדם בא מן מקום מ"ר ולא מהמקור. כן נראה לענ"ד ברור בכונת הפמ"א ומעתה גם בנ"ד במניקה הוא הדין והוא הטעם וכמו שהתיר בתשו' פמ"א בזקנה ה"ה במניקה שאין שום חלוק ביניהם. כנודע. ומאחר שגוף החשש הוא חומרא שלדעת רוב הפוסקי' טהורה היא בלא"ה וכמו שהכריע המחבר בסי' קצ"א נראה לפענ"ד שנוכל לסמוך ע"ד הפמ"א וכמו שביארתי דבריו בס"ד. וטהורה היא גם בלא בדיקת מהרי"ו. אמנם מעכ"ת יזהיר אותה שאם לאחר שיעברו כ"ד חודש מיום לידת הולד תשוב תראה דם בתוך המ"ר תבא לפני מעכ"ת להורות לה הדרך ע"פ דתה"ק. ואז נראה אם תקבע לה וסת אחרי עבור ימי מניקתה. כן נלע"ד. דברי ידידו מוקירו ומכבדו דוש"ת בלונ"ח

סי' סא ב"ה יום ג ג' כסלו תרל"ג לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד ש"ב וידידי הרב הג' החריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם ירא ד' מרבים צח השכל ונקי הרעיון כש"ת מוה' יונה אשכנזי נ"י אבד"ק סניאטין יע"א

מכתב יקרתו הגיעני והתענגתי להתבשר משלומו כי טוב. אמנם לאשר בימים האלה יצאתי מדירה לדירה ברב הטרדה נאבד מכתבו. רק השאלה הראשונה אנכי זוכר. במחט שנמצא בקורקבן ואינו ניכר שום רושם ושביל וקורט דם לא לצד פנים ולא לצד חוץ רק המחט נמצא קרוב יותר לצד חוץ. והביא מעכ"ת בשם ספר תולדות יצחק שהחמיר בזה אף בהפסד מרובה ומשום דאזלינן בתר קורבא וכיון שקרוב לצד חוץ יש לחוש שבא המחט מן חלל הגוף וכבר ניקב הושט או הדקין. גם הביא מעכ"ת בשם שו"ת מעיל צדקה סי' י"ג שהכשיר בזה וביקש לידע דעתי העניה

הנה זה הספר תולדת יצחק לא ראיתי מעולם אבל תמה אנכי איך אפשר לומר כן שהרי בהמסס ובית הכוסות שניקבו מעבר אל עבר והמחט לפנינו וליכא קורט דם כשר ומשום דכיון דאיכא מידי למיסרך אם איתא דניקב קודם שחיטה הי' דם סריך ואמאי הא ניהו שניקב ההמסס אחר שחיטה מ"מ ע"כ קודם שחיטה הי' קרוב לצד חוץ שהרי בדבר עב לא תלינן שניקב אחר שחיטה כמ"ש הט"ז ס"ק י"ז בשם הד"מ וגם הב"ח והש"ך סי' מ"ט לא נחלקו על הד"מ רק משום דתולין שניקב רובו קודם ונשאר עור דק שניקב לאחר שחיטה ומש"ה כשר אבל בזה אין חולק שבדבר עב לא תלינן שניקב אחר שחיטה וא"כ הא דתלינן בהמסס וביהכ"ס ע"כ צ"ל שהי' מקודם שחיטה סמוך לעור ואותו עור הדק תלינן דודאי ניקב לאח"ש מדליכא קורט דם. ולדברי ס' תולדת יצחק הנז' כבר הי' טרפה בשעה שהי' מחיים סמוך לעור משום דחיישי' שבא מצד חוץ ואף שלא הי' קורט דם מבחוץ הי' טרפה כיון דאז לא הוה מידי למיסרך כמבואר בגמ' ובשביל שחזר וניקב לאח"ש לא חזר להכשירו. ועוד שהרי לדעת הרמב"ם והרשב"א שהביאו הט"ז והש"ך בסי' מ"א בנמצא מחט בכבד אם קופא לצד חלל הגוף כשר משום שודאי נכנס דרך הקנה וכיון שנכנס דרך הקופא לא ניקבו הסמפונית ע"ש והרי אם הקופא יוצא לחוץ אין לך קרוב לצד חוץ יותר מזה ולסברת ס' תולדת יצחק הי' לנו לחוש שבא טז דרך חלל הגוף משום דאזלינן בתר קורבא ובודאי ניקבו הושט והדקין. ואף לדעת רש"י ורוב הפוסקים דמטרפי בהא משום דלשיטתם אזלי דרוב הנבלעים דרך הושט וא"א לבוא המחט אל הכבד כי אם דרך הושט רק דבקופא לגאו כיון שא"א לנקוב דרך הקופא ע"כ בא דרך הקנה משא"כ בהמסס וביה"כ וקורקבן דאפשר לבוא דרך פנים מצד הושט דרך בליעת המאכל לא חיישינן שבא דרך החוץ ועכ"פ בהפ"מ כשר וכהכרעת הרמ"א בסי' מ"ח סעי' י"א. על כן נלפענ"ד העיקר כמ"ש המעיל צדקה שם שכאן אין לחוש בתר קורבא משום שרוב בהמות כשרות הן וגם ע"פ רוב בא המחט כדרכו דרך בליעתו ורובא עדיפא מקורבא. דברי ידידו: סי' סב ב"ה יום ד' ד' כסלו תרל"ג לפ"ק לבוב. ישאו הרים שלום וברכה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה בהר ד' יראה יקר רוח איש תבונה כש"ת מוה' שמואל שווארץ נ"י מק' יאס

מכתבו היקר הגיעני. ומע"כ הקשה לשאול בגמ' נדה דף י"ח ע"א דאר"י בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור שליא חתיכה ותו ליכא והאיכא תשע חניות וכו'. והקשה מע"כ אמאי פריך הש"ס מט' חניות דברייתא ולא פריך ממשנה פ"ב דמכשירין מצא בה בשר הלך אחר רוב הטבחים. ויפה הקשה. ומה שנלפענ"ד בזה דהנה מדברי התוס' בנדה שם ד"ה אחר הרוב נראה מבואר דכל הסוגיא אתיא לאשמועינן שהרוב הוא כודאי אף ע"ג דאיכא חזקה כנגדו כמו מקור ושליא וחתיכה דאיכא חזקת טהרה המנגד להרוב ואפ"ה טמא ודאי לשרוף את התרומה ולהכי פריך מתשע חניות דאזלינן בנמצא אחר הרוב ומותר באכילה הרי דהרוב הוא כודאי אע"ג דאיכא חזקת איסור כנגדה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ע"ש בתוס'. ומעתה לפי מה שפירש הרמב"ם בפיה"מ הך מתניתין דמכשירין לענין טומאה שאם רוב ישראל הוא בשר שחוטה וטהור ואם רוב עכו"ם מטמא כנבלה כי הדברים האלה הם לענין טומאה וטהרה לבד (ובאמת שדבריו צ"ע מש"ס חולין דף צ"ה ע"ש). וא"כ לפירוש הרמב"ם דמתני' דמכשירין לא מיירי רק לענין טומאה וטהרה מיושב קושי' מעכ"ת דלא מצי למיפרך מהך מתניתין דהרי בחולין דף ט' ע"א איכ' פלוגתא אי בחזקת טומאה עומדת וא"כ למ"ד בחזקת איסור אמרי' בחזקת טומאה לא אמרינן מש"ה ברוב ישראל בשר הנמצא טהור משום דליכא חזקה נגד הרוב כיון דלא הי' בחיי' בחזקת טומאה. ור"י לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה נגד הרוב ומש"ה פריך מט' חניות שברוב מוכרות בשר שחוטה בשר הנמצא מותר באכילה והתם איכא חזקה נגד הרוב ואפ"ה חשיב הרוב כודאי. כן נ"ל

ומה שהקשה מע"כ בהא דאר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב והקשו בתוס' מה קמ"ל מתניתא הוא מט' אניות בנמצא הלך אחר הרוב אף אם נמצא קרוב לחנות המוכרת בשר נבלה והקשה מע"כ אמאי לא הביאו התוס' מתני' דמכשירין הנ"ל דמצא בה בשר אם רוב ישראל כשר ואף אם נמצא קרוב לביתו של נכרי ומוכח מינה כר"ח דרובא עדיף מקורבא. היא קושיא חמורה מאוד. ובדרך הפלפול אפשר לומר אחרי שנדקדק בלשון המשנה דמכשירין שם דתנן הולכין אחר רוב הטבחין ובברייתא דט' חניות אזלינן בתר רוב חניות וטעמא בעי ליתני אידי ואידי טבחים או חניות דגם בברייתאא הוי מצי למיתני ט' טבחים מוכרין בשר שחוטה וכו' או להיפך. וראיתי בש"ך יו"ד סי' א' ס"ק י"ח שמחלק בזה בין בהמות