מהרי"א הלוי חלק א ס

מוה' צבי הירש הלוי איש הורוויץ נ"י מכון שבתו בעיר בראד יע"א

הגיעני אמרותיו הטהורים מעולפת ספירים אשר שדר לן חורפא ומתקא מה שהשיב לשואלו דבר ד' בדבר ס"ת אשר כמעט בכל דף היו הרבה ההי"ן שרגל השמאלי הי' נוגע בגג' ונראה כחי"ת. ומעכת"ה פלפל בחכמה וביקש לדעת דעתי העני' בזה. וידעתי כי מר לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי צריך אך למען אהבתי אליו מלאתי רצוני להודיעו את אשר העלתה מצודתי בזה

הנה עיני מעכת"ה ראו מ"ש הב"י בסי' ער"ו בשם מהרי"א דאף שמותר לתקן רגל השמאלי דהיינו לגוררו ולחזור לכתבו כדין אבל בהרבה ההי"ן אין לתקן אותם. והד"מ שם הביאו בשם מהר"מ פדוא שגם בהרבה ההי"ן מותר לתקן אלא שלא מלאו לבו לחלוק על מהרי"א. ומעכת"ה טרח הרבה להבין טעמו של המהרי"א דמה חלוק יש בין ה' יחידית להרבה ההי"ן. והדבר פשוט לפענ"ד שמאחר שצריך לגרור כל הרגל ולחזור ולכותבו על הגרר א"כ אם הוא בהרבה מקומות פסול משום דמיחזי כמנומר זהו טעמו של המהרי"א. ומ"ש מעכ"ת שפסול מנומר הוא רק דלכתחילה אין לעשות באופן שיהא מיחזי כמנומר אבל בדיעבד כשר. לא ידעתי כוונתו שעכ"פ כיון שלכתחילה אין לתקן באופן שיהא נראה כמנומר צדקו דברי מהרי"א במ"ש אין נראה טוב לתקן אותם. ואף שע"י זה שלא יתקן מיפסל הס"ת מ"מ אסור לתקן. כדמוכח בש"ס גיטין דף נ"ד ע"ב שאף שכבר נכתבה הס"ת עם האזכרות אסור לתקן אף לר' יהודא דס"ל מעביר עליו קולמוס ומקדשו משום דמיחזי כמנומר. וכעין זה כתב הש"ך סי' ער"ו ס"ק י"ב לענין מחיקת השם דאף דשם שנכתב שלא לשמו מותר למחקו אם הרבה שמות נכתבו שלא לשמן אסור למוחקן אע"פ שהוא לצורך תיקון משום דמיחזי כמנומר. הרי להדיא שמחמת פסול מנומר נפסל הס"ת וא"כ שפיר כתב המהרי"א דבההי"ן הרבה אסור לתקן. ואפשר שגם המהר"מ פדוא שפקפק על דבריו הוא דוקא לפי מה שהי' סבור שאין צריך רק לגרור מקום הדבק ופשיטא דבגרירה לחודא לא שייך מנומר כדמוכח בס"ס רע"ד ובט"ז שם. ועי' בתשו' נו"ב תנינא חיו"ד סי' קע"ב שאם אחד הסיר הניקוד והנגינות כשר ומוכח להדיא דבגרירה ל"ש חשש מנומר. אבל לפי מה דקי"ל שאם נדבק רגל השמאלי צריך לגרור כל הרגל ולחזור ולכותבו דאם לא כן הוי חק תוכות א"כ כיון דצריך לכתוב על מקום הגרר הוי מנומר כמו שהבאתי בשם הש"ך ומש"ה כתב המהרי"א שבהרבה ההי"ן אין טוב לתקן. ומה שהביא מעכ"ת ראי' מהא דבס"ס רע"ט שאם דילג שני שיטין או ג' לא ימחוק שלשה שיטין לכתוב במקומן ארבעה כו' מפני שממעט הכתב ומיחזי כמנומר. וסיים ע"ז הרמ"א ומ"מ נהגו הסופרים לתקן וכו' ומזה הביא מעכ"ת ראי' דכשר אף דמיחזי כמנומר. ולפענ"ד נראה לחלק דשאני התם שאין הנימור רק במקום אחד דהיינו במקום שטעה ודילג השיטין אבל בהך דמהרי"א שצריך לתקן בהרבה מקומות שפיר פסול אפי' בדיעבד משום מנומר. והדבר מוכרח מעצמו לומר כן דהא ר"י ס"ל בשם שנכתב שלא לשמו מעביר עליו קולמוס ומקדשו ואפ"ה בהרבה אזכרות שנכתבו שלא לשמן מודה ר"י שפסול משום דמיחזי כמנומר כמבואר בגמ' גיטין שהבאתי למעלה וע"כ שבהרבה מקומות חיישינן טפי למנומר וכעי' זו אמרינן בש"ס דסוכה דף ל"ה ע"ב ע"ש

עוד נראה לפענ"ד דודאי שפסול דמנומר הוא משום שאין זה נוי ס"ת ובעינן ואנוהו וליכא. א"כ יש לומר דהתם בסי' רע"ט שמוחק שלשה שיטין לכתוב במקומן ד' או ה' שיטין וממעט הכתב ומתוך כך מיחזי כמנומר. שבאמת הכתב בעצמותו אף שיהא כתיבה דקה הדר הוא וכשר שלא ניתן שיעור לתמונת האותיות וכל הכתיבות בין דקה בין גסה כשרין ורק דלגבי שאר העמוד שנכתב בכתב גס אין זה הדר שיהא מקצת העמוד כתיבה גסה ומקצתו דקה וכיון שאין הפסול בעצמותו רק לעומת שאר העמוד בכה"ג כשר בדיעבד וכן כל היכא שהמצו' היא מהודרת רק שיכול לעשותה באופן שיהא יותר הדר ג"כ כשר בדיעבד. אבל היכא שיש חסרון בגוף הכתיבה בעצמות' כגון שנכתב על מקום הגרר או שהעביר עליו קולמוס וכדומה דמיחזי כמנומר זה פסול אפי' בדיעבד. ובזה ישבתי לנכון מ"ש רש"י ריש פ' לולב הגזול דמש"ה יבש פסול דבעי' מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו והקשו עליו בתוס' דהא מצות ואנוהו הוא רק לכתחילה דהא אמרי' לולב מצוה לאוגדו משום שנא' ואנוהו לא אגדו כשר ע"ש. ולפמ"ש א"ש דשם אין שום חסרון בגוף הלולב אלא שאם יאגדנו יהי' תוספות נוי בכה"ג כשר בדיעבד אם לא אגדו משא"כ בלולב היבש דאיכא חסרון בעצם הלולב פסול אפי' בדיעבד משום ואנוהו. ובזה ביארתי עוד דברי רש"י בגמ' שם בהא דפרכינן בשלמא יבש פסול ביו"ט שני הדר בעינן וליכא ופירש"י כיון דמצוה הוא משום זכר למקדש בעינן הדור מצוה. ולכאורה הוא שפת יתר דבגמר' אמרי' הטעם דפסול יבש משום דבעי' הדר ולמה זה הוסיף רש"י לומר דבעי' הדור מצוה. ולפמ"ש י"ל דקשי' לי' לרש"י קושית התוס' שם דהיכא פשיטא לי' למקשן דבעינן הדר כל שבעה דלמא כי היכי דלכם לא קאי רק על יו"ט ראשון ה"ה בהדר דהא בחד קרא כתיב דבעינן הדר ובעי' לכם. ולזה בא רש"י במתק לשונו ליישב זאת דודאי מה דכתיב בתורה הדר לא קאי רק על יום הראשון כדכתיב בהדיא בקרא ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' והא דקאמר הגמ' דיבש פסול ביום שני משום דבעי' הדר לא קאי על הדר דכתיב גבי אתרוג רק שבכל המצות בעינן הדור מצוה משום דכתיב ואנוהו וכמו שפרש"י במשנתנו. וז"ש רש"י גם כאן בגמ' דבעי' מצוה מהודרת ולא גרע לולב ביום שני מכל המצות דבעינן מצוה מהודרת דכל היכא שיש חסרון הדור בעצם המצוה אף בדיעבד פסול וכמ"ש. ועי' ברש"י סוכה דף ל"ו ע"ב ד"ה אלא לרב מבואר להדיא כמ"ש. וזה ברור ואמת בס"ד

ובזה יש מקום קצת לומר דרש"י ותוס' לשיטתייהו אזלו. דבש"ס ב"ב דף כ"א ע"ב אמרי' מקרי ינוקא וכו' וסופר מתא כולן כמותרין ועומדין הם כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר מותרה ועומד הוא וכתבו שם התוס' לא כמו שפירש"י כותב ס"ת בטעות דאין זה פסידא דלא הדר דיכולין להגיהו אלא כדפרישית לעיל כותב שטרות ע"ש. ולכאורה אין מקום כלל לקושית התוס' דהא משכחת לה שפיר בכותב ס"ת בטעות שכותב ההי"ן בצורת חי"ת שהרגל נוגע לגג וכדומה ובכי ה"ג א"א להגיה שבהרבה ההי"ן אין טוב לתקן כמ"ש המהרי"א. אמנם לפמ"ש י"ל דהתוס' לשיטתם דפסול הדר בשאר מצות הוא רק לכתחיל' וכיון דהא שאסור לתקן בהרבה ההי"ן הוא משום מנומר דאין זה ואנוהו וכמ"ש א"כ בדיעבד כשר ולא מיקרי פסידא דלא הדר משא"כ לשיטת רש"י דהיכא שהחסרון הוא בעצם הדבר אף בדיעבד פסול שפיר משכחת לה בכותב ס"ת פסידא דלא הדר כגון בכותב ההי"ן בצורת חי"ת. ודו"ק

וראיתי למעכ"ת שהקש' על מ"ש זקנו הגאון בשו"ת בית אפרים להתיר למחוק ע"י קטן. והקשה מע"כ דהוי כמאכיל נבלות לקטן בידים. ולפענ"ד נ"ל כיון דחזינן שמוחק ע"מ לתקן מותר ומשום דלא הקפידה תורה רק על כוונת השחתה וכיון שעיקר האיסור הוא מחמת הכוונ' אם כן י"ל דכיון שקטן אין לו מחשבה כדאיתא פ"ק דחולין אם כן לא עביד הקטן איסורא כלל ואין זה דומה לשאר איסורין שאין האיסור מחמת הכוונה משא"כ באיסור מחיקת השם. ואף שגדול עומד ע"ג מ"מ אפשר לפמ"ש הרשב"א פ"ק דחולין בשם רבינו יונה דמש"ה מועיל בגט גדול עומד ע"ג משום שהקטן עושה מעשה