מהרי"א הלוי חלק א נז

על גב שבכ"מ שהם נוטפין הם מ"מ מותר לטבול בהתערובת במקום שלא הי' מהלך מתחילה ומנא להו להר"ש וסייעתו דר"צ אתי לאשמועי' רבותא גדולה כל כך שהנוטפין משלימין השיעור דאין אנו צריכין לומר ע"כ דנהפכו הנוטפין להיות כזוחלין. כיון שלפי האמת לית הלכתא הכי לשיטת מהרי"ק דלא נהפכו הנוטפין להיות כזוחלין ולכן ס"ל למהרי"ק שאינו מטהר במקום של"ה מהלך מתחילה. בשלמא לשיטת הר"ן שברוב זוחלין מטהר אף במקום של"ה מהלך מתחילה אפשר דס"ל גם לפי האמת דנהפכו הנוטפין להיות זוחלין והוי כאילו אין כאן נוטפין כלל ומש"ה מטהר גם במקום שלא הי' מהלך מתחיל' וממילא שמשלימין הנוטפין גם כן לשיעור המקוה דהא בהא תליא. וזה שדייק הב"י בלשונו הטהור וכתב דלשיטת הר"ן חשיב כאילו אין כאן נוטפין כלל שנתבטלו בזוחלין שרבו עליהם וא"כ דין הוא שישלימו לשיעור מ"ס עכ"ל הב"י. אבל לשיטת המהרי"ק דל"א נהפכו הנוטפין להיות זוחלין א"כ ניהו דר"צ אתי' לדידיה דלא כהלכתא הא סגי לן לומר דר"צ אתי לאשמעינן שמטהר במקום שלא הי' מהלך מתחיל'. אע"ג שג"כ הדין הוא שלא כהלכתא לדעת המהרי"ק מ"מ זה הדין הוא עכ"פ באפשר אפי' בשנאמר שלא נהפכו הנוטפין להיות זוחלין שהיא הסברא האמתית לשיטת מהרי"ק אבל לומר שמצטרפין הנוטפין להשלים השיעור וע"כ שנהפכו הנוטפין להיות זוחלין. וזהו רבותא יותר גדולה. ומנ"ל להר"ש דר"צ ס"ל הכין

ומיושב קושית הש"ך בס"ק י"א דלמא מש"ה לא כתב הר"ש דר"צ אשמעינן שמטהר במקום של"ה מהלך מתחילה משום דס"ל להר"ש כמהרי"ק. ולפי האמור ליתא דמאחר שלשיטת הר"ש ס"ל לר"צ דהנוטפין משלימין השיעור וע"כ דנהפכו הנוטפין להיות זוחלין א"כ ממילא ה"ה שמטהר במקום של"ה מהלך מתחיל' כיון דחשיב כאילו אין כאן נוטפין כלל ושפיר הקשה הב"י דלמא אשמעינן ר"צ הך רבותא שמטהר במקום של"ה מהלך מתחיל'. ודו"ק היטב

והנה אם נאמר שע"י ביטול הנוטפין ברוב זוחלין לא נהפכו הנוטפין להיות זוחלין ולא אמרינן שנהפך איסור להיות היתר ורק עיקר הטעם שמטהר בזחילה הוא משום כיון שעכ"פ גם הזוחלין לא נתבטלו מותר לטבול שם מחמת דתלינן שטובל בהזוחלין ומין במינו אינו חוצץ. א"כ אפשר לומר שלאו דוקא ברוב זוחלין דה"ה במחצה על מחצה גם כן מטהר בזחילה דכיון דאיכא מחצה זוחלין ולא נתבטלו הזוחלין בהנוטפין מותר לטבול שם משום דתלינן שטובל בהזוחלין אבל אם נאמר כסברא הראשונה הנז"ל דעיקר ההיתר הוא משום שנתבטלו הנוטפין ברוב ונהפכו הנוטפין להיות כזוחלין, זה לא שייך רק ברוב זוחלין דוקא דאז נגרר המיעוט אחר הרוב ושבו הנוטפין להיות זוחלין שנהפך ההיתר להיות איסור משא"כ במחצה ע"מ אז א"א לומר כלל שנהפכו הנוטפין להיות זוחלין ובכל מקום שהם עדיין שם נוטפין עליהם. וזה פשוט

וארווח לן בהא ליישב קושית הראב"ד בספרו בעל הנפש אהא דבגמרא אמרי' דאבוה דשמואל עביד לבנתיה מקואות ביומי ניסן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין משמע הא במחצה על מחצה לא בעי אשבורן ובמתניתין תנן העיד ר"צ על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים משמע דוקא ברוב זוחלין הוא דכשר לטהר בזחילה הא מחצה ע"מ בעי אשבורן. ולפמ"ש הדבר נכון מאוד דבש"ס מיירי לענין טבילה בנהרות שבודאי איכא שיעור טבילה בגוף הנהר בלאו הנוטפין ומש"ה במחצה על מחצה כשר לטהר בזחילה דמאחר שיש מחצה זוחלין ולא נתבטלו הזוחלין בהנוטפין שפיר מטהר בזחילה משום דתלינן שטובל בהזוחלין שלא נתבטלו ומה בכך שגם הנוטפין לא נתבטלו ועדיין שם נוטפין עליהם מ"מ נטהר האדם מחמת הזוחלין דמב"מ אינו חוצץ. משא"כ בהא דר"צ דמיירי שאין שיעור טבילה בזוחלין אלא א"כ נוטפין משלימים להם כמ"ש הר"ש והרא"ש והמרדכי וכיון שאנו צריכין לצירוף הנוטפין והנוטפין אינם מטהרין בזחילה א"כ א"א להתיר רק בשנאמר דנהפכו הנוטפין להיות זוחלין והוי כאילו אין כאן נוטפין כלל ולהכי בעינן שירבו הזוחלין על הנוטפין דאז אמרי' שפיר נהפך האיסור להיות היתר אבל במע"מ כיון דעכ"פ הנוטפין לא נתבטלו א"א לצרפן לשיעור מקוה וכמ"ש. וז"ב ואמת בס"ד

ומעתה יש מקום לומר שמ"ש המהרי"ק ומהרי"ו דאף ברוב זוחלין אינו מטהר במקום שלא הי' מהלך מתחילה היינו דוקא בנהר שע"י שנתוספו עליו נוטפין שטף הנהר ועבר על גדותיו בזה דוקא ס"ל שאינו מטהר בזחילה במקום שנתוסף הנהר ומשום שאף דבכל התערובת איכא רוב זוחלין מ"מ במקום שנתוסף הנהר יש סברא לומר דשמא יש רוב נוטפין דמי מקור של הנהר נשארו במקומם והנוטפין שנתוספו שטפו ועברו למקום שנתרחב הנהר. וכן משמע בר"ן פ"ד דנדרים. מה שא"כ בנ"ד שעשו מהנהר חריץ לתוך המקוה א"כ מימי הנהר הולכין לתוך החריץ גם בלתי הנוטפין ואח"כ כשנתוספו נוטפין גם המה נתוספו שוה בשוה לתוך הנהר כמו לתוך החריץ. וא"כ לשיטת הר"ת דנהרא מכיפי' מיברך ואיכא רוב זוחלין אפשר לומר שאין שום חילוק בין עיקר הנהר לבין מקום החריץ ומטהר בזחילה. ועדיין צ"ע בזה

אמנם באמת לא ידעתי מה לנו ליכנס בפרצה דחוקה לסמוך על דעת ר"ת שרוב הפוסקים חולקין עליו וגם הרמ"א לא פסק להקל רק במקום שאין מקוה. ומאחר שבנ"ד אפשר לסתום פתח החריץ ע"י בנין אבנים ולעשות אשבורן פשיטא שגם הרמ"א מודה שטוב לעשות המקוה באופן שתהי' המקוה כשרה לדברי הכל. ומה שנתברר להם שאחרי שנתמלא שיעור מקוה נחסר אח"כ משיעורה פשיטא דאין בזה משום חשש זוחלין כמבואר בש"ע סעי' נ"א. ויפה כתב מעכת"ה שדברי הרשב"א שהביא הש"ע בלי חולק אין צריכין חיזוק. ומ"מ ליתר שאת נראה להביא ראיה לדברי הרשב"א מהא דאמרי' בגמ' חגיגה דף כ"ב ע"א מקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא ובעינן עד דאיכא מ' סאה במקום אחד ע"ש. והנה לדעת הרמב"ם והראב"ד דמעין מטהר בכ"ש אף לאדם ע"כ סוגיא זו מיירי במקוה. דבמעין לא בעינן מ' סאה וא"כ כיון דחלחולי מחלחלא והמים הולכין ובאין ממקום למקום כפרש"י שם א"כ הוי זוחלין ואף דאיכא מ"ס אינו מטהר משום דמקוה אינו מטהר בזחילה. וע"כ כסברת הרשב"א הנ"ל דהיכא שאין הזחילה ניכרת לא הוי זוחלין. וגם לדעת ר"י והרא"ש שגם במעין בעי מ"ס לאדם והביאו ראי' מסוגיא זו משום דלשון חלחולי מחלחלא משמע במעין ואמאי לא הוכיחו בפשיטות דע"כ מיירי במעין דאם לא כן אינו מטהר בזוחלין וע"כ דהיכא שאין ניכרת הזחילה לא מיקרי זוחלין. עוד יש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בכ"ד מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ופירש"י שנשתמשו הטהרות בכלים שטבלו בו. וע"כ במקוה מיירי דמעין מטהר בכ"ש לכלים לדברי הכל ולא איכפת לן מה שחסרו מן מ"ס וא"כ מה פריך בגמ' ריש נדה אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר והרי כשאנו רואין עכשיו שנחסר לא היתה להמקוה חזקת כשרות מעולם דאף בשעה שהי' שם שיעור מקוה היתה פסולה מטעם זוחלין. וע"כ דאם אין הזחילה ניכרת ל"מ זוחלין וליכא פסול רק אחר שנחסר משיעור מקוה. ושפיר פריך בגמ' שהי' להמקוה חזקת כשרות קודם שנחסרה משיעורה. ועי' בתשו' הר"ן שהביא הב"י ס"ס ר"א שכתב במקוה שהוחזק להיות מימיו פעמים עולים ופעמים מתמעטים אם לא הוחזק להיות מתמעט על פחות מן מ' סאה המקוה כשרה ומה בכך שפעמים מימיו עולים ופעמים מתמעטים ומ"מ כשר הדבר