מהרי"א הלוי חלק א נו

המעין להמקוה דמי המקוה שעלו למעלה מנעו את זחילת המעין להגיע ולבא שם ובכי ה"ג אינו מטהר בזוחלין כיון שפסק זחילת המעין. יעו"ש בתשו' מע"צ שהאריך הרבה בזה. ומעתה אתיין דברי הר"ש כפשטן שאם עשה בריכות בצדי המעין ונתמלאו הבריכות מים א"כ כשיטבול שם אדם או כלים יגבהו המים ויפסק זחילת המעין לשם כי המים הנגבהים עצרו בעד זחילת המעין ובכה"ג אינו מטהר בזוחלין מאחר שפסק כח זחילת המעין לשם. והמעיין היטב בדברי הר"ש שם יראה שכיוון למה שכתבתי ומיושבין כל הקושיות שכתבתי למעלה דשם לא נפסק זחילת המעין כלל

ומעתה אין מקום לפסול המקוה בנ"ד אם נפתח הצנור מחמת שיטת הר"ש דמסתמא מחיצת המקוה גבוה משטח המים ולא יצאו המים לחוץ בשעת טבילת האדם וגם המים יורדין מהנהר להמקוה בעומק שאף כשיעלו המים ויגבהו עדיין לא נפסק כח זחילת המעין ובכה"ג שפיר מטהר בזוחלין. כנלפענ"ד ברור ואמת בעז"ה. וזה רבות בשנים אשר יגעתי לבוא על כוונת הר"ש וכעת אקוה שמצאתי ובאתי על הכוונה האמיתית בס"ד

אמנם נראה לפענ"ד שבנ"ד המקוה פסולה מטעם אחר בעת שנפתח החריץ. שכבר נודע מחלוקת הראשונים אם מותר לטבול בנהרות בזוחלין אם חיישינן דמחמת גשמים והפשרת שלגים שמא רבו נוטפין על הזוחלין והרמ"א בסעיף ב' הכריע להקל לטבול בנהרות במקום שאין מקוה וסמך על דעת הר"ת וסיעתו שפסק כשמואל דנהרא מכיפיה מיברך ולעולם יש רוב זוחלין דהנהר מתברך ממקורו. והנה הב"י ר"ס ר"א הביא דעת רבינו ירוחם ומהרי"ק שאף אם רבו זוחלין אינן מטהרין רק במקום שהי' מהלך מתחילתו ואף שהב"י הכריע שלא כדעתם מ"מ הד"מ שם והש"ך בס"ק י"א הכריעו כדעת מהרי"ק. וא"כ בנ"ד שאין הטבילה בגוף הנהר רק היסבו מהלכו דרך חריץ למי המקוה א"כ פשיטא שגם לדעת הר"ת פסול שאף דנהרא מכיפי' מיברך ואיכא רוב זוחלין מ"מ הרי גם ברוב זוחלין פסול במקום שלא הי' מהלך מתחילתו לדעת מהרי"ק ומהרי"ו. ומאחר שהכריעו כן הד"מ והש"ך הכי קיי"ל דאנן נגררין תמיד אחר הכרעת הרמ"א. מיהו עדיין יש לעורר בזה. כי הנה הב"י שם כתב שמדברי הר"ש והרא"ש והמרדכי מוכח דלא כמהרי"ק שכתבו אהא דהעיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרין דאיצטריך לאשמועינן אפיל במקום שאין בו כדי טבילה בזוחלין אלא א"כ נוטפין משלימין להם דאל"כ מה אשמועי' פשיטא שא"כ יפסלו כל הנהרות אפילו למאי דאמר שמואל נהרא מכיפי' מיברך ואי הוי ס"ל כדעת מהרי"ק מנ"ל לאוקמי בכה"ג דילמא לעולם בשיש מ' סאה בזוחלין עסקינן ואפ"ה איצטריך לאשמועי' שכשרים אפילו במקום שלא היו מהלכין מתחילתן. אבל אי כהר"ן ס"ל שאפי' במקום שלא הי' מהלך מתחילה הוא מטהר א"ש דא"כ חשיב כאילו אין כאן נוטפין כלל שנתבטלו בזוחלין שרבו עליהן וא"כ דין הוא שישלימו לשיעור מ' סאה דמכיון שרבו זוחלין עליהן הו"ל כזוחלין. עכ"ל הב"י. והש"ך שם ס"ק י"א הקשה ע"ז שאדרבה מדברי הר"ש ורא"ש ומרדכי מוכיח להיפך שס"ל כמהרי"ק ולכך לא מצי לתרוצי דר"צ אשמועינן דזוחלין שרבו על הנוטפין כשרים במקום שלא הי' מהלך מתחילה משום שבאמת אפי' ברוב זוחלין אינו מטהר כ"א במקום שהי' מהלך מתחילתו. אבל אם נאמר דס"ל להר"ש והרא"ש ומרדכי כהר"ן שברוב זוחלין מותר אף במקום של"ה מהלך מתחילתו א"כ קשה דלמא הא גופא אתי ר"צ לאשמועינן שמטהר ברוב זוחלין אף במקום של"ה מהלך מתחלה ומנא להו לומר שאף אם אין שיעור טבילה בזוחלין נוטפין משלימין להם. ובאמת היא תמיה גדולה על הב"י. וכנראה שגם הדרכי משה הרגיש בקושיא זו

ולדעתי העני' נראה ליישב דברי מאור עינינו הב"י שלא יהיו דבריו הקדושים מוקשין ותמוהין כל כך. דהנה הראשונים נחלקו בהא דקי"ל בכל איסורין שבתורה חד בתרי בטיל אם נאמר שנהפך האיסור להיות היתר וממילא מותר לבשל ולאכול כולם ביחד כיון שע"י שנתבטל אין כאן איסור כלל או אם נאמר שעיקר טעם בטול ברוב הוא משום שכל כל חתיכה שאוכל תלינן שזו היא מן הרוב דכל דפריש מרובא קא פריש אבל האיסור נשאר באיסורו בכל מקום שהוא ואסור לאכלן ביחד. עי' בהרא"ש ס"פ גה"נ ובב"י סי' ק"ט והך ספיקא יש להסתפק ג"כ בהא שהעיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרים. דאפשר לומר שע"י בטול ברוב נהפכו הנוטפין ושבו להיות כאילו הכל זוחלין. ואפשר ג"כ לומר שלעולם לא נתהפכו הנוטפין להיות זוחלין ומה דאיכא רוב זוחלין אינו מועיל להכשיר הנוטפין ובכל מקום שהם נוטפין הם ואינן מטהרין בזחילה אלא שלכך מותר לטבול בהתערובת בזוחלין משום דתלינן שטובל בהרוב דהיינו מי המעין ואף דאיכא נמי נוטפין הא קי"ל מין במינו אינו חוצץ. והנה אם נאמר כסברא הראשונה שע"י הרוב זוחלין נהפכו הנוטפין להיות כזוחלין פשיטא שמצטרפין הנוטפין גם כן לשיעור מ"ס כיון שנתהפך האיסור להיות היתר והוי כאילו כולו זוחלין וג"כ מטהרין אף במקום שלא היו מהלכין מתחילה מאחר דחשיבי כאילו אין כאן נוטפין כלל אבל אם נאמר שהנוטפין נשארו בכ"מ שהן באיסורן ומה שנתבטלו ברוב זוחלין אינו מועיל רק שמותר לטבול בהתערובת משום דתלינן שטובל ברוב זוחלין הדבר ברור שאינו מצטרף לשיעור מ' סאה דכיון דבזה אנו צריכין לצירוף הנוטפין והרי הנוטפין אינם מטהרין בזחילה ואיך יצטרפו להשלים השיעור ולטהר בזוחלין. ועי' ברש"י מנחות דף כ"ג ע"ב ד"ה לימא. אמנם אם מטהרין במקום שלא הי' המעין מתחילתו בזה יש לעיין. דאפשר לומר דאף שלא נהפכו הנוטפין להיות כזוחלין ובכל מקום שהם דין נוטפין עליהם מ"מ אפשר שמותר לטבול אף במקום של"ה מהלך מתחילתו דניהו דיש כאן תערובת נוטפין וזוחלין מ"מ מטהר בזחילה התערובת דתלינן שטובל בהרוב בזוחלין או משום דמב"מ אינו חוצץ וכמ"ש. והנה לכאורה יש להוכיח בפשיטות מדברי הר"ש והרא"ש ומרדכי דלא כמהרי"ק שהרי כתבו דר' צדוק אתי לאשמועינן דבזוחלין שרבו על הנוטפין כשר אפי' אם אין שיעור מ"ס אא"כ הנוטפין משלימין להם. וכבר כתבתי שא"א לומר דהנוטפין ישלימו לשיעור מקוה רק לסברא הראשונה שע"י התערובת ברוב זוחלין נהפכו הנוטפין להיות כזוחלין וכיון דהוי כאילו כולו זוחלין מש"ה משלימין הנוטפין לשיעור מ"ס. וא"כ ממילא נמי שמטהר במקום שלא הי' מהלך מתחילה כיון שע"י הביטול ברוב הוי כאילו אין כאן נוטפין כלל ומוכח דלא כמהרי"ק. אמנם באמת הא ליתא שהרי הר"ש וסיעתו לא כתבו רק דר"צ ס"ל הכי שהנוטפין משלימין לשיעור מקוה דאל"כ מאי אשמעינן אבל עדיין אפשר דאנן לא קי"ל כר"צ בהא שהרי המהרי"ק הביא ראי' נכונה לדבריו מאבוה דשמואל דעביד מקואות ביומי ניסן מחמת חשש שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ואמאי לא הטבילן במקום שהיה הנהר מהלך מתחילתו. ומוכח דברוב נוטפין פסול אף במקום שהי' מהלך מתחילה וממילא ברוב זוחלין אינו כשר בזחילה רק במקום שהי' מהלך מתחילה. ומעתה יש לפרש ראית הב"י הכי. דלדברי הר"ש והרא"ש והמרדכי דס"ל לר' צדוק שהנוטפין משלימין לשיעור מקוה וממילא דמטהר גם כן במקום של"ה מהלך מתחילה כמ"ש מאחר שנהפכו הנוטפין להיות זחלין. אלא דלמהרי"ק צ"ל דר"צ אתיא דלא כהלכתא וכמ"ש. אבל על כל פנים מי הכריחם לומר דר"צ ס"ל דהנוטפין משלימין לשיעור מ"ס שלזה אנו צריכין לומר דנהפכו הנוטפין להיות כזוחלין ואמאי לא קאמרו דר"צ אתא לאשמועינן שמטהר במקום שלא הי' מהלך מתחלה והך דינא אפשר לומר גם לסברא השני' שנז"ל שלא נהפכו הנוטפין להיות כזוחלין דאף