מהרי"א הלוי חלק א נה

דכשרים לומר שאפילו במקום שלא היו מהלכין מתחלה מטהרין ע"ש. ואם איתא הרי לדעת הר"ש גם זוחלין לחודיהו בלי עירוב נוטפין אינן מטהרין רק במקום עיקר זחילתן. והיותר תימה שהרי בהא דתנן פ"ה דמקואות מ"א מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול הקשה הר"ש במ"ב שם אמאי פסול כיון דמי השוקת מחוברין למעין שמטהר בכ"ש ואפי' בתוך השוקת עצמו שרי לטבול כדמשמע ר"פ חומר בקודש יעו"ש בר"ש. וא"כ דברי הר"ש סותרין זא"ז דבמשנה ג' פ"ה שם כתב שאפילו בלי כלי נפסל המעין אם העבירו למקום שלא הי' עיקר זחילתו מתחילה

ולכאורה יש מקום לומר עפ"מ שהקשה הראבי"ה היאך טובלין בנהר והלא קטפרס דרך ירידתו אינו חיבור. וראיתי להב"י בסי' ר"א שהביא בשם המרדכי בשבועות שכתב בשם תוס' גיטין דהא דניצוק וקטפרס אינו חיבור היינו מי גשמים שעתידין לפסוק אבל מי נהר שאין עתידין לפסוק הוי חיבור טופח ע"מ להטפיח מיהו צריך שיהא הנקב כשפופה"נ ע"ש. ועי' בספר פני יהושע גיטין דף ט"ז. ואף שהב"י מסיים שם וכבר נתבאר שאין כאן דעת הפוסקים. זה לא קאי רק על מה שמחלק המרדכי בין שיעור הנקב לשיעור רוחב המים דשיעור הנקב בעי' כשפופה"נ ורוחב המים סגי בטופח ע"מ להטפיח ע"ז כתב הב"י שאין כן דעת הפוסקים וכמו שהכריע הב"י שם לעיל שלא כדעת הר"ת שמחלק כן. אבל מה שמחלק המרדכי בשם תוס' גיטין לענין קטפרס בין מי גשמים למי נהר בזה לא מצאתי להפוסקים שיחלקו ע"ז. ועי' היטב בב"י שם ותמצא כדברי. ואנכי זכיתי בעז"ה להבין בזה כוונת משנתינו פ"א דמקואות מ"ז. מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש. והר"ן בשבת פ' במה אשה ובפ"ד דנדרים הקשה ע"ז שממנ"פ אם עדיין תורת מעין עליו למה לא יטהר גם בזחילה ואם נאמר שע"י שרבו עליו מים שאובין פקע ממנו דין מעין א"כ אמאי מטהר בכ"ש. ולזה הוצרך הר"ן לתרץ דמקומות מקומות יש דהא דתנן שוה למקוה לטהר באשבורן היינו במקום שלא היה מהלך מתחילתו ומש"ה בעי' אשבורן וה"ה שאינו מטהר בכ"ש. והא דתנן בסיפא ולמעיין להטביל בו בכ"ש מיירי במקום שהיה מהלך מתחילתו ששם דין מעין עליו ומש"ה מטהר בזחילה ובכ"ש ע"ש. ואם כי חלילה לי להרהר אחרי דברי הר"ן הקדושים בכל זאת קשה הדבר מאוד לאוקמי רישא וסיפא בתרי גווני. ועוד קשה לשיטת הר"ן דאמאי ברישא שוה למקוה לענין אשבורן ובסיפא שוה למעין לענין כ"ש ואמאי לא קאמר ברישא וסיפא לענין דבר אחד שוה למקוה לענין אשבורן ולמעין לענין זוחלין או דליתני ברישא וסיפא לענין ארבעים סאה שוה למקוה שצריך מ"ס ושוה למעין שמטהר בכ"ש והוי מתרצינן כמ"ש הר"ן דרישא מיירי במקום שלא הי' מהלך מתחילתו וסיפא במקום שהי' מהלך מתחילתו ומפשטא דמתני' משמע שיש חלוק בין אשבורן לדין כ"ש. אמנם ע"פ דברי המרדכי בשם תוס' גיטין הנ"ל אפשר לפרש משנתינו כפשטה דרישא וסיפא מיירי במקום שלא הי' מהלך מתחילתו ואפ"ה לא פקע ממנו תורת מעין מאחר שמחובר למעין מיהו על כ"פ פסול לטבילה דהא קטפרס אינו חיבור. דהרי גם במקום המעין והנהר עצמו הקשה הראבי' היאך טובלין בו הא הוי קטפרס ומתרץ המרדכי דזהו דוקא במי גשמים שעתידין לפסוק אבל מי נהר שאין עתידין לפסוק הוי קטפרס חיבור וזה שייך דוקא במקום עיקר מהלך המעין והנהר דשם אינו עתיד לפסוק מה שא"כ כאן שאינו עיקר מהלכו של המעין רק ע"י שרבו עליו מים שאובין גברו המים ושטפו חוץ ממקום מהלכו ואחרי שילכו ויעברו השאובין יחזור המעין להיות קטן כמו שהי' וכיון שעתיד לפסוק לא הוי קטפרס חיבור ומש"ה תנן שוה למקוה לטהר באשבורן אמנם אם נעשה אשבורן מאחר דאשבורן חיבור לטומאה ולטהרה כדתנן בטהרות סוף פ"א והוי מחובר למעין ע"י האשבורן א"כ ממילא תורת מעין גם על המקומות שנתרחבו ומש"ה מטהר בכ"ש כדין מעין שבאמת דין מעין עליו אלא שלכך אינו מטהר רק באשבורן משום דקטפרס אינו חיבור דשם עומד לפסוק. וזה כפתור ופרח

ומעתה י"ל שזה ג"כ טעם של הר"ש והרע"ב דבמקום שלא הי' המעין מהלך מתחילתו אינו מטהר בזוחלין משום דשם לא הוי קטפרס חיבור דדוקא במקום שמהלך בטבעו בידי שמים שמה אינו עומד לפסוק והוי קטפרס חיבור כמ"ש המרדכי הנ"ל מה שאין כן במקום שהומשך ע"י פעולת אדם. ואם כן יש לחלק בזה בין טבילת אדם לטבילת כלים דדוקא לטבילת אדם דבעי' מ"ס גם במעיין לדעת הרבה מהראשונים והכי קי"ל בסי' ר"א ס"א וכיון שבמקום שלא הי' המעין מהלך מתחילתו לא הוי קטפרס חיבור וליכא מ"ס במקום אחד מש"ה אסור לטבול בו בזוחלין משא"כ בטבילת כלים דסגי במעין בכ"ש ולא בעינן כלל חיבור המים רק שיתכסה כל הכלי במים ממילא כשר לטבול אף במקום שלא הי' מהלך מתחילה גם בזוחלין. ומיושב בזה מה שהקשיתי לעיל ממחט שנתונה על מעלות המערה וכן מהא דמטבילין בראשין דשם מיירי בכלים כמו שפירש"י שם וכן מתני' דמעין שהעבירו ע"ג השוקת מיירי ג"כ בכלים כמ"ש הר"ש פ"ה מ"ב ובכלים מודו הר"ש והרע"ב שמטהר המעין בזוחלין אף במקום שלא הי' מהלך מתחילתו כיון דמעין מטהר בכלים בכ"ש לא איכפת לן מה שקטפרס לא הוי חיבור ודוקא באדם דבעי' גם במעין מ"ס מש"ה אינו מטהר במקום שלא הי' מהלך מתחילתו כיון דקטפרס לא הוי חיבור ליכא מ"ס במקום א'. מיהו עדיין לא הונח לי דאכתי קשה לשיטת הר"ש מהא דתנן פ"ה מ"ו דמקואות גל שנתלש ונפל על האדם ועל הכלים טהורים. הרי שגם לאדם מטהר המעין בזוחלין אף במקום שלא הי' מהלך בטבעו. ולא מסתברא לי כלל לחלק בין הוסב למקום אחר ע"י פעולת אדם או שנתלש הגל מאליו

אשר על כן נראה לפענ"ד ליישב דברי הר"ש באופן אחר. אחרי שנדקדק בלשון הר"ש שכתב בפ"א מ"ו ובפ"ה מ"ג דריבה עליו היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלאה כל אחת מים ע"ש שכותב כן שלשה פעמים שהבריכה נתמלאה מים ולכאורה ללא צורך הוא דמה נפ"מ בזה אם נתמלאו הבריכות או לא והו"ל להר"ש לומר בקצרה שאם המשיך מים מן מעין לבריכות אינו מטהר בזוחלין מאחר שאין עיקר מהלך המים שם בטבעו. והנ"ל בזה דהנה בתוס' יומא דף ל"א ע"ב בהא דאמר שם דעין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות הקשו שם דא"כ הי' עין עיטם גבוה יותר מכ"ג אמות שאם לא הי' אלא כ"ג אמות א"כ היו המים יוצאין לחוץ שע"י ירידת האדם הטובל יגבהו המים ויוצאין לחוץ ע"ש. ומפשטות לשון התוס' משמע דקשיא להו דכיון שע"י טבילת האדם יוצאין המים לחוץ א"כ נחסרו המים מהמקוה משיעור ארבעים סאה. אמנם הגאון בעל שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ט האריך בקושיות רבות ועצומות להוכיח שאין כוונת התוס' להקשות שנחסרו משיעור מ"ס דדילמא היתה המקוה רחבה הרבה שגם אחר שיצאו המים מחמת ירידת הכה"ג נשארו עדיין מ"ס. ועוד הוכחות רבות עש"ה. ולכן כתב בכוונת התוס' דכיון שעלו המים ויצאו לחוץ ע"י ירידת אדם הטובל א"כ נעשו זוחלין ואע"פ שהמים באים מעין עיטם ומעין מטהר בזוחלין זהו דוקא בשעה שהמעין זוחל המים אבל כאן שהמקוה ע"כ היתה גבוה ג' אמות משום טירחא דכה"ג כמ"ש התוס' שם בד"ה עין עיטם ואם נאמר שהמעין הי' ג"כ גבוה כ"ג אמות בצמצום אם כן כשירד הכה"ג וטבל ועלו המים מן המקוה ע"כ פסק זחילת