מהרי"א הלוי חלק א נג

בשאר החלב הוי מב"מ ורב סובר מב"מ לא בטיל ומטעם זה כתבו התוס' שם בשם רשב"ם שלמ"ד מב"מ לא בטיל אם נתבשלה חתיכת נבלה צריך שני פעמים ששים משום דהרוטב היתר הנבלע בחתיכת האיסור נ"נ וכשחוזר ונפלט בשאר הרוטב נאסר הכל מטעם מב"מ לא בטיל ולכך צריך ס' בחתיכות לבטל הרוטב הנפלט וגם ס' ברוטב לבטל החתיכת נבלה. וגם הר"י שחולק שם עליו הוא משום שרוטב הנפלט מן הנבלה מאחר שנאסר מחמת בשר נבלה דין בשר יש לו והוי עם רוטב של היתר מבא"מ. אבל עכ"פ מדברי כולם למדנו שרוטב של היתר שהוא עם בשר בשא"מ כשנבלע בהאיסור נעשה נבלה אף דבכל התערובת יש ס' לבטל האיסור לא אמרי' בזה דהוי מקושר עם ההיתר רק נעשה נבלה בעת שהיתה בלועה בהאיסור. ועי' בשו"ת תה"ד סי' קפ"ג. ומעתה גם בנ"ד אף שבכל הקדרה יש ס' לפ"ע בליעת האיסור אשר בתוך האגפים וכמ"ש לעיל מ"מ הרוטב של היתר שנבלע בתוך האגפים נאסר שם מחמת בליעת האיסור דהרוטב עם אותה בליעה הוי מין בא"מ וממילא כל האגפים אסורין מחמת בליעת הרוטב אשר בהם

והנה הרמ"א בסי' ק"ו כתב שדברי המחבר סותרין זא"ז דפסק שם שאותה חתיכה נשארת באיסורה וע"כ דסובר אפ"ל אסור ובסי' צ"ב ס"ד כתב שגם החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. ועי' בט"ז שם ס"ק י' ובש"ך ס"ק י"א וכל חכמי לב לא מצאו מענה ליישב דברי המחבר. והנה כפי סברת הנו"ב הנ"ל ע"כ האי דסי' ק"ו מיירי דחתיכת ההיתר בלעה טעם איסור שאינו מינה דכיון שהמחבר סובר דל"א חנ"נ בשאר איסורין ואין חתיכת ההיתר נאסרת רק מחמת בליעת האיסור אשר בה ואם הי' הבליעת איסור עם חתיכת ההיתר מב"מ אם כן גם החתיכה חוזרת להיות מותרת כשנתבשלה אח"כ משום דודאי יש רוב נגד הבליעה ושמא נסחט כולו ודמי לנשפך וע"כ שהמחבר בסי' ק"ו מיירי שחתיכת ההיתר בלעה איסור שא"מ ומעתה מה כל החרדה הזאת הלא דברי המחבר אינן סותרין זא"ז כלל דהרי בסי' צ"ב ס"ד כתב המחבר כזית חלב שנבלע בחתיכה ואפשר דמיירי בבשר שמן דהוי עם חלב מב"מ כמ"ש הש"ך סי' צ"ח סק"א ומש"ה שפיר כתב המחבר שגם החתיכה חוזרת וניתרת שהרי הרב הנו"ב אומר כן שאם בלעה מינה גם החתיכה חוזרת להיות מותר. ואף שהנו"ב לא כתב כן כ"א בנבלע ע"י מליחה דוקא היינו דוקא לדידן דקי"ל בכל איסורין חנ"נ ומש"ה בנבלע ע"י בישול נעשית חתיכת ההיתר כגוף האיסור ואינה חוזרת להכשרה משא"כ לשיטת הסוברין דל"א חנ"נ בשאר איסורין אין חלוק בין מליחה לבישול. ומוכח להדיא שלא כדעת הנו"ב ולכן נראה לפענ"ד לאסור האגפים שנתבשלו ושאר האגפים שלא נתבשלו פשיטא שאסורין לפמ"ש לעיל דהוי חתיכה הראוי' להתכבד. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח: סי' נא ב"ה יום ה' כ"ג כסלו תרמ"ב לפ"ק לבוב שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה וביראת ד' טהורה רודף צדקה וחסד מוה' ישעי' פוקס נ"י

הגיעני היום לנכון סך מאה וששים וארבעה רייניש מעות אה"ק וכו'. ובדבר השאלה בבשר שנמלח והודח כדינו ואחר מעל"ע נמלח שנית עם בשר שנמלח להוציא דמו. הדבר מבואר להדיא ברמ"א סוף סי' ע' שאחר כ"ד שעות כבר פלט כל צירו ואפילו בהפ"מ אסור אם הונח אצל בשר תוך שיעור מליחה. וראיתי למעכ"ת שהביא בשם הצ"צ סי' ח' לסמוך בהפ"מ על דעת המקילין דל"א ע"י הדחה נסתמין נקבי הפליטה. והמעיין היטב בצ"צ שם יראה שגם לשיטתו אחר הדחה נידון כבשר תפל ולא שייך איידי דטריד למיפלט לא בלע ורק שאף דבלע דם מ"מ מועיל מליחה שנית כיון שהוא סובר דל"א נסתמו נקבי הפליטה ואיידי דיפליט ציר דידיה יפלוט דם דאחריני ע"ש. והנה זהו מחלוקת המהרש"ל ורמ"א בס"ס ע' ועי' בש"ך שם ס"ק ל"ז. והרמ"א לא התיר בזה רק בהפ"מ וכבר נודע דתרי קולי לא מקילינן בשביל הפ"מ כמ"ש הט"ז בס"ס צ"א. וגם ממקומו הוא מוכרע שהרי בנמלח ביחד התיר הרמ"א בהפ"מ תוך כ"ד שעות ובנפל לציר לא התיר בהפ"מ רק תוך י"ב שעות כמ"ש הש"ך ס"ק ל"ח. וע"כ הטעם דבנמלח ביחד דאז אמרי' איידי דטריד למפלט ציר לא בלע דם דזה מותר לדברי הכל ומש"ה בהפ"מ נוכל לסמוך על דעת הפוסקים דפולט ציר כ"ד שעות ומותר בהפ"מ דליכא רק חדא קולא. משא"כ בנפל לציר דאז בודאי בלע כיון שנפל לתוכו ואין כאן היתר רק משום איידי דיפלוט ציר דידיה יפלוט דם דאחריני והרי המהרש"ל חולק על סברא זו כמ"ש בש"ך ס"ק ל"ז ורק בתוך י"ב שעות אנו סומכין ע"ד רמ"א אבל לאחר י"ב שעות דאז איכא תרי קולי חדא לומר שפולט ציר גם לאחר י"ב שעות ועוד לומר איידי דיפלוט ציר יפלוט דם דאחריני מש"ה גם בהפ"מ אסור. וזהו ראי' גדולה להט"ז בס"ס צ"א. וא"כ גם בנ"ד א"א להתיר רק ע"י תרי קולי חדא לסמוך ע"ד הצ"צ דל"א נסתמו נקבי הפליטה ועוד לומר איידי דיפלוט ציר דידי' יפלוט דם ושלא כדעת מהרש"ל הנ"ל ומאחר דלא מקילינן בשביל הפ"מ תרי קולי ממילא גם בהפ"מ אסור. ועי' בט"ז סי' ל"ד רס"ק ה' שהביא ראי' דהדחה סותמת נקבי הפליטה מהא דאמרי' גבי ריאה בקרירי לא דמטרשי. ולפ"ז למאי דקי"ל התם דמים שעמדו בבית דינן כפושרין א"כ גם בנ"ד אם הודח הבשר במים שעמדו מקודם בבית לכ"ע לא אמרי' נסתמו נקבי הפליטה. וע"ש במשבצות זהב סי' ל"ו סק"ה. וא"כ כבר פלט כל צירו תוך מעל"ע לד"ה ואסור מש"ה גם בהפ"מ. כן נלפענ"ד. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח

סי' נב שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב החריף השנון זית רענן סופר מהיר חרד וזהיר ותיק וחסיד מוה' אהרן הלוי נ"י

לדאבון לב ועגום נפש הגיעני היום מכתבו כי ידיד ד' הרב הקדוש מסקווירא חלה את רגליו ופקודת הרופאים חזקה עליו לשתות פיש עהל ולשומו בפילען אי אריך למיעבד הכי. ולא ידעתי מה זו שאילה מאחר שמבואר ביו"ד סי' קנ"ה סי"ג דחולה שאין בו סכנה מותר להתרפאות באיסורי תורה שלא כד"ה ולאו דוקא לעשות רטיה ואספלנית דגם אם אוכל או שותה גוף האיסור ג"כ מותר אם הוא שלא כד"ה כמ"ש הרמב"ם פ"ה מיסוה"ת ה"ח והובא במג"א סי' תס"ו סק"ב ומ"ש הרמ"א ביו"ד שם ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור זה קאי על איסור דרבנן וכדרך אכילתן אבל איסור תורה ושלא כד"ה קיל טפי וכמ"ש הר"ן בפ"ב דפסחים והכ"מ בהל' יסוה"ת שם וכ"כ הש"ך ביו"ד שם ס"ק י"ד. ועי' בנו"ב מהד"ק חיו"ד סי' ל"ה שכתב שלדעת הת"ח דבליעה מיקרי שלא כד"ה ממילא מותר לחולה שאב"ס לבלוע איסור תורה לרפואה רק דהנו"ב שם סובר דבליעה מיקרי כד"ה אבל בנ"ד שהאיסור מכורך בגמי דפשיטא דזה הוי שלא כד"ה וכמבואר בטוש"ע או"ח סי' תע"ה ס"ג שאם כרכן בסיב לא יצא ידי מצה לפי שאין דרך אכילה בכך וכבר נתבאר שכל איסורי תורה מותר לחולה שאב"ס בשלא כדרך אכילתן. ולא זכיתי להבין דברי המשנה למלך בפי"ד ממא"ס הי"ב שנסתפק באם כרך דבר איסור בסיב אם חייב שהמל"מ