מהרי"א הלוי חלק א ה

סאה כשרה א"כ הפירוש בתוספתא כשר להקוות עליו היינו דאם נתוסף על השאובין שהגלידו ונימחו אח"כ מ"ס מי גשמים המקוה כשרה משום דמה שהגליד ונימוחו הוי כמו שאובה שהמשיכוה ע"ש. ואף דאנן לא קיי"ל כפירוש זה משום דאנן קיי"ל שאובה שהמשיכוה כולה פסולה ולא מהני מה שניתוסף ע"ז מ"ס מי גשמים אבל עכ"פ למדנו מדברי הסמ"ג דמה שנימוח חשוב כהמשכה וא"כ בנ"ד בלא"ה ליכא שום חשש משום הוייתו ע"י דבר המקבל טומאה דכיון שהכפור נימוח אח"כ חשיב כהמשכה וכבר הוכחתי לעיל דלענין הוייתו ע"י טהרה סגי בהמשכה כ"ש וזה נכון ואמת בס"ד. וע' בראב"ד בספר בעל הנפש שער המים פ"א שכתב דמש"ה אין השלג נפסל משום שאובין משום דלכי יתפשר אח"כ מלתא אחרינא הוא ופנים חדשות בא לכאן ע"ש וא"כ מה"ט גופי' לא איכפת לן מה שלא הי' הוייתו ע"י טהר' משום דנפשר אח"כ ומלתא אחרינא הוא

והנה בש"ס נדה דף י"ז ע"א אמרי' שלג אנו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאכיל' אינו מטמא טומאת אוכלין למשקה מטמא טומאת משקין ע"ש מבואר משום דשלג כל זמן שלא חישב עליו אינו מקבל טומאה ועתה אפשר לומר דמש"ה מביאין שלג בידו ובכלי ועושין מקוה בתחיל' ולא איכפת לן מה שאין הוייתו ע"י טהרה משום דע"כ לא בעי' שיהי' הוייתו ע"י טהרה רק בדבר שראוי לקבל טומא' כגון מים משא"כ בשלג כיון דאינו מקבל טומאה אין שום חילוק אם הוויתו ע"י טהר' או לא כיון דסוף סוף טהור הוא. הן אמת דבגמ' נדה שם לא נאמר רק דשלג אינו מקבל טומא' כ"ז שלא חישב עליו למשקה אבל כפור ברד וכדומה לא שמענו דאינו מקבל טומאה והרי בטוש"ע ר' ר"א מבואר דגם כפור וברד מותר להביא בכלי ולעשות מהם מקוה. אמנם מדברי התוס' ב"ב דף כ' ע"א ד"ה והמח יש להוכיח דגם ברד וגליד וכפור אין מקבלין טומא' דבהא דאמרי' התם אבל השלג והברד והגליד והכפור והמים כולן אין ממעטין בחלון ופרש"י הואיל ונימוקים מאליהם וכן מים שבכלי הואיל ואם ינטל הכלים אין עומדין בפ"ע אין ממעטין בחלון וכתבו התוס' דע"כ מיירי דהשלג לא חשב עליו לאכיל' דלא מקבל טומאה דאי חישב עליו תיפוק לי' דהוי דבר המקבל טומא' ואינו ממעט ע"ש. וא"כ מוכח מדברי התוס' דגם ברד וכפור אין מקבלין טומא' דאל"כ עדיין יקשה לפרש"י מברד ל"ל לרש"י לומר הטעם הואיל ונמוק תיפוק לי' דהוי דבר המקבל טומאה ואינו ממעט אלא ע'. דגם ברד וכפור אין מקבלין טומא' וא"כ מיושב קושית ע"כ האיך מותר לעשות מקוה מהם הא הויית' ע"י טהר' בעינן. ולפמ"ש י"ל דבדבר שאינו מקבל טומאה לא איכפת לן בהוייתו ע"י טהרה וכמ"ש. אמנם האמת שדברי התוס' ב"ב שם תמוהים מאוד דלא הועילו כלום בתירוצם דהא ש"י פירש שם על מים הטעם דאינו ממעט בחלון הואיל דאין עומדים בפ"ע והרי מים פשיטא דמקבל טומא' וא"כ עדיין קשה קושית התוס' תיפוק לי' דהוי דבר המקבל טומא' ואינו ממעט. וגם מ"ש התוס' דמיירי דלא חישב עליו לאכיל' ראיתי להגאון מוהר"י פיק זצ"ל שהגיה בדברי תוס' דלא חישב עליו למשקה דבש"ס נדה דף י"ז מבואר דשלג לא מהני מחשבה לאכילה. אבל אשתמיטתי' להגאון מוהר"י פיק דברי המל"מ פ"א מטומאת אוכלין הל' כ"ב שכתב דס"ל להתוס' דבשלג אם חישב לאכיל' מקבל טומא' ע"ש ואולי הי' להם לתוס' גירסא אחרת בגמ'. מיהו עכ"פ קשה אמאי כתבו דבשלג ע"כ מיירי דלא חישב עליו לאכיל' ואמאי לא כתבו ג"כ שלא חישב עליו למשקה דהא למשקה פשיטא דמועיל מחשבה טפי כדאמרי' בגמ' נדה שם. והנראה לפע"ד בבאור דברי התוס' הנ"ל דבש"ס פסחים דף י"ז ע"ב אמרי' דאף למ"ד טומאת משקין מה"ת מ"מ אם הי' מים שעור רביעית בקרקע כיון דמדאוריתא ראוי להטביל בו מחטין וצנורות תורת מקוה עליו וטהור דכתיב מקוה מים יהי' טהור ורק מדרבנן מאחר שבטלו לרביעית דמקוה תו ליכא תורת מקוה עליו וטמא מדרבנן אבל מה"ת כיון דרביעית תורת מקוה עליו לענין כלים קטנים שכל גופו עולה ברביעית מש"ה טהור מה"ת ע"ש ברש"י ד"ה בקרקע. והנה המל"מ פי"ב מטו"מ ה"ב הוכיח מדברי התוס' להר"ש דדבר המק"ט מדרבנן חוצץ בפני הטומאה ע"ש ולפ"ז צריך להבין הא דהקשו התוס' ב"ב שם למה לי' לרש"י לומר דשלג אינו ממעט משום דנימס ונימוח תפ"ל דאם חישב עליו מקבל טומא' ומאי קושיא דלמא מיירי דיש כאן רביעית שלג דמה"ת טהור הואיל וראוי להטביל בו מחטין וצנורות בשלג לדעה הראשונה שהביא הרמ"א בסי' ר"א סעי' ל' וכ"כ הר"ש פ"ג דטהרות סוף משנה ב' להדיא. ופלא גדול על הש"ך סי' ר"א ס"ק ע"א שכתב דהרבינו שמריה שמתיר לטבול בשלג הוא יחיד בדבר והרי תניא דמסייע הר"ש פ"ג דטהרות שהבאתי. וכיון דמותר לטבול כלים ברביעית שלג המונח בחלון וטהור מה"ת ואף דטמא מדרבנן משום דבטלוה לרביעית דמקוה מ"מ כיון דטהור מה"ת חוצץ בפני הטומאה ומש"ה הוצרך רש"י לומר דמש"ה שלג אינו ממעט הואיל ונימוס ונימוח. ונראה דלהכי הקשו דאם חישב עליו לאכילה טמא ולא הקשו מחישב עליו למשקה דבאמת מחמת טומאת משקין לא ק"מ דאף דחישב עליו מ"מ אינו טמא מה"ת אם יש בו רביעית והוא בכלי שניקבו וסתמו באופן שבטל מתורת כלי ומותר לטבול בו כמבואר בסי' ר"א סעי' ז' וכיון דיש בו רביעית תורת מקוה עליו להטביל בו מחטין וצנורות וטהור מה"ת ומש"ה חוצץ בפני הטומא' ולהכי הוצרך רש"י לומר הטעם משום דמים אין עומדין בפ"ע ולכך אינו חוצץ ועיקר קושי' התוס' היא משלג אם חישב עליו לאכילה וכמ"ש ודו"ק היטב

אמנם ראה זה מצאתי ברמב"ם פט"ו מטומאת מת ה"ב שכתב הטעם דשלג וברד וכפור אין ממעטין בחלון שהרי הן ראוין ומקבלין טומאה ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהרי בש"ס נדה די"ז אמרי' דשלג אינו לא אוכל ולא משקה ואינו מקבל טומאה. ואם נאמר דדעת הרמב"ם הואיל ומקבל טומאה ע"י מחשבה שיחשב למשקין גם אם עדיין לא חישב ג"כ אינו ממעט בחלון א"כ יהי' בזה מחלוקת בין הרמב"ם ותוס' דבתוס' ב"ב שהבאתי מבואר דכל זמן דלא חישב עליו למשקה הואיל ועדיין טהור ממעט בחלון. ולא ראיתי לאחד שמתעורר בזה וצ"ע. עכ"פ מכל הלין טעמי דכתיבנא מבואר דמותר להביא הכפור והשלג בשקין ולהניחו או בקרקע מקוה התחתונה או על הנסרים שהם קרקע המקוה העליונה בתנאי שיקבעו הנסרים בקרקע כמ"ש לעיל ואח"כ יביאו טס מלובן למען ימס השלג או אור דולק וגחלים לוחשות ולאחר שיהיו המים הנמסים מהשלג מ' סאה יוכלו ליתן במקוה עליונה מים שאובין וכשר לטבילת נשים. כנלפע"ד וה' יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות כעתירת ידידו דו"ש בלו"נ

סי' ב ב"ה יום ו' עש"ק ג' כסלו לחר"ת לפ"ק לבוב. ברכות שמים מעל לכבוד ידידי הרב הג' החריף ובקי המפורסם ערוגת הבושם איש אשכולות מעטה תהלות יקר הערך כקש"ת מוה' אורי שרגא טובעש נ"י האבד"ק יאס יע"א

מכתב יקרתו הגיעני בדבר השו"ב ר' צבי מק' פאדעלויא. לא ידעתי מה זו שאילה דאם אמת הדבר שהודה בעצמו שעבר על קריבה דג"ע ר"ל. א"כ צריך בדיקת סכין לדעת הרמב"ם דקיי"ל כוותי' ואף דלא נתברר שעשה כן ג"פ ובכה"ג אין דינו כמומר רק כפסול לעדות דמודה הרמב"ם דא"צ לבדוק לו סכין כמ"ש בש"ע סי' ב' סעי' ו' מ"מ כיון שעשה בפרהסיא ברחוב העיר בזה הוי מומר גם בפעם אחת כמ"ש הט"ז שם ס"ק ט' בשם הדרישה דלא מקרי משומד