מהרי"א הלוי חלק א מג

הדבר מוכרח לומר כן דהרי בפ"ק דב"ק דף י"א ע"ב אמרי' מתוך שנאמר פדה תפדה שומע אני אפי' נטרף בתוך ל' יום ת"ל אך חלק ע"ש ומלשון הגמ' משמע להדיא דהוי ס"ד לרבויי נטרף בתוך ל' מיתורא דקרא דפדה תפדה ולדברי הריטב"א הנז' קשה איך הוי ס"ד למילף מרבויא דתפדה נטרף בתוך ל' הא האי רבויא מצריכינן בקדושין הנ"ל למילף שמחויב לפדות א"ע. אלא ע"כ כמ"ש דקרא דתפדה ילפי' מיניה שני דרשות מדשני קרא בדבורי' וכמ"ש התוס' ולהכי הוי ס"ד דנהי דקרא אתי דחייב לפדות עצמו מ"מ ילפי' נמי מיני' נטרף בתוך ל' ומש"ה לפי המסקנא דממעטינן נטרף תוך ל' מקרא דאך שפיר כתב הנ"י דדרשא השני' מקרא דתפדה אתי לרבויי גוסס. עוד כתב מעכ"ת להוכיח מדברי הרא"ש פ"ק דב"ק שם שחולק על הנ"י מדכתב שבנטרף בתוך ל' פטור מפדיון גם בחי זמן מרובה וגם למ"ד טרפה חיה וממילא אין סברא לחלק בין טרפה לגוסס דבשלמא לדעת הנ"י דרמב"ח ס"ל דטרפה אינה חיה וכמת הוא חשוב א"כ אפשר דסובר דלא יזדמן לעולם שטרפה יחי' יב"ח וכמ"ש בתשו' סי' ע"ז ומש"ה פטור מפדיון משא"כ בגוסס דעכ"פ מועטים חיים סבור הנ"י שחייב בפדיון אבל לסברת הרא"ש דהסוגיא אזלא גם למ"ד טרפה חיה ואפ"ה פטור מפדיון א"כ ה"ה לגוסס זהו תורף דבריו. וכל זה אינו מוכרח שכבר נודע מ"ש הפוסקים לחלק בין הא דטרפה אסורה מדרשא דקרא דזאת החיה חיה אכול שאינה חיה ל"ת ובהמה מסוכנת או שאכלה סם המות מותרת ואמאי הרי אינה יכולה לחיות. ותירצו דדוקא אם אינה יכולה לחיות מחמת חסרון באבר מיוחד טרפה אבל מסוכנת או אכלה סם דנחלה כל גופה ולא אבר מיוחד בזה לא מיטרפה ועי' בתב"ש סי' מ'. וא"כ גם לענין פדיון הבן יש לחלק בכה"ג שאם נטרף הבכור מחמת לקות אבר מיוחד בזה פטור מפדיון אבל בגוסס מחמת חולי כל הגוף גם הרא"ש סובר שחייב בפדיון

וע"פ האמור אפשר להבין דברי הגמ' במנחות דף ל"ז ע"א דאם נולד בתרי רישי חייב ליתן עשרה סלעים לכהן והתני רמב"ח שומע אני אפי' נטרף ת"ל אך חלק שאני הכא דבגלגולת תלא רחמנא. ודעת התוס' וכל הפוסקים דרמב"ח מיירי בנטרף ממש וסהדי בשחק כי יגעתי הרבה להבין תירוץ הגמ' דכיון דנולד בתרי רישי הוא טרפה כמ"ש התוס' שם א"כ מה משני דבגלגולת תלא רחמנא הרי גם בנולד בראש אחד גם כן תלא רחמנא בגלגולת ואפ"ה פטר רחמנא בנטרף. א"כ אמאי חייב בנולד בשני ראשים מאחר שהוא טרפה. ולא מצאתי ביאור נכון לזה. ומה שאפשר לומר בזה לפמ"ש הנ"י בטעמו של רמב"ח דמש"ה פטור בנטרף משום דס"ל טרפה אינה חיה וכמת הוא חשוב. וא"כ צריך להבין דמאי פריך מנולד בשני ראשים לפי מ"ש הש"ך בסי' נ"ז בשם הרשב"א שטרפות דיתרת יכול להרבות כחול ימים עם יתרונו יעו"ש בס"ק מ"ח א"כ שפיר חייב בפדיון בנולד בב' ראשים אף דהוי טרפה כיון שיכול לחיות ואינו חשוב כמת. ולכן נ"ל דהכין פירושא בגמרא דהנה התב"ש והלב"ש הביאו בסי' ל"ה בשם הר"ן דביתר אבר שניהם אינם עושים בפעולת חיות הבע"ח רק כאבר אחד ע"ש א"כ אפשר דמעולם לא עלה ע"ד המקשן לומר דבשני ראשים יפטר לגמרי מפדיון משום דהוי כנטרף כמ"ש התוס' דע"ז נוכל לתרץ בפשיטות דשאני נטרף מחמת יתרת דיכול לחיות ואינו חשוב כמת וכמ"ש אלא הכי פרכינן כיון דשני הראשים אינן עושין רק פעולה אחת וכל ראש בפני עצמו אינו עושה רק מחצית פעולה ומחצה השני' כמת הוא חשוב ודמי לנטרף אם כן מהראוי שעבור שני הראשים לא יתחייב רק פדיון אחד ואמאי תני האי סבא דחייב ליתן עשרה סלעים לכהן ואהא שפיר משני דבגלגולת תלא רחמנא. והיינו דנהי דשני הראשים אינם גורמים רק פעולה אחת כיון שעכ"פ איכא תרי גלגולת חייב בעשרה סלעים. ולא קשיא כלל מנטרף דאף דאיכא גלגולת מ"מ פטור. משום שהוא טרפה לגמרי ומיעטי' קרא מדרשא דאך משא"כ בשני ראשים דיש בכל גלגולת מחצית חיות חייב בשני פדיונים. ומטעם טרפה לא מיפטר כיון דאינו חשוב כמת דיתרת יכול לחיות וכמ"ש. וזה נכון מאוד לענ"ד בעזה"י

ובמה שהאריך כת"ה לפלפל אם יש לפוטרו מפדיון מחמת רו"ג למיתה ומחמת חזקת ממון. האמת אגיד שלא הבנתי כל דברי פלפולו בזה דלא שייך לדון מטעם רוב וחזקה רק אם אנו מסופקים על איזה דבר אם נשתנה מכמות שהיה. או אף אם ידענו בודאי שנשתנה ואנו מסופקים באיזה זמן נולד השנוי משא"כ כאן אין לנו שום ספק שהרי אנו רואין בברור שהילד גוסס. ואם יש לספק שמא ימות הולד אח"כ או לא מלבד דלא מצינו בכה"ג לדון מטעם חזקה על מה שיתחדש אח"כ וכמו שאמרו חז"ל שמא ימות חיישינן שלענין מה שיהיה אח"כ אינו מועיל חזקה. ועי' בתוס' קדושין דף מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש ובחי' ריטב"א ריש פ' שני דע"ז. אלא שלענ"ד ליכא שום נפקותא כלל לענין פדיון אם ימות או יחיה דלדעת הנ"י דגוסס חייב בפדיון משום דגוסס הוא כחי לכל דבריו א"כ אף אם בודאי ימות אח"כ חייב לפדותו כדין מת אחר שלשים. ולסברת מעכ"ת שהרא"ש והריטב"א חולקים על הנ"י וסוברים דגוסס פטור מפדיון א"כ ליכא ספיקא כלל דכל זמן שהוא גוסס בודאי פטור מפדיון ואם יחי' אח"כ יחול עליו אז החיוב. ועי' תוס' בכורות דף מ"ט ע"ב ד"ה ודידי' בסוה"ד ע"ש. סוף דבר לא ירדתי לכוונת מעכת"ה בזה ובגוף הדבר אם מוציאין ממון מכח רוב בפדיון הבן עי' במשנה למלך פי"א מבכורים ה' כ'. ולענין דינא יפה הורה מעכת"ה שיכול לפדות במתנה ע"מ להחזיר ובלא ברכה. ועי' בתשו' אא"ז הח"צ ז"ל ס"ס ק"ד. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח: סי' לט ב"ה יום ב' ז"ך מנ"א תרמ"ד לפ"ק. כפר בראטקאווין. דברי שלום ואמת לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול החריף ובקי משנתו קב ונקי המפורסים לתהלה מאוד נעלה כש"ת מוה' מאיר אריק נ"י האבד"ק יאזלוויץ יע"א

יסלח נא כבוד יקרתו כי לא השבתי אליו עד כה ואחר עד עתה. כי הייתי מוטרד בעניני שו"ת שונות וגם כחי אין אתי כמאז. עתה באתי לעיין בדבר השאלה בקהל שקנו בית מישראל ומגרש סביב לבנות בית מרחץ חדש וכאשר חפרו תחת הבית הישן שנהרס מצאו שני מתים מונחים זה אצל זה ראשו של זה בצד ראשו של זה בלי שום היכר חרס וקרש וצורת הקבר. ואח"ז בסמוך חצי אמה מצאו גם את השלישי לאחר שכבר פינו את השנים הראשונים. והשלישי היו רגליו מכורכים בעור שטיוול. והעפר שחופרין מכל שטח בית המרחץ משליכין מסביב לבנין מבחוץ במקום שדורכין שם רבים. ומלבד זה מצאו כמה עצמות והעומדים שם וגם רופא ישראל אומרים שהה עצמות בהמה. ונסתפק מעכת"ה בזה בכמה ספיקות. ורצונו כי אחוה דעי גם אני בזה ע"פ דתה"ק והנה הב"י בסי' שס"ד הביא מחלוקת רש"י והטור בקבר הנמצא דמותר לפנותו דהטור סובר דגם מסתמא באינו ידוע אם נקבר שם מדעת בעל השדה מותר לפנותו. אבל רש"י פירש דמיירי בקבר חדש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם משמע דבספק אסור: