מהרי"א הלוי חלק א לו

האצבעות וכמ"ש מ"מ כיון שכל החשש שבא מן המקור לא שכיח וכמ"ש הב"י שפיר נוכל לסמוך בזה ג"כ על המיעוט לומר גם בדם המקור אין כל הא"ש

ומעתה מיושב היטב קושית הב"י הנ"ל על בדיקת שפופרת הא אין כל הא"ש ולפמ"ש ניחא דבזה אמרינן ג"כ ס"ס להיפך ספק מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא כל האצבעות שוות ומדלא ראתה על ראש המכחול איכא הוכחה שנתרפאית. והרי הדברים ק"ו דאם התירו לבעל שני בלא בדיקה משום דשמא אין כל הא"ש אף שדבר זה לא מסתבר וכמו שהוכחתי שבדם המקור יותר מסתבר לומר דהאצבעות שוות א"כ מכ"ש שמותרת לבעל ראשון בבדיקה משום ספק שמא כל האצבעות שוות דהוי ספק הרגיל ומטעם שכתבתי. ודו"ק היטב

ובזה מיושב מה שאמרו בגמ' שם אם נמצא דם על ראש המכחול בידוע שמן המקור הוא בא לא נמצא דם על ראשו בידוע שמן הצדדין הוא בא. והקשו כולם דמלשון הגמ' לא נמצא דם על ראשו משמע שלא נמצא כלל דאל"כ הו"ל לגמ' לומר נמצא על הצדדין בידוע שמן הצדדין וע"כ דמיירי שלא נמצא כלל וא"כ מה הוכחה איכא שהדם שראתה מ"ת הי' מן הצדדים יעו"ש. ולפי מ"ש נכון דבאמת גם בלתי הבדיקה כיון דרוב נשים אין רואות מ"ת מהראוי לתלות בצדדין כמ"ש הב"י ורק דאעפ"כ חיישינן שמא היא מן מיעוט נשים שרואות מ"ת וא"כ לאחר שבדקה בשפופרת ולא מצאה דם איכא עוד הוכחה דהוא דם הצדדין ולכך לא ראתה במכחול משום שאין כל הא"ש. דאף לאחר שהוחזקה בג' אנשים מ"מ שייך לענין מכחול אין כל האצבעות שוות כמ"ש בחוות דעת סי' קפ"ז דאי ס"ד שהדם שראתה מ"ת היה מן המקור כיון דבדם המקור לא מסתבר למימר אין כל הא"ש כמ"ש הי' לה לראות גם במכחול ושפיר אמרינן לא נמצא דם על ראשו בידוע שמן הצדדים הוא בא. ומיושב בזה קושית הנו"ב אמאי מועיל בדיקת שפופרת הא וסת שנקבע ג"פ אינו נעקר בפעם אחת. ולפי מ"ש לא מטעם עקירת וסת אתינן עלה רק דכיון שלא ראתה במכחול וע"כ שאין כל הא"ש אית לן הוכחה דהדם שראתה עד עכשיו הי' מן הצדדים ולא היה וסת מעולם דאילו הי' מן המקור גם על המכחול איבעי ליה לאשתכוחי דבדם המקור לא שכיח שיהי' חילוק בין האצבעות וכמ"ש. ומכ"ש בנ"ד ששמשה ולא ראתה דעדיף טפי מבדיקת שפופרת כמ"ש הרמ"א. וגם בנ"ד שיש לה וסת קבוע יש ג"כ לסמוך ע"ד המרדכי שהביא הש"ך בס"ק כ'. ולכן לפענ"ד הדבר ברור שאשה זו מותרת לבעלה. וטוב הדבר שבפעם ראשון לא תשמש בליל טבילה כי אם בלילה השני' כנלפענ"ד. דברי ידידו

ס' לא ב"ה יום ה' פ' אחרי תרמ"א לפ"ק לבוב שלום וברכה וכל טוב לכבוד הרבנים המופלגים בתורה וביראת ד' טהורה חסידים ואנשי מעשה כש"ת מוה' שלמה מאיר טייכר נ"י אבד"ק גלאגיב ומוה' ברוך מרדכי אורינשטיין נ"י מו"צ דגלאגיב יע"א

מכתב שאלתם הגיעני בשנים שנשתדכו יחד וכתבו ראשי פרקים ולא תנאים וקבעו זמן לסילוק הנדן על זמנים מיוחדים והתנו בפירוש בהראשי פרקים שאם אחד מהצדדים לא יסלק בזמן הנועד אין להם זה ע"ז שום התקשרות וגם התנו שהתנאים יכתבו בעת גמר הסילוק ולא נעשה שום תק"כ על זה רק קבלת קנין ועתה כבר עברו שתי שנים וצד הכלה לא סילק גם פעם אחת והחתן כבר הגיע לפרק נשואין ואביו רוצה לעשות שידוך אחר

יעוי' בב"ש סי' נ' ס"ק ט"ו מ"ש בשם הט"ז דאם כתבו ר"פ ועשו ק"ס אע"ג דלא אמרי ע"מ שיכתבו השטרות הוי כאומר בפירוש ע"מ שיכתבו כי מנהג פשוט שאחר כתיבת ר"פ כותבים התנאים לכן יכול כ"א לחזור אחר כתיבת ר"פ ויכול למחות שלא יכתבו התנאים ופטור מקנס ע"ש. ונראה דנ"ד עדיף טפי שהרי כאן התנו מפורש שלא יכתבו התנאים עד גמר הסילוק א"כ יכולין לחזור קודם כתיבת התנאים. ועי' בסמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ב' שכתב שהקנין אינו מועיל כלום משום דהוי קנין אתן. ועי' בתשו' הב"ח סי' כ"ג שכתב דעיקר החיוב בשידוכין הוא משום שקורין לפני שני הצדדים והקנס לא יפטור את הח' הלכך חשבינן לי' כאילו הוציא שבועה וח' מפיו ע"ש ובנ"ד לא נכתב בהר"פ לא שבועה ולא ח' וגם לא קראו לפני הצדדי'. ובט"ז אהע"ז סי' נ' ס"ק י"ב כתב להדיא שכל זמן שלא נגמר עדיין אין לחייב משום בושת ובנ"ד שהתנו בפירוש שלא לכתוב התנאים עד גמר הסילוק ע"כ ממילא לא נגמר השידוך עדיין ולא שייך בושת והקנין ג"כ אינו מועיל משום דהוי קנין אתן כמ"ש הסמ"ע ושבועה וח' ג"כ אין כאן כמ"ש בשם הב"ח א"כ אין כאן שום חיוב על צד החתן לקיים השידוך. ומלבד כ"ז אפי' אם הי' כתיבת תנאים כבר מ"מ מאחר שצד הכלה העביר מועד הסילוק מותר החתן לעשות שידוך אחר לפי מה שמבואר ביו"ד סי' רל"ו סעי' ו' ועי' בט"ז ובנקה"כ שם. כן נראה לפענ"ד

ובדבר שאלתם שבחג הפסח שעבר נשלח לאחד מאנשי עירם בשר מעיר אחרת ונתעכב על הב"ד ונתברר הדבר שנמלח הבשר אחר ג' ימים ונתבשל ונשתמש בהרבה כלים יקרים שווין יותר מעשרים רייניש והוא הפסד מרובה אם יש להתיר להשתמש באותן הכלים על חג פסח הבע"ל. עי' בפרמ"ג יו"ד סי' ק"ג בשפ"ד ס"ק י"ז שהביא בשם שו"ת נחלת יעקב ושו"ת דבר שמואל להתיר בכלי חרס בהפ"מ באינו בן יומו. וסיים בפרמ"ג שם דלפ"ז אותן הכלים חשובין שקורין פארציליין וכדומה יש לצדד. אמנם הפרמ"ג שם חולק על דבריהם וכתב שגם באיסור דרבנן אסור גם לאחר מעל"ע יעו"ש. אמנם מדברי הט"ז יו"ד סי' קל"ז ס"ק ז' משמע להדיא שבאיסור דרבנן לא גזרינן שאינו ב"י אטו ב"י משום דהוי גזרה לגזרה ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' נ"א שכתב ג"כ דבאיסור רבנן מהראוי להתיר אינו בן יומא אלא שכתב שלא מצא לאחד מהפוסקים שחילקו בכך. וכאשר שמתי עיוני בזה מצאתי להר"ן בפסחים פ' כל שעה שדבריו נראין כסותרין זה את זה. דכסוגי' דזה וז"ג כתב דלמ"ד זוז"ג מותר חדש יוצן משום דהוי זוז"ג תנור דאיסורא ועצים דהתירא ואע"ג דזוז"ג לכתחילה אסור מ"מ כיון דלית לי' תקנתא אלא בנתיצה כדיעבד דמי. ובסוגי' דקדרות בפסח ישברו כתב דמש"ה ישברו אע"ג דבפ"ב דע"ז מספקא לן אי סבר רב נטל"פ אסור מ"מ גם אם נאמר נטל"פ מותר זה דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא ואע"ג דצריך לשבור את הקדרה מ"מ לא הוי כדיעבד. וכבר תמהו עליו בחדושי אנשי שם שדבריו סותרין זא"ז. ובאמת לא על הר"ן לבד תלונתו כי גם התוס' בפסחים דף כ"ו ע"ב ד"ה בין ודף ל' ע"א ד"ה אמר רב כתבו ממש כדברי הר"ן. והנראה לפענ"ד בזה דהנה הר"ן בפסחים פ"ב שם בהא דכל כ"ח שנשתמש בו חמץ בצונן משתמש בו מצה בצונן כתב ליישב דברי הרי"ף שם דבכ"ח כיון דבלע הרבה ואינו יוצא מידי דפיו חשיב כגוף האיסור ע"ש. ומש"ה דעת המרדכי מובא ביו"ד סי' צ"ח סעי' ה' בהג"ה שגם בכ"ח חדש אף שלא בלע רק כזית חלב צריך ס' נגד כל הקדרה דגם גוף החרס נ"נ ועי' בט"ז שם סק"א. ומעתה י"ל דבתנור שהסיקו בקליפי ערלה דליכא התם משום טעם בליעה רק משום שנגמר באיסור הנאה. ועי' בטיו"ד סי' י' בשם הרשב"א וכיון שאין כאן איסור רק דמי עצים שהיו אסורין בהנאה שפיר כתבו התוס' והר"ן