מהרי"א הלוי חלק א לד

האיסור שפיר פריך בגמ' דלמא אזיל גבי חכם ושרי ליה

ויש ליישב בזה קושית התוס' שם בסוגיין ד"ה ותני שעל גוף המשנה מצינן למימר דהנדר הוא אחר הגירושין ומדרינן לי' שלא ישא אשה פסולה ואותו הנדר לא נתבטל מעולם דלעולם יש עליו איסור קונם שלא ישא אשה פסולה וע"ז ל"ק דילמא אזיל גבי חכם ושרי לי' כיון דהנדר הוא על דבר איסור ואינו מותר אפי' בדיעבד וכמ"ש הש"ך ומש"ה הוצרך לאתויי הברייתא דנודר ועובד יורד ומגרש דמוכח שהנדר הוא קודם הגירושין וא"א להדירו שלא ישא אשה פסולה דהא העיקר שאנו רוצין הוא לאסור לו אותה האשה שכבר נשא וע"כ הנדר הוא שלא יהנה מאשתו פסולה א"כ כשמגרשה ואין לו אשה פסולה בטל הנדר ואם יחזור וישא אשה פסולה אינו חוזר ונאסר וכמש"ל וע"כ צריכין לאסור עליו פירות אם יהנה מאשה פסולה דבכה"ג מעולם לא נתבטל הנדר כדין נדר על תנאי וכיון דעיקר האיסור הוא על הפירות לא הוי דבר איסור שפיר פרכינן דלמא אזיל גבי חכם. ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד

מיהו לפמ"ש הש"ך בסי' רט"ז ס"ק י' דבקונם לביתך שאני נכנס אם קנה בית אחר מותר שלא היתה כוונתו אלא על הבית שהי' לו בשעת הנדר א"כ בשעה שמכר הבית ודר בבית אחר נתבטל הנדר לגמרי ואפ"ה אסור אם חזר וקנאו שפיר יש להוכיח דגם אם נתבטל הנדר חוזר ונאסר. אמנם כבר כתבתי שמדברי הר"ן בנדרים מוכח להיפך. וגם לפי מ"ש המל"מ פ"ח מנדרים שם לחלק בין היכא שהדבר אסור אינו בעולם להיכא שהנדר נתבטל א"כ נראה שבנ"ד כיון שהוכרח השו"ב לעקור דירתו דמי לתולה נדרו בדבר שנתבטל הנדר לגמרי ובכה"ג גם לדעת הריב"ש אינו חוזר ונאסר לפי סברת המשלמ"ל. ועוד דגם עתה כיון שבא עוד שו"ב להעיר פשיטא דאדעתא דהכי לא נשבע

עוד נלפענ"ד בזה דהנה בחו"מ סי' ס' ס"ג איכא ב' דעות במתחייב לחבירו לזונו אם חל החיוב על כל ימי חייו או סגי לזונו שעה או שנה אחת וע"ש בסמ"ע וש"ך ס"ק ט"ז וא"כ בנ"ד מצד גוף החיוב שנתחייב השו"ב ליתן להרב א' רייניש לשבוע כיון שלא ביאר להדי' כל ימי חייו פשיטא דמצי השו"ב לומר קים לי כהרא"ש דסגי בשבוע אחת. ואף שהשו"ב נשבע ע"ז לקיים את החיוב שנתחייב מ"מ כיון שבטל החיוב לאחר שבוע ראשונה גם השבועה בטלה וכמבואר בחו"מ סי' ע"ג סעיף ז' בהג"ה דאם עברה שמיטה אף שנשבע לשלם פטור דכיון שבטל החיוב בטלה השבועה. ועי' בש"ך שם שהביא מחלוקת הפוסקי' בזה אם יכול לומר קים לי לאחר שנשבע. מכל הלין טעמי נראה לפענ"ד דהשו"ב פטור מליתן להרב מה שהבטיח. ומ"מ מבקש אנכי מהרב האב"ד שיסכים בהיתר השבועה כדין הנשבע לטובת חבירו אמנם גם אם לא יסכים הרב בהיתר השבועה ג"כ יכולין ג' ב"א להתיר להשו"ב השבועה ויודיעו להרב את ההיתר כיון שמדינא אין כאן שבועה כלל מטעמים שכתבתי. דברי ידידו (עי' לעיל סי' כ"ב) סי' כח ב"ה יום ב' צום השביעי תרל"ח לפ"ק לבוב

תחל שנה וברכותי' לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ויראה המפורסים לתהלה ותיק וחסיד כש"ת מוה' יחזקאל פרענקיל נ"י מו"ץ בק' הושאטין יע"א

מכתב שאלתו הגיעני שהביאו לפניו קיבה ובתוכה יבלת וכנגדו סירכא מהקיבה יוצא לטרפש הכבד וכאשר נחתך היבלת עד עיקרו ושורשו ולא נשאר עוד רושם מהיבלת נשאר העור של הקיבה שלם ויפה בלי שום שינוי מראה רק שהי' קצת קשה במשמוש והורה מעכ"ת להתיר ואחד מחכמי עירו נחלק עליו וביקש מע"כ לחוות דעתי העני' בזה. הנה מה שהביא מעכ"ת בשם הגאון מהרש"ק ז"ל דבמחט תחוב מצד אחד וכנגדו נפוח דאם הבשר שלם ויפה בלי שינוי מראה כשר. כבר קדמו בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ס"ב ע"ש שכתב דהנפוח בא מחמת כאב נקיבת המחט מעבר השני ומעולם לא ניקב המחט מעבר לעבר ע"ש וא"כ גם בנ"ד יש לומר דמה שהבשר משמושו קשה בא מחמת היבלת כנודע שדרך המכה להתקשה סביב ואין כאן הוכחה שהי' נקב. ומשום הסירכא והיבלת אשר כנגדה ג"כ אין להטריף לדידן דנהגינן להכשיר סירכא בשאר איברים. ובאמת שדברי אא"ז הגאון בעל שערי אפרים צריכין באור במה שהטריף ביבלת נגד תחיבת פי מחט דהרי מבואר בסי' מ"ח דבניקב מצ"א וקורט דם מבחוץ בעינן דוקא שיהי' הקורט דם נגד פי המחט ממש ע"ש בב"י ובט"ז ס"ק י"ג ובש"ך ס"ק י"ז. והצ"צ חידש שגם בסירכא נגד פי המחט ג"כ טרפה דסירכא הוי כמו קורט דם. ומ"מ גם בסירכא בעינן שיהי' דוקא נגד פי המחט ואם רחוקה הסירכא מן נגד פי המחט אפילו פחות מרוחב קש כשרה דלא עדיפא מקורט דם. ועי' בפרמ"ג בשפ"ד ס"ק כ"ו. ומעתה כל זה בקורט דם או בסירכא שהם קטנים ודקים בשיעורם משא"כ ביבלת שדרכה להיות גדולה בשטחה. שהרי יבלת ושומא דבר אחד הוא דרש"י בפסחים ריש פ' אלו דברים פי' על יבלת וורואה בלע"ז וכן פירש"י ביבמות דף ק"כ על שומא וורואה בלע"ז ושומא דרכה להיות גדולה לפעמים עד כאיסר האיטלקי כמבואר בכתובות דף ע"ה. ולפי דברי אא"ז התב"ש בסי' ל"ד שיעור איסר גדול כמעט כמו סלע דהוא שליש טפח כמבואר בש"ע סי' ל' וא"כ לפי דברי אא"ז בעל ש"א חמיר טפי יבלת מן קורט דם המוזכר בגמ' לאיסור דבקו"ד לא מיטרפא אלא א"כ הוא נגד פי המחט ממש כמ"ש וביבלת שרחב בשטחו בכל מקום שהמחט כנגדו טרפה. וכעין קושיא זו הקשו בצ"צ סי' מ"ט ובדגול מרבבה סי' מ"ח לדעת הסוברים דבנמצא מחט מבפנים ולא נתחב ג"כ טרפה אם יש קו"ד מבחוץ יעו"ש. וכאשר עיינתי בשער אפרים ראיתי שמטעם סופו לנקוב קא מטריף שם דכיון דהבשר אשר נגד המחט יש בו יבלת דאינו בתכלית השלימות והמחט מעלה חלודה סביב סופו לנקוב. וכל זה לא שייך בנ"ד דליכא חלודה ולא מחט ואם נאמר דסירכא נגד יבלת טרפה יהא חמור יותר מן מחט נגד קו"ד דשם בעי' כנגדו ממש וביבלת שרחב מאוד יהי' טרפה בכל מקום שהסירכא כנגדו וזה ודאי לא מסתבר כלל וכמ"ש

עוד מטעם אחר נראה להתיר בנ"ד דהנה בטוש"ע סי' ל"ג מבואר דדוקא בניקב ע"י מחט חיישינן שמא ניקב גם השני והבריא אבל בניקב מחמת חולי כל מקום שלא שלט שם החולי אין חוששין שמא ניקב שם. ע"ש בסעי' ד' בהג"ה ובט"ז ס"ק ו' וס"ק י"ח. ומעתה במחט נגד קורט דם או נגד סירכא ונגד יבלת שפיר יש לחוש שמא ניקב המחט גם לעבר השני והעלה שם קו"ד או סירכא ויבלת ואף שהבשר שלם ויפה מ"מ במחט חיישינן שמא הבריא. מה שא"כ בנ"ד דליכא מחט א"כ איך נאמר מחמת הסירכא והיבלת אשר כנגדו דבודאי ניקב כיון שבשר הקיבה שלם ויפה בלי שינוי מראה ובנקב מחמת חולי לא חיישינן לנקב במקום שלא שלט שם החולי וכמ"ש. וגם אם נחוש שמא מחט הי' שם מ"מ בספק אם מחמת חולי או מחמת מחט רבו הפוסקים להכשיר כמבואר בסי' מ"ט סעי' ד' וכ"ש בנ"ד דגוף הריעותא דיבלת וסירכא בשאר איברים לא נמצא בגמ' ושו"ע פשיטא דאין להחמיר כל כך. ויפה דן מעכ"ת ויפה הורה להתיר. דברי ידידו: