מהרי"א הלוי חלק א לג

אמרי' דכוונת הנודר הי' לאסור בהנאתו תיכף אם תלך אח"כ דתו אין כאן הפקעת השעבוד בשעת חלות הנדר דיכולה היא שלא לילך וא"כ שפיר פריך בש"ס דתהא אסורה להנות תיכף שמא תלך אח"כ. ודו"ק היטב

ומעתה מיושב ג"כ קושיתי הראשונה דהנה בהאי דאסר הנאת העולם עליו אי נסיב איתתא כי לא תנינא הלכתא הקשה הרא"ש שם הא אי אפשר לו להיות בלא הנאת העולם והוי נדר שוא ותירץ דאפשר שלא ישא אשה ולא יאסר ע"ש. וא"כ ע"כ היתה כוונת הנודר שאם ישא אשה יאסר בהנאת העולם למפרע בשעת אמירת הנדר דאז לא הי' נדר שוא כי אז הי' בידו שלא ישא אשה ולא יאסר דאם נאמר שכוונתו הי' לאסור בהנאת העולם משעת הנשואין ואילך א"כ אז בשעת חלות הנדר נאסר בהנאת העולם בברור והוי נדר שוא ואינו חל כלל. והיכא שיתבטל הנדר לגמרי שפיר אמרינן שבודאי היתה כונתו לאסור למפרע וכמ"ש הר"ן בנשבע על דבר אחד. וא"כ מיושב שפיר מה שהקשיתי הא כיון דרב אחא הטעהו ושבשי' הוי נדרי שגגות וא"צ התרה כלל. מאחר שכבר הוכחתי דע"כ היתה כוונת הנודר לאסור בהנאת העולם למפרע בשעת אמירת הנדר ולא בשעת הנשואין וא"כ בשעה שנדר לא היה מוטעה כלל דכאן אין הנדר חל בשעת התנאי דאז הוי נדר שוא וכמ"ש. וע"כ שהנדר חל למפרע וכיון דאז לא הי' מוטעה לא הוי נדרי שגגות וצריך התרה משא"כ בקונם עלי ככר זה אם אוכל היום שכתבו הר"ן והש"ע דאם שגג ואכל אין הנדר כלל דש לא חל הנדר רק בשעת קיום התנאי ואם הי' קיום התנאי בשוגג הוי נדרי שגגות. וא"כ גם בנ"ד שהשו"ב אומרים דאחר שכבר למד ר' אברהם הלכות שחיטה בטאלטשין שוב אין לאסור להם ליסע עמו לביה"ש אף אם נאמר שטעו בזה מ"מ אם היו מוטעים בשעת חלות הנדר דהיינו בשעה שנסעו עמו לביה"ש הוי נדרי שגגות וא"צ התרה כלל. כנלפענ"ד ברור בעז"ה

עוד יש מקום לבטל הנדר מטעם אחר שהרי כתבו ובאם שיעבור אחד מאתנו על פקודה זו אזי תהי' שחיטת ידו כקרבן. א"כ אף אם נאמר דכתיבה הוי כדבור וכהכרעת גדולי האחרונים מ"מ אם יאמר אדם בפיו מי שיעשה דבר פלוני יאסר באכילת חטין וכדומה ואח"כ עשה הוא בעצמו דבר פלוני לא מצאתי מבואר שזה מועיל לאסור דבעי' שיפרש בהדיא אם אעשה כן יאסור עלי דבר זה. ויש בזה לדון הרבה גם מטעם נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ולגודל הטרדה לא ירשני הזמן להאריך בזה. עכ"פ נראה לפענ"ד ברור דמכל הלין טעמי אין כאן נדר כלל ולכל היותר יתירו להם להשו"ב ב"ד של שלשה ומותרים להיות שו"ב דק' באלטא כמקדם דברי ידידו הדו"ש וש"ת בלו"נ

סי' כז ב"ה יום ה' ט"ו תמוז תר"מ לפ"ק. כפר בראטקאוויץ

להרבני המופלג וירא ד' מוה' דוד שו"ב נ"י

מכתביו הגיעני ויען כי אנכי יושב בכפר ואין בידי ספרים הנחוצים לזה וגם לא ידעתי האדרעס למע"כ לנכון לכן לא השבתי עד כה. עתה באתי להשיב ע"ד השאלה בשו"ב שנשבע להרב ליתן לו חלק שליש מהכנסת הכפרים ועבור זה יהי' הרב עומד לימינו שישאר שם שו"ב בהעיר. ואח"כ חזר ובא השו"ב הקדום והוכרח השו"ב הזה לעקור דירתו למקום אחר ואחר שנה יצא השו"ב הקדום וחזר זה השו"ב להעיר והתפשר שנית עם הרב ליתן לו א' רייניש לשבוע ולא נשבע שנית. ואחר איזה זמן הביאו לשם עוד שו"ב אחר ועתה אין ברצון השו"ב ליתן להרב חלקו כיון שנתמעט' פרנסתו. ונסתפק מע"ל אם חייב ליתן מחמת השבועה שנשבע בראשונה וראיתי לחכם אחד שרצה לפשוט דין זה מהא דקי"ל ביו"ד סי' רט"ז סעי' ד' בקונם לביתך שאני נכנס שאם מכרו לאחר מותר ואם חזר המודר וקנאו מן האחר אסור הרי שאע"ג דבשעה שנמכר הבית הי' מותר ליכנס בו ונתבטל הנדר מ"מ אם חזר וקנאו חזר הנדר למקומו א"כ גם בנ"ד אף דבשעה שעקר זה השו"ב דירתו בטל הנדר והי' פטור מליתן להרב כפי הפשר מ"מ אח"כ כשחזר ובא לשם חזר הנדר למקומו. ובאמת גוף הדין הגם שמבואר בש"ע שם בלי חולק ומקורו מתשו' הריב"ש שהביא הב"י שם מ"מ במחלוקת שנויה וכמו שאבאר. דהר"ן בנדרים דף כ"ח ע"ב בד"ה כתב הרשב"א כתב דאם אתא אחר ואפסקי' אע"פ שחזר והקנהו למוכר לא קנה לוקח וכן בפדאן אחרים אפי' חזר המקדיש וקנאן מן הפודה אין חוזרות וקדושות דהא אתא אחר ואפסקי' ע"ש היטב הרי שדעת הר"ן דכיון דבשעה שהי' ברשות אחר בטל ההקדש אף שחזר ובא לרשות המקדיש אין חוזרות וקדושות. ועי' במשנה למלך פ"ח מגירושין ה' י"א שנראה מדבריו דהרשב"א חולק על הריב"ש וס"ל דאם חזר וקנאו מותר. הן אמת שלפמ"ש המל"מ שם בדעת הריב"ש שאם קנה בית אחר ג"כ אסור המודר ליכנס בו דכל שהוא ביתך קאמר ליכא מדברי הריב"ש ראי' כלל לנ"ד וגם אין מחלוקת כלל בין הר"ן להריב"ש דשאני התם בנידון הריב"ש שמעולם לא נתבטל הנדר כלל דגם בשעה שנמכר הבית לאחר סוף סוף נאסר המודר ליכנס במקום דירת המדיר ואם חזר וקנה את הבית פשיטא דנאסר דלא גרע מקנה בית אחר. משא"כ בהקדיש נטיעות כיון דמיירי באומר נטיעות אלו כדתנן התם במתניתין וא"כ כשפדאן אחרים נתבטל הנדר לגמרי ומש"ה כתב הר"ן דאם אפסקי' אחר כשפדאן אף אם חזר המקדיש וקנאן מן הפודה אין חוזרות וקדושות. ולפ"ז בנ"ד כיון שלא נתחייב השו"ב רק חלק מהשחיטה שבאותה העיר א"כ בשעה שעקר דירתו אין כאן שבועה כלל גם אם חזר ובא אח"כ לאותה העיר אין השבועה חלה לדברי הכל. ומעתה יש לתמוה על מ"ש המל"מ פ"ח מנדרים הל' ל"ב בשם הראנ"ח בקונם שאיני נושא לפלונית שאביה רע שאם עשה תשובה מותר ואם אח"כ חזר לסורו חזר האיסור למקומו והביא ראי' מדברי הריב"ש הנ"ל שאם נמכר הבית לאחר וחזר וקנאו חזר האיסור למקומו ע"ש ולפמ"ש אין כאן ראיה כלל דהתם אף בשעה שהי' הבית ברשות אחר לא נתבטל הנדר כיון שנאסר עליו מקום דירת המדיר וכמ"ש המל"מ פ"ח מגירושין הל' י"א משא"כ בנדון הראנ"ח דבשעה שעשה האב תשובה נתבטל הנדר לגמרי א"כ אפשר שגם אם חזר לסורו אח"כ אינו חוזר ונאסר

ובזה אמרתי ליישב דברי הש"ך סי' רכ"ח ס"ק כ"ו שהקשה לדעת הפוסקים דנדר של דבר איסור אין לו התרה אף בדיעבד א"כ מאי פריך הגמ' בכהן הנושא נשים בעבירה נודר ועובד יורד ומגרש וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' הא התם הי' נדר על דבר איסור ואינו מועיל התרת חכם ותירץ הש"ך דהתם אין הנדר על האשה פסולה רק שאוסר עליו פירות שבעולם אם ישא אשה פסולה א"כ היתר החכם הוא על הפירות ולא על דבר איסור ע"ש. ותמהו כולם דאכתי קשה דמנ"ל להש"ס להקשות דלמא מדירין אותו על הנאת אשה פסולה ושוב אינו מועיל ההיתר משום שהוא דבר איסור. ולפי מ"ש נכון דאם הנדר הוא על פירות אם ישא אשה פסולה א"כ אף אם מגרש את הפסולה לא נתבטל הנדר משום דלעולם יש חלות לאיסור הפירות אם יעבור עוד וישא אשה פסולה כמו כל נדר על תנאי. ובכל פעם שיעבור על התנאי וישא אשה פסולה יחול עליו הנדר אבל אם הנדר הוא שלא יהנה מאשתו פסולה א"כ בשעה שמגרשה ואין לו אשה פסולה נתבטל הנדר לגמרי ואף שיחזור אח"כ וישא אשה פסולה אינו חוזר ונאסר מכיון שנתבטל הנדר פעם א'. וכיון שהנדר הוא על איסור הפירות שאין זה דבר