מהרי"א הלוי חלק א לא

שמתחילה היתה הבהמה של הנכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותי' אבל כשהבהמה היא של ישראל ומצי מסלק לי' לנכרי לא נכנסה לרשותו ע"ש. וא"כ כיון דעיקר הבהמה הי' של ישראל לא מועיל מה שקנה הנכרי בדיניהם

סי' כו ב"ה יום ד' ז' שבט תרל"ו לפ"ק לבוב

יחי צלח שלו ושמח כבוד ידיד נפשי ולבי הרב הגאון החריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם יקר הערך צח השכל ונקי הרעיון כקש"ת מוה' עוזר צאזמיר נ"י

מה נכבד היום בהגלות נגלות אלי מכתב יקרתו התענגתי מאוד להתבשר משלומו ושלום תורתו. ד' יחלימהו ויחזקהו ויהי בריא אולם לעבוד את ד' כל ימי עולם. והנה ענותו תרבני לבקש ממני לחוות דעתי העני' בדבר שני שאלות ומר לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי צריך בכ"ז מהרתי בא היום לעיין בדבריו הנחמדים ולעזרת החונן לאדם דעת אצפה ישים בפי דבר אמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא

והנה שאלתו הראשונה היא שכתבו השו"ב דק' באלטא שקבלו על עצמם לקיים פקודת הבע"ב דשם שלא ללמד את האומנות שו"ב והשחזת הסכין לר' אברהם בר' ישראל שו"ב ולכן קבלנו עלינו את פקודתם היינו שלא ליסע שום אחד מאתנו הח"מ עם ר' אברהם לבית השחיטה ואפי' כשתהי' השבוע של אביו ר' ישראל שו"ב ויסע עמו בנו ר"א לבית השחיטה אסור לנו שנסע עמו ובאם שיעבור א' מאתנו הח"מ על פקודה זו אזי תהי' שחיטת ידו כקרבן. כ"ז קבלנו עלינו הח"מ בנדר גמור על דעת הבעה"ב ולא יועיל לזה שום התרה בלי רשיון השלשה שוחטים עם השני ב"ב פלוני ופלוני וע"ז חתמו הג' שוחטים. ואח"כ נסע ר"א הנ"ל לטאלטשין ולמד שם אומנות שו"ב והשחזת הסכין עצהיו"ט ויש לו הודאה שראוי לשחוט ולבדוק ככל השו"ב המובהקים. ובבואו בחזרה לבאלטא נסעו עמו השו"ב הרבה פעמים לבית השחיטה והבעה"ב דק' באלטא צועקים לאמור שהשו"ב עברו על הנדר ושחיטתם אסורה. ומעכת"ה העמיק הרחיב הדבור בזה ויבואר לפנינו ברצות ד'

פתח דברו יאירו להתיר מטעם דהקבלה בלשון שלא ליסע לביה"ש הוא לשון איסור גברא והוי נדר שאמרו בלשון שבועה דלא מהני לדעה הראשונה בסי' ר"ו. וגם לדעת הרמב"ן דנדר שאמרו בלשון שבועה מועיל מטעם יד מ"מ כיון דהוי יד לנדר אינו חל מה"ת על דבר שאין בו ממש והשיג על הח"ס בתשו' סי' ר"כ שכתב דהוי יד לשבועה. ומעכת"ה הביא ראי' לדבריו מתשו' הרמב"ן שהביא הבדה"ב סי' ר"ו שם. והופיע רוה"ק בבית מדרשו של מעכת"ה כי מבואר להדיא כן בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' קמ"ה ע"ש. ובאמת שלפענ"ד הדבר מוכרח לומר כן דלכאורה קשה לשיטת הרמב"ן וסייעתו דנדר שאמרו בלשון שבועה או להיפך מועיל מהא דאמרי' בש"ס שבועות דף כ' ע"א איסרי' דאיסר הטילו הכתוב בין נדר לשבועה הוציאו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה ועי' ברש"י שם. וקשה למאי ענין הטילו הכתוב לאיסר בין נדר לשבועה הא בלא"ה אף אם הי' איסר רק שבועה לחוד מועיל ג"כ אם אמרו בלשון נדר וכן להיפך לדעת הרמב"ן. ודוחק לומר דכאן באיסר אם אמרו בלשון הנדר הוי נדר גמור משא"כ בשבועה שאמרו בלשון נדר אינו מועיל רק מטעם יד דהרי באמת אין שום חילוק בין יד לעיקר הנדר אלא ע"כ דשבועה שאמרו בלשון נדר הוי יד לשבועה וא"כ אם הי' על איסר דין שבועה אם אמרו בלשון נדר הי' עליו דין שבועה ולכן הטילו הכתוב לאיסר בין נדר לשבועה דאם הוציאו בלשון נדר הוי נדר. וכיון דמוכח דשבועה שאמר בלשון נדר הוי יד לשבועה ממילא דנדר בלשון שבועה הוי יד לנדר וא"כ אינו חל מה"ת על דבר שאין בו ממש. וזה ברור לפענ"ד וגם מדברי הר"ן ריש נדרים ד"ב ע"ב ומדברי הר"ן בשבועות פ"ג גבי הא דאמר ישיבת סוכה עלי מוכח שלא כדברי הח"ס

ובהיותי מעיין בזה ראיתי שמחלוקת הקדמונים בנדר שאמרו בלשון שבועה אי מהני אי לא תליא במחלוקת שבירושלמי פ"א הל' א' אי קיי"ל כר' יודן ור"מ דלא מהני או קי"ל כר' יוסי. ונפלאתי מאוד שלפי הגירסא לפנינו בירושלמי ס"ל לר' יודן בנדרים אסור ובשבועות מותר וכן הביא הרמב"ן בהל' נדרים בשם ר' יודן. ולא ראיתי לאחד מן הראשונים שיחמיר בנדר בלשון שבועה יותר משבועה בלשון נדר והרי כל הטעם של הפוסקים דלא מהני לא נדר בלשון שבועה ולא שבועה בל"נ הוא משום דקיי"ל כר' יודן ור"מ דהוו רבים נגד ר' יוסי וא"כ בנדר שאמרו בלשון שבועה אדרבה ס"ל לר' יודן ור"י לאיסורא והו"ל למיפסק כוותי' דהוו רבים נגד ר"מ. ולא די לנו הצער הזה אלא שראיתי להב"י ס"ס רל"ט שכתב דאע"ג דאין נדר בלשון שבועה מ"מ ישנה לשבועה בלשון נדר וכ"כ הש"ך שם בס"ק י"ז וכן נראה מדברי המחבר שם סעי' י"א וזה תימה גדולה דבירושלמי הנ"ל מבואר להדיא בהיפוך. והנראה לע"ד בזה אחרי אשר נדקדק להבין סברת ר' יודן בירושלמי דס"ל דנדר שאמרו בלשון שבועה מהני ושבועה בל"נ לא מהני ומה סברא יש לחלק בזה. דהנה הר"ן בנדרים דף י"ח ע"א הביא בשם ר' יודן בירושלמי שאם אסר עליו ככר וחזר ונשבע עליו מכיון שהזכיר עליו שבועה כנבלה היא מכאן ואילך כמיחל שבועות על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין. וביאר הר"ן שם דבריו דאם הזכיר שבועה ואח"כ נדר מש"ה חייל הנדר משום שמקודם לא היה עליו רק איסור גברא ע"י השבועה וכשנדר אח"כ ניתוסף עליו איסור חפצ' שלא היה מקודם ומש"ה חייל מה שאין כן כשנדר מקודם ליכא למימר דליחול איסור גברא דשבועה על איסור חפצ' דנדר משום דבנדרים כי היכי דאית בהו איסור חפצא איסור גברא נמי אית בהו וכו' הלכך אין מקום לשבועה שתחול על הנדרים עכ"ל הר"ן. ומדבריו למדנו דס"ל לר' יודן דבנדרים אע"ג דהוי איסור חפצא מ"מ איסור גברא נמי אית בהו ומש"ה חלין נדרים על שבועות דהוי איסור מוסיף משא"כ להיפך ומעתה י"ל דמש"ה ס"ל לר' יודן דנדר שאמרו בל"ש מהני ולא שבועה בלשון נדר משום דלטעמיה אזיל דס"ל דנדר יש בו איסור חפצא וגם איסור גברא וא"כ בין אם אמר קונם ככר זה עלי או קונם שלא אוכל ככר זו שניהם לשון נדר הם מכיון דיש בנדר איסור חפצא וגם איסור גברא מה שא"כ בשבועה שאין בה רק איסור גברא לחוד לא מהני אם אמרו בלשון נדר דהיינו אכילת ככר זה עלי בשבועה משום דבשבוע' ליכא איסור חפצ' כלל. כנ"ל לבאר סברת ר' יודן בירושלמי ומעתה לפי מה דס"ל לרוב הפוסקים דנדר אינו חל על שבועה כמבואר בש"ע סי' רט"ו סעי' ה' אלמא דבנדר ליכא [אלא] איסור חפצא ולא איסור גברא ומש"ה לא הוי איסור מוסיף ואינו חל על שבועה. ועי' ש"ך שם סקי"ב תו אין לחלק בין נדר שאמר בל"ש או שבועה בלשון נדר ומש"ה הביאו בשם ר' יודן בירושלמי דבשניהם לא מהני והיינו משום דכיון דחזינן דר' יודן ס"ל דשבועה בלשון נדר לא מהני אם כן ממילא לדידן גם נדר בל"ש לא מהני ואף שבאמת ר' יודן גופי' ס"ל דנדר בל"ש מהני משום דס"ל דבנדר איכא נמי איסור גברא אבל אנן לא קי"ל הכין וכמ"ש. ואדרבא מסתבר לי' להב"י דשבועה בל"נ מועיל יותר וכמ"ש הרא"ש והטור גבי ישיבת סוכה עלי שבועה ע"ש ודו"ק. עכ"פ בגוף הדבר יפה כתב מעכת"ה דגם לדעת הרמב"ן וסייעתו דנדר שאמרו בל"ש מועיל מטעם יד היינו דהוי יד לנדר ודלא כמ"ש הגאון: