מהרי"א הלוי חלק א כט

ממנה מאומה. ולכן הוצרך הפרמ"ג להתיר מטעם ס"ס ספק דמלח אינו דבר חריף ושמא איכא ששים וא"כ גם לענין הנטילה איכא ס"ס שמא לא הוי דבר חריף ושמא במקום דאיכא ששים לא בעי' נטילה או קליפה כלל דהרי הש"ך בסי' ק"ה ס"ק ט"ו הביא דעת החולקים בזה. ומאחר שעיקר ההיתר הוא משום ס"ס לכך לא התיר הפרמ"ג רק בהפ"מ ולכבוד שבת. דברי ידידו

סי' כד ב"ה יום ב' טו"ב מנחם תרל"ו לפ"ק לבוב הנני נותן את בריתי שלום לכבוד הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה כש"ת מוה' נחום נ"י אבד"ק סאלעהן יע"א

מכתב שאלתו הגיעני ולרב חולשת כחי לא אוכל להעתיק את השאלה ותוכן השאלה יבואר מדברי תשובתי. הנה באונא המובלעת בשומן כתב הט"ז בסי' ל"ט ס"ק י"א להפריד השומן מהאונא ואם לא נשאר דלדולי שומן בריאה ועלתה בנפיחה כשר ע"ש. אמנם אם הנפיחה מעכב בדיעבד או לא אינו מבואר בדברי הט"ז אבל מדברי אא"ז התב"ש ז"ל למדנו שהנפיחה מעכב ואם א"א לנפחה טרפה כמ"ש בשמ"ח סי' ל"ה ס"ק נ"ח לענין מעשה דרינוס והדבר פשוט דמעשה דרינוס ובשר בלוי ואונא המובלעת בשומן דין אחד להם וכמו שנראה מדברי האחרונים. וראיתי להפרי מגדים בסי' ל"ה במש"ז ס"ק י"ד שהוכיח מדברי הט"ז דס"ל שאין הנפיחה מעכבת דאל"כ לא היה לו להט"ז להכשיר אף אם עלתה בנפיחה דאין אנו בקיאין בבדיקה לדעת הט"ז דמטריף בנגלד מה"ט דא"א בקיאין בבדיקה ע"ש. ואפשר לומר בזה שהט"ז לטעמי' אזיל דס"ל דבשר בלוי לא הוי ריעות' כלל כמ"ש בס"ס ל"ט ומש"ה אפשר ג"כ היכא דא"א לנפוח. משא"כ להתב"ש שכתב בסי' ל"ט סעי' ע' דבשר בלוי הוי ריעותא ואם יש עוד איזה ריעותא מצטרף להיות תרתי לריעותא ע"ש. וכן דעת מהרי"ץ ובית לחם יהודה וכיון דבשר בלוי הוי ריעותא בעי נפיחה מדינא ואם לא נפחוה טרפה

עוד נראה לענ"ד ליישב קושית הפרמ"ג הנ"ל דהנה כבר נודע מ"ש התב"ש בכ"ד דבסירכא שלא כסדרן העוברת ע"י מיעוך ומשמוש דבעי' בדיקת נפיחה ואם א"א לנפוח טרפה. ומשמע מדברי התב"ש דגם הט"ז מודה בזה שאם נאבדה או נקרע הריאה וא"א לנפוח טרפה. ולכאורה קשה דא"כ היאך מועיל הנפיחה אחר המיעוך הא כל היכא דהנפיחה מעכבת א"א בקיאין בבדיקה לדעת הט"ז בסי' ל"ט ס"ק ל'. וראיתי לא"אז התב"ש ז"ל שהאריך בזה בסי' ל"ו ס"ק כ"ב וכתב שבאמת המיעוך שבסירכא מברר שאין זה סירכא רק הפשטת ליחה רק דאיכא חשש דילמא המשמוש לא הי' כראוי והעביר בכח יותר מהראוי ומש"ה מצריכינן ג"כ בדיקת נפיחה ואם אינו מבצבץ כשרה דזה סימן שלא העביר בכח דאם העביר בכח הי' נקב. ואף דגם בבדיקה א"א בקיאין מ"מ לא מחמרינן כולי האי לומר שהמיעוך לא הי' כדין וגם הבדיקה לא היתה כדין ושניהם כאחד מבררים שהסירכא היא הפשטת ליחה ומש"ה אם א"א לנפוח טרפה ואפ"ה אנו בקיאין בזה בבדיקה אף לדעת הט"ז משום דבזה הבדיקה היא רק לברר דהמיעוך הי' בנחת כדין ולא בחוזק ע"ש בדברי השמ"ח המתוקים מדבש. ובזה אמרתי ליישב קושית הט"ז בסי' ל"ט ס"ק י"ב בהא שכתב המחבר דסירכא תלויה כשרה וא"צ בדיקה והקשה הט"ז מהא דכתב הרא"ש הטעם להתיר סירכא תלוי' משום דאין זה רק הפשטת ליחה דסירכא הבאה מחמת נקב היא נסרכת למקום אחר וא"כ מ"ש מסירכא העוברת ע"י מיעוך דג"כ אנו מחזיקין להפשטת ליחה ואפ"ה כתב הרמ"א בסעי' א' דבעי נפיחה. ולפי דברי השמ"ח הנ"ל מיושב היטב דבודאי אם ידעינן שהסירכ' היא הפשטת ליחה כשר בלא נפיחה ומש"ה בסירכא תלוי' ל"ב נפיתה משא"כ בסירכ' העוברת ע"י מיעוך דאיכא חשש שמא היא סירכא גמורה ומה שעברה ע"י מיעוך הוא משום שהעביר בכח וחוזק יד ומש"ה בעינן בדיקת נפיחה דהבדיקה מברר דהמיעוך הי' כדין שאילו העביר הי' נקב וכל זמן שלא בדק עדיין לא נודע כלל דהיא הפשטת ליחה ומש"ה בעי נפיחה אבל בסירכא תלוי' הסירכא בעצמותה מוכחת דהיא הפשטת ליחה מדלא נסרכה למקום אחר כמ"ש הרא"ש והר"ן ודו"ק

ומעתה מיושב ג"כ קושי' הפרמ"ג הנז' דהרי בבשר בלוי או בדבוק בשומן כתבו הפוסקים שצריך להפריד בנחת וא"כ י"ל דמש"ה בעי' ג"כ נפיחה כדי לברר שהעביר בנחת ולא בכח. ואם לא נפח אפשר דטריפה ואפ"ה מועיל הבדיקה גם לדעת הט"ז משום דהבדיקה אינה רק לברר על מה שהעביר הדיבוק שהי' כדין. ולהא לא חיישינן תו שמא גם ההעברה גם הבדיקה לא היו כדין. וכעין מ"ש בשם השמ"ח. וזה נכון מאוד בס"ד. ובאמת דמה שהביא מעכ"ת בשם הפרמ"ג להכשיר בבשר בלוי אם א"א לנפוח לא מצאתי כן בדברי הפרמ"ג רק דבסי' ל"ה ס"ק י"ד הקשה על התב"ש שכתב דהנפיחה מעכבת וסיים בצ"ע לדינא אבל לא מלאו לבו לחלוק על התב"ש וכבר ישבתי קושי' הפרמ"ג בס"ד. ועי' בפרמ"ג במ"ז סי' ל"ט ס"ק כ"ד. גם מה שהביא מעכ"ת בשם הלב"ש להכשיר בא"א לנפוח. במח"כ לא נמצא כן בדבריו הרי בכללי תר"ל אות מ"ז כתב דראשי האונות המובלעות בשומן היינו מעשה דרינוס ובסי' ל"ה אות מ"ב גבי מעשה דרינוס הוסיף על דברי התב"ש בפנים וכתב והיכא דלא נפחוה טרפה הבהמה מספק ובלב"ש שם ס"ק פ"ו הביא בשם המ"ז דצ"ע לדינא אם הבדיקה מעכב בדיעבד. וע"ע בלב"ש סי' ל"ח ס"ק ע' בסופו שהביא דברי המ"ז הנ"ל ולא הסכים בא"א לנפוח רק בקליפות או ווארצלין אבל בבשר בלוי ובמעשה דרינוס אדרבה משמע מדבריו שם דהנפיחה מעכבת. וה"ה באונא המובלעת בשומן דדמי למעשה דרינוס וכמ"ש. סוף דבר לא מצאתי לאחד מן האחרונים שיכשיר בנ"ד בדיעבד בא"א לנפוח זולת מה שהביא מעכ"ת בשם ספר ראש אפרים והספר הזה אינו תחת ידי. ולדעתי קשה להתיר בזה ולרב חולשתי אקצר. דברי ידידו

סי' כה ב"ה ער"ח ניסן תרכ"ה לבוב. בין גאולה לגאולה רוח וצהלה אל כבוד ידידי הרב החריף השנון המופלג בחורה ויראה המפורסים לשבח מוה' דוב בעריש נ"י

מכתב שאלתו הגיעני ביום ש"ק ולקחתי היום מועד לעיין בדבריו. ותורף שאלתו היא בישראל שקנה פרה מנכרי והיתה מבכרת והקנין הי' רק במעות לבד והקונה לא נתן כל המעות במזומנים רק נתן מקצת המעות במזומן והנשאר היה הנכרי המוכר חייב בהפראפינאצי' והישראל הקונה הוא נאמן בהפארפינאצי' והתנה עם הנכרי המוכר שיחזיק הפרה אצלו ד' שבועות ואחרי ככלות הארבעה שבועות שיקח הפרה מן הנכרי אזי יתן הקונה יתר דמי מכירת הפרה להפראפינאצי' וימחוק החוב שלו. ובאמת שהאיש הקונה הוא שותף במקצת בהפראפינאצי' רק שהנכרי המוכר לא ידע מזה ובמשך הד' שבועות בעוד הפרה אצל הנכרי ילדה זכר ושאל מעכ"ת אם יש על הולד קדושת בכור

והנה כבר נודע מחלוקת רש"י ור"ת אם בנכרי משיכה קונה או כסף ואנו בעניותינו מידי ספקא לא נפקא ומה"ט כתב הש"ך בסי' ש"ך סק"ח שאם קנה ישראל פרה מעכו"ם בין שקנה בכסף בין שקנה במשיכה חייבת בבכורה