מהרי"א הלוי חלק א כו

דף ק' כתב שענין פדיון הבן דומה למכר דכיון דקרא כתיב דרחמנא אמר לאהרן כל פטר רחם וגו' יהיה לך א"כ בעינן שיקנה הכהן הבכור לאביו עבור החמשה סלעים שמקבל ע"ש שהאריך

והנה בש"ס דגיטין פ"ב אמרי' היו מוחזקי' בטבלא שהוא שלה וכו' איתתא לא ידעה לאקנויי והיינו דוקא בדבר שהיה עד עתה שלה וגם עתה הדבר חוזר אליה שהבעל נותן לה בכה"ג לא ידע' איתתא לאקנויי ע"ש. וא"כ אפשר שה"ה להיפך היכא שהדבר לא היה שלה מעולם וגם עתה לא בא לידה בכה"ג נמי לא ידעא לאקנויי וא"כ בפדיון הבן שהבן לא הי' שלה מעולם דהוי ממון שאין לו תובעין וכיון שמעולם לא היה שלה ולא בא לידה מעולם לא ידעא לאקנוי'. ואף דגבי היו מוחזקין בטבלא קיי"ל דמגורשת היינו משום דאקנויי אקני לי' רבנן כמ"ש שם הקדמונים וזה לא שייך רק בגט ומשום תקנת ממזרים כמבואר בחי' הרשב"א בגיטין שם משא"כ הכא. ולא כתבו התוס' רק ליתן להבעל בשביל אשתו הכהנת דגברא ידע לאקנויי כמבואר בסוגי' בגיטין שם ולא ליתן להאשה עצמה. ויש להאריך הרבה בזה

וראיתי להרב מהרי"ט אלגאזי פ"ד דבכורות דף ל"ב ע"ב שהקשה אהא דאמרי' כהן ואפי' כהנת והרי כתיב לתת מנת וגו' למען יחזקו בתורת ד' מבואר דנותנין המתנות לכהנים למען שיוכלו לישב בהשקט להגות בתורת ד' ומש"ה אין נותנין מתנות לכהן ע"ה. וא"כ כיון דנשים לא מיפקדי את"ת אמאי נותנין להם מתנות הרי לא שייך גבייהו למען יחזקו בתורת ד'. וכתב דאין נותנין כ"א לכהנת הנשואה לישראל חבר או בגונא דליכא כהן חבר דבכה"ג מותר ליתן לכהן ע"ה. ולפ"ז בנ"ד שהיא פנויה וגם איכא כהן חבר בעיר גם לדעת התוס' אין נותנין לכהנת. ועי' בשו"ת ח"ס סי' ש"ח שגם הוא דעתו כן שלא ליתן לכהנת כי אם בדליכא כהן ע"ש. ולפענ"ד נראה שאין לסמוך כלל ע"ז דלא שבקינן דעת הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והטור והב"י מפני ספיקן של התוס'. והכי נקטינן

סי' כא ב"ה יום ג' אדר"ח כסלו תרל"ט לפ"ק לבוב. יצו ד' את הברכה לכבוד ידיד נפשי ולבי רב חביבי הרב הג' חריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם יקר הערך נודע לתהלה מאוד נעלה כקש"ת מוה' אברהם בנימין קלוגער נ"י

ולי מה יקרו דבריו מודיעים מטוב שלומו. מאוד התענגתי לדעת כי החיים והחסד עמדו כה לחי. ובדבר השאלה באבי המגורשת שהיה שמו בעלייתו לתורה אלקנה ונקרא בפ"כ קניה בדגשות הנו"ן והיו"ד ונכתב בגט אלקנה דמתקרי קנה יפה כתב מעכת"ה שאין זה דומה לדברי הט"ג דשם מיירי שנקרא בפ"כ קנה והוא שם הקודש ולכן כתב לכתוב דמתקרי קנה משא"כ כאן דנדגש הנו"ן והיו"ד בשעת הקריאה הוא רק כנוי והי' לו לכתוב בגט המכונה קניה. ולא ידעתי מקום לחלוק ע"ז דכן מבואר להדיא בכ"ד שהולכין אחר השם הנרגש במבטא ועי' בט"ג בשמות אנשים אות שי"ן דאם נקרא בפ"כ שלומציא בהרגש יו"ד וכתב שלומצא בלא יו"ד הוי שנוי ופסול וזה ממש נ"ד דנקרא קניה בהרגש היו"ד וכתב קנה דהוי שנוי. ומה שהביא המסדר ראיה משם יוסף דאף שנקרא בפ"כ יאסף אין כותבין כינוי זה אף דאיכא שינוי במבטא. גם שם אין הדבר ברור ומחלוקת האחרונים היא. וגם אם נאמר דאין לכתוב יאסף מ"מ ל"ד לכאן דשם אנן שינוי רק בניקוד אם קורין היו"ד בחולם יוסף או בקמץ יאסף. ועוד דניקוד וא"ו מורה ג"כ על קמץ כמ"ש בנחלת שבעה סי' מ"ה אות י"ד בשם באמבערק דוא"ו משמע הברתו חולם ומשמע קמץ ע"ש. ומה ענין זה לנ"ד דאין השינוי בהניקוד לבד רק בגוף המבטא דהי' צריך להדגיש היו"ד והיא חסרה לגמרי וגם הראי' שהביא המסדר משם שארקי לא דמי כלל. שוב מצאתי בספר חדושי אנשי שם מאת מר אביו הגאון מאור הגולה זי"ע בסי' צ"א בשם לובציא שאם חסרה היו"ד אחר הצד"י הוי שנוי ופסול הגט. ובאמת שגוף דברי הט"ג שכתב לכתוב דמתקרי קנה מאחר דשם קנה הוא שם בפ"ע והביא ראי' מן ספר הקנה. וזה דומה לאלחנן חנן דמאחר דחנן הוא שם בפ"ע לא הוי כקיצור השם. ולדעתי העניה הוא סותר דברי עצמו שכתב בשמות אנשים אות יו"ד ס"ק ט"ז דאם שמו מעריסה יוסף וכן עולה לתורה אע"ג דאיכא דקרו לי' יוסי אינו רק קיצור השם ואע"ג דשם חנן יש לכתוב אף אם ידוע שהוא לקוח מאלחנן כיון שהוא ג"כ שם לעצמו ויוסי ג"כ שם לעצמו הוא בתלמוד מ"מ שם יוסי לא שכיח בינינו ולכן אינו דומה לשם חנן דשכיחא דקרו לי' הכי לעיקר השם וכו' ע"ש. הרי מבואר דאף דיוסי הוא שם לעצמו מ"מ כיון דלא שכיח שם זה בינינו אמרינן שהוא נגזר מיוסף וא"צ לכותבו דהוי קיצור השם. וא"כ אמאי כתב דיש לכתוב דמתקרי קנה הא שם קנה ג"כ לא שכיח בינינו. וא"כ הוי קיצור השם מאלקנה וצ"ע. ובאמת דלפמ"ש מעכת"ה לכתוב המכונה קניה יותר הי' נראה לכתוב קניא בא' לבסוף אף דעיקר השם הוא אלקנה בה"א מ"מ דמי לשם שלומציא דאף שנגזר מן שם שלמה כותבין הכנוי בא' לבסוף. ויש לעיין עוד בזה. ומ"מ בדיעבד נלענ"ד דהגט כשר אף לדעת הפוסלים בשינוי שם אבי המגורשת מ"מ לא הוי כשינוי רק כחסרון מאחר דשם העריסה ועלי' לתורה נכתב כדין וליכא שינוי רק בשם הכינוי וכיון דעיקר הפסול בשם אבי המגורשת משום דיאמרו שהיא לא נתגרשה רק אחרת כמ"ש בצ"צ סי' פ"ג וזה דוקא בשינוי גמור כמו ביוסף בן שמעון שכתב בן שמואל דמבואר באהע"ז סי' קכ"ט סעי' י' דפסול אבל בנ"ד דהוא טעות דעבידי למטעי לא יתלו בשינוי רק יאמרו שטעו בסידורו ובזה כשר לדברי הכל וכ"כ האחרונים. דברי ידידו

סי' כב ב"ה יום ב' ו' כסלו תרל"ט לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המופלג בתורה ויראה זך השכל ונקי הרעיון כש"ת מוה' צבי שיינהארין נ"י האבד"ק ויזניצא יע"א

מכתב שאלתו הגיעני בדבר השו"ב אשר קיבל עליו בכל תוקף שבועה ליתן להרב שליש משכר השחיטה בהכפרים הסמוכים עבור מה שהרב סייעו לקבלו לשו"ב ואח"כ קבלו אנשי העיר שו"ב אחר והי' מוכרח השו"ב שנתן הכתב לעקור דירתו משם ואחר עבור שנה נסע השו"ב השני לעיר אחרת וחזר השו"ב שנתן הכתב למקומו ונתפשר עם הרב שיתן לו עבור חלק שליש הנזכר א' רייניש לשבוע. והפשר הזה היה על תוקף כתב הראשון ולא נשבע מחדש. ובמשך הימים לקחו אנשי העיר עוד שו"ב ועכשיו טוען שאינו רוצה ליתן עוד הסך א' רייניש לשבוע כי נתמעטה פרנסתו מחמת השו"ב החדש. ומעכת"ה האריך בזה בפלפול עצום בחריפות ובקיאות וביקש ממני לעיין בזה. ומקודם נעיין אם נתבטלה השבועה ע"י מה שעקר השו"ב דירתו. דהנה התוס' ביצה דף ה' ע"א ד"ה כל כתבו דאותן חרמות שעושין לזמן מכי עבר הזמן עבר האיסור וא"צ התרה אבל אם נאסר בסתם אף שנאסר מחמת איזה טעם מ"מ גם כשעבר הטעם האיסור במקומו עומד עד שיתירו אותו בפירוש. וכן כתב הרא"ש שם. ולא תימא דוקא בדבר שנאסר מתקנת