מהרי"א הלוי חלק א רכב

סי' רא ב"ה יום ד' ו' אלול תרל"א לפ"ק לבוב. היושב בשמים. יכתוב ויחתום לחיים. את כבוד ידידי הרב המאוה"ג המפורסים. ערוגת הבושם החסיד והעניו. כש"ת מוה' אלפר פארלער נ"י אבד"ק בעלז במדינת בעסאראביע

מכתב שאלתו הגיעני בדבר האיש מוה' דוב מילגראם ששהה עם אשתו ששה ועשרים שנה וזמן קצר אחר הנשואין הפילה ומאז ועד עתה לא הי' לה שום הריון. ואחרי אשר עמדו לדין והי' הפסק שתקבל ג"פ והוא נותן לה הרבה יותר מכתובתה ואחרי כמה התראות ואזהרות מהב"ד היא מסרבת מלהתגרש. ודעת מעכ"ת להתיר לו חדרגמ"ה ולגרשה בע"כ או לישא אשה על אשתו. וביקש ממני להודיעו דעתי העני' בזה. והנה דבר זה נפתח בגדולים כי נחלקו בזה רבותינו הרב מוהר"א מזרחי והרב מוהר"י מינץ במעשה כזה ממש בשהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה אם מתירין לו החדר"ג. והב"י בתשוב' בדיני כתובה סי' י"ד האריך מאד לחלוק על מהר"י מינץ והסכים דבכה"ג לא גזר רגמ"ה. וכן הסכימו כל האחרונים ועי' בב"ש סי' א' סק"ז וסי' קנ"ד ס"ק ל"ה דאם שהה עמה עשר שנים ולא ילדה רשאי לגרשה בע"כ. ובאמת דבתשובת שב יעקב סי' א' כתב לחלק דהיכא דמניעת מצות פ"ו היא מחמת פשיעתה כגון עוברת על דת או מורדת בזה מתירין לו לגרש בע"כ ואין הבעל צריך לטרוח לבקש היתר מן מאה רבנים למען יוסרו כל הנשים אבל בשהה עשר שנים ולא ילדה או רואה דם מ"ת דהיא לא פשעה כלום אע"ג דבמקום מצוה לא גזר ויכול לגרשה בע"כ מ"מ אמרינן לו לך וטרח למצוא ק' רבנים ונסיב תרתי ע"ש. ולכאורה נראה כחולק על דברי הב"ש הנ"ל שהתיר בכה"ג לגרש בע"כ. אבל המעיין בדברי הב"ש סי' קי"ט סק"ח שהשיג שם על מ"ש הרמ"א שם בשם מהר"ם פדווא דבמקום מצוה יכול לגרש בע"כ או מתירין לו לישא ב' נשים וע"ז כתבו הח"מ והב"ש שם דהמהרמ"פ לא התיר רק לגרש בע"כ ולא לישא אשה אחרת לכן אין להתיר לישא אשה על אשתו רק בהסכמת מאה רבנים כשהראשונ' אינה בת גירושין או שמצוה לגרשה ואין רצונה לקבל ג"פ ע"ש. הרי דהיכא דאין רצונה לקבל ג"פ מוטב לישא אחרת ע"י התרת מאה רבנים והא דהמהרמ"פ לא התיר לישא אחרת היינו בלא התרת מאה רבנים כדמוכח מדברי הח"מ והב"ש הנ"ל ומש"ה לא התיר המהרמ"פ רק לגרש בע"כ ולא לישא אחרת ואפשר דגם מ"ש הב"ש בסי' א' וסי' קנ"ד בשהתה עשר שנים לגרשה בע"כ היינו בלא היתר מאה רבנים דאז אסור לישא אשה אחרת וכעין שכתב המהרמ"פ וכמו שביארו דבריו הח"מ והב"ש. אבל היכא שיכול למצוא היתר ע"י מאה רבנים מוטב יותר לישא אשה אחרת מלגרש בע"כ וכמ"ש האחרונים ומשום דאיסור שתי נשים לא גזר רגמ"ה רק עד סוף אלף החמישי משא"כ איסור גט בע"כ גזר לעולם ואיסור נשיאת שתי נשים קל יותר בזה"ז מן גרושין בע"כ. עוד נלפענ"ד בזה דהנה רגמ"ה תיקן ב' תקנות אחד שלא לגרש בע"כ ולאיסור זה לא קבע זמן וגם אין כח במאה רבנים להתירו. ונחלקו הפוסקים אי גזר איסור זה גם במקום מצוה כגון במקום ביטול פ"ו או מצות יבום ורוב הפוסקים הסכימו להתיר דבמקום מצוה לא גזר. התקנה השני' הוא שלא לישא שתי נשים. וקבע זמן לאיסור זה עד סוף אלף החמישי ומ"מ כתב המהרש"ל ביבמות ביש"ש דכיון שלא התירו החרם בכלות הזמן נמשך החרם כמקודם ובאיסור זה התנה רגמ"ה להתירו ע"י ק' רבנים לעת הצורך. והנה י"ל דדעת המהרמ"פ דאיסור נשואי שתי נשים לא התיר רגמ"ה אף במקום מצוה והטעם בזה דכיון דלא גזר לגרש בע"כ במקום מצוה א"כ למה לו לישא שתי נשים הא יכול לגרשה בע"כ. וגם מדברי הרמ"א בסי' קי"ט משמע כן שכתב דבמקום מצוה יכול לגרשה בע"כ או מתירין לו לישא ב' נשים ע"ש. הרי דבאיסור גרושין בע"כ כתב הרמ"א יכול לגרשה בע"כ ולא כתב מתירין לו לגרשה בע"כ משום דאיסור זה אין צריך התרה כלל משום דבמקום מצוה לא גזר כלל על איסור גט בע"כ משא"כ איסור נשואי שתי נשים דאסור אף במקום מצוה כתב הרמ"א מתירין לו לישא שתי נשים דאיסור זה גזר רגמ"ה אף במקום מצוה ומש"ה צריך התרה וע"ז כתבו הח"מ והב"ש דצריך התרה מן מאה רבנים כיון דבאין להתיר החרם אלימא מלתא טפי. וא"כ י"ל דזה דוקא לדעת המהרמ"פ דסובר דרגמ"ה לא גזר במקום מצוה שלא לגרש בע"כ ומש"ה טוב יותר לגרש בע"כ מלישא ב' נשים דבאיסור ב' נשים אנו צריכין להתיר איסורו דרגמ"ה משא"כ לגרש בע"כ כיון דלא גזר במקום מצוה אין כאן התחלת איסור כלל מה שא"כ לדידן דהרמ"א בסי' קי"ט הביא בשם יש אומרים אי איסור גט בע"כ נוהג במקום מצוה אם כן משמע דלא ברירא לי' כל כך אי נוהג במקום מצוה א"כ טוב יותר להתיר לו לישא שתי נשים דזה יכולין ע"פ מאה רבנים וכמ"ש דהתנה ר"ג להתיר איסור שתי נשים ע"י ק' רבנים לעת הצורך משא"כ לגרש בע"כ אם נימא דגזר אף במקום מצוה אין שום היתר לאיסור זה וכמ"ש דלענין לגרש בע"כ אין מועיל שום היתר ע"י מאה רבנים ומש"ה לדידן טוב יותר להתיר לו לישא אשה אחרת כנלפענ"ד

ולכאורה הי' מקום להתיר בנ"ד לגרש בע"כ עפ"מ דמבואר בש"ע סי' קי"ז סי"א באשה נכפית כופין אותה לקבל גט ואין בזה משום תקנת ר"ג ולדעת הב"ש שם ס"ק כ"ב יכול ג"כ לזרוק לה גט בע"כ ומשום דלא עדיפא אשה אחר תקנת ר"ג מן האיש דאינו מוציא מה"ת אלא לרצונו ואפ"ה במום גדול כנכפה כופין אותו להוציא וה"ה שכופין אותה בנכפית אחר תקנת ר"ג ע"ש. ואם כן י"ל דגם בשהה עשר שנים ולא ילדה דלדעת הרי"ף והרמב"ם כופין אותו בשוטים להוציא אם כן ה"ה שכופין אותה אחר תקנת ר"ג ומשום דלא עדיפא כחה מכחו. אמנם באמת מלבד דגם דין הנכפית לא ברירא והגאון בעל נו"ב מהד"ת סי' ק"ד שדא בי' נרגא. אבל גם בלא"ה יש לחלק דבש"ס יבמות דף ס"ד ע"ב פריך אהא דשמא לא זכה להבנות ממנה ודלמא איהי היא דלא זכיא. איהי כיון דלא מפקדא אפרי' ורבי' לא מיענשא. ואם כן י"ל דבשלמא אם אנו כופין את הבעל לגרש הוא משום דהמניעה הוא מצדו משום דלא זכה להבנות ממנה אבל איך נכוף אותה לקבל גט כיון דהמניעה אינו מחמתה כדאמרינן בש"ס דכיון דלא מיפקדא אפרי' ורבי' לא מיענשא. אבל כבר הראיתי לדעת דרוב האחרונים הסכימו דר"ג לא גזר במקום מצוה גם הוכחתי דטוב יותר להתיר לו לישא אשה אחרת מן גרושין בע"כ. אלא דהגאון בעל נו"ב מהד"ק סי' א' כתב דלדעת הפוסקים דהך דינא דשהה פשר שנים ולא ילדה לא שיך רק בא"י ולא בח"ל. וא"כ קשה לעשות מעשה להתיר חדר"ג משום זה וכ"כ עוד במהד"ת סי' ק"ב ק"ג. ולא ידעתי אמאי החמיר כל כך לחוש לדיעה נדחית מן רוב הקדמונים. גם לא הובאה דיעה זו כלל בש"ע סי' קנ"ד. ואם המחבר לא חש לדיעה זו וסתם ופסק שכופין אותו להוציא ולא חש לגט מעושה שלא כדין שהוא גט פסול מה"ת אמאי נחוש אנחנו לאיסור חדר"ג ובפרט לענין לישא אשה על אשתו שהוא איסור קל ואזלינן בספיקו להקל כמ"ש הב"ש סי' א' סקכ"א. עוד אפשר לומר דאף לדעת הסוברים דבח"ל אין כופין אותו להוציא בשהה עשר שנים ולא ילדה משום דעון ישיבת חו"ל גרם שלא הוליד מ"מ על כל פנים מידי ספיקא לא נפקא דהא אפשר שלא זכה להבנות ממנה וכמ"ש הרא"ש ס"פ הבע"י דהרי אנו רואין כמה אלפים נפשות שמולידים בחו"ל ואם כן מהראוי לחלות שגם הוא אינו נענש