מהרי"א הלוי חלק א רכג

מחמת ישיבת חו"ל ורק דמש"ה ס"ל להנך פוסקים דאין כופין אותו בחו"ל משום דמספק אין אנו יכולין לכופו דדילמא הוא מחמת ישיבת חו"ל וגם מאשה אחרת לא ילד. ואם כן אפשר דלדיעה זו לאחר חדר"ג גם אותה אין כופין לקבל גט בע"כ משום דמספק אין יכולין לכוף לא אותו ולא אותה. אבל אם הוא רוצה לישא אשה אחרת איך אנו יכולין לאסור עליו משום דישיבת חו"ל גרם וגם מאשה אחרת לא ילד הא איהו יאמר אדרבה קים לי שאני מן הרוב המולידים בחו"ל וכמ"ש הרא"ש ורק דלא זכה להבנות ממנה ומאשה אחרת יוליד ובפרט דבספק אזלינן בזה לקולא כמ"ש הב"ש ומכ"ש בזה דע"פ רוב הוא כן דלא זכה להבנות ממנה כמ"ש הרא"ש. והרי אא"ז הגאון הח"ץ ז"ל דהכריע בתשו' סי' מ"א כדעת הסוברים דאין כופין בחו"ל ואפ"ה התיר לישא אשה על אשתו אף בנשבע שלא ישא אחרת ומכ"ש לענין חדר"ג אלא דשם הי' עוד טעמים להתיר. מכל הלין טעמי נלפענ"ד בנ"ד להתיר לו ע"פ מאה רבנים לישא אשה על אשתו אחרי אשר ישליש לה כתובה ונדונייתה ובהתחייבות ליתן לה גט כאשר תחפוץ לקבלו. אמנם לאשר רבינו הגדול בעל נו"ב החמיר בזה חלילה לי להתיר מה שאסר אבל אם יסכימו לזה גדולי הדור להתיר אהי' גם אנכי מן המנויים להתיר. דברי ידידו: סי' רב ב"ה יום ו' עש"ק ט"ז אייר תרל"ט לפ"ק לבוב

שפעת הצלחות ושלות השקט לכבוד ש"ב ידיד נפשי הרב הג' החריף ובקי משנתו קב ונקי צח השכל ונקי הרעיון. שושילתא דיחוסא. כקש"ת מוהר"ר. צבי הירש תאומים נ"י האבד"ק חראסקוב יע"א

מכתבו הגיעני והתענגתי להקשיב משלומו. וכי יש שלום בעירו. יזכהו ד' לשבת על מי מנוחות על התורה ועל העבודה שלו שקט ושאנן כחפץ לבבו. ובדבר שאלתו שנזרע שמה דשאים ביותר מב"ס. אם דין הדשאים כזרעים או כאילנות. לא מצאתי מקור לדין זה. ומ"מ לפי מ"ש רש"י בעירובין דף כ"ג הטעם דזרעים מבטלין הדירה דבזרעונים לא דיירי אינשי. מה שאין כן באילנות דאורחא להסתופף בצל אילנות תמיד ע"ש. ואם כן נראה כיון שנזרע העשב לטייל שמה אם כן הוי צורך לדירה וקרא כתיב בנאות דשא ירביצני. הרי דדרך לדור במקום הדשאים אם כן יותר דמי לאילנות דאין מבטלין הדירה כנלפענ"ד. ומכ"ש בעיר דאיכא גם כן לסמוך על שו"ת דבר שמואל שהביא אא"ז הח"ץ סי' נ"ט דדוקא דירת חצר וקרפף נתבטל מחמת הזרעים ולא דירת עיר ע"ש. ואף שהח"ץ ז"ל שם פקפק בזה. מ"מ בנ"ד דגוף הדבר אם דשאים מבטלים הדירה לא נתברר ויותר נראה דאין הדשאים מבטלין וכמ"ש ולכן נראה דבעיר פשיטא דאין להחמיר כלל. והנה הח"ץ בתשו' שם חידש דבזרעים יותר מב"ס אם עשוי ערוגות ערוגות אף דאין בין זל"ז ג' יהוי כאילו כל אחד בפ"ע ואין מצטרפין להיות כקרפף יותר מב"ס ולא אמרינן בזה לבוד דלעולם לא אמרינן לבוד אלא באויר ולא בדבר שיש בו ממש וכאן הגבול שבין ערוגה לערוגה מפסיק שלא נוכל לומר לבוד. ומעכת"ה הקשה ע"ז מש"ס סוכה דף ד' דאם היתה פחותה מי"ט וחקק בה להשלימה לי' אם יש משפת חקק ולכותל פחות מג' כשרה דאמרינן לבוד. הרי דאף דקרקע מפסקת בין החקק לכותל אפ"ה אמרינן לבוד. ולכאורה י"ל בזה דבגמ' סוכה שם פריך דגם אם רחוק החקק פחות מד"א יכשר מטעם דופן עקומה ומשני התם דאיתי' לדופן בפחות מד"א סגיא הכא לשויא דופן פחות מג"ט אין אי לא לא. ופרש"י דרחמנא אגמרי' למשה דופן עקומה דוקא בדבר שיש עליו תורת דופן וכיון דאין המחיצה גבוה עשרה אין שם דופן עליו ולא שייך בזה דופן עקומה ע"ש. ואם כן זה דוקא בפחות מד"א דאנו באין להתיר מחמת הלמ"מ דדופן עקומה וכיון דאינה גבוה עשרה לא אמרינן הך הלמ"מ כיון דאין עליו שם דופן. מה שא"כ בלבוד דאמרינן בכל דבר ולאו בדופן דוקא ואם כן בפחות מג"ט אנו אמרינן דרואין כאילו נעקם המחיצה עד כנגד החקק דשם גבוה עשרה וכמו דס"ד דמקשה לענין פחות מד"א וכאן לא שייך תירוץ הגמ' כיון דאינה גבוה י' ולא הוי דופן ל"א דופן עקומה כיון דמיירי בפחות מג"ט ולבוד אמרינן אף במידי דאינו דופן. ומעתה כיון דעיקר ההיתר משום דנעקם למעלה ושם ליכא דבר ממשי המפסיק שפיר אמרינן לבוד ונסתלקה השגת מעכת"ה מאת אא"ז הח"ץ ז"ל. ובזה מיושב קושית המג"א ס"ס תרל"ג אהא דכתב הטור דחוץ לחקק פסול ולא הוי כפסל היוצא מן הסוכה משום דהוי פחות מי' ובס"ס תרל"א כתב הרמ"א דמותר לישן תחת הדפנות ע"ש. ולפמ"ש י"ל כיון דכל ההיתר כאן משום דבפחות מג"ט אמרינן דופן עקומה אף בדבר שאין עליו תורת דופן. וכבר נודע דבדופן עקומה אסור לישן תחתיו כיון דמסוכך בדופן ולא בסכך כשר ושפיר כתב הטור דפסול חוץ לחקק ודו"ק. אמנם האמת בזה דלא כתב אא"ז הח"ץ דאם יש דבר המפסיק ל"א לבוד, אלא דוקא אם ההפסק הוא דבר המותר כמ"ש שם בתשו' בפירוש לעיל לענין אם הי' רחוק יותר מג' וכמו שמוכח מן הראי' שהביא שם דאם יש סכך כשר פחות מג' בין שני סככים פסולים דודאי אין מצטרפין דהתם הסכך שהוא דבר המותר מפסיק בין הפסול דבזה ל"א לבוד גם בפחות מג'. וכן בנדון הח"ץ דהזרעים מבטלין הדירה ויש באמצע גבול העשוי להילוך דבמוקף לדירה מותר אפילו גדול כמה וכיון דדבר המותר מפסיק ל"א לבוד. מה שא"כ בהך דחקק דאנו דנין על גובה המחיצה לשוי' גבוה עשרה והקרקע שבין החקק ולכותל אינו לא אוסר ולא מתיר בזה שפיר אמרינן לבוד אף דאיכא דבר המפסיק ותדע דאם לא כן תקשה על הח"ץ מגמ' דערובין שהביא הח"ץ באותה תשובה גופא מהא דהרחיק את הכותל פחות מג' לא הועיל אף דקרקע מפסיק בין שני הכתלים אפ"ה אמרינן לבוד וע"כ כמ"ש כיון דעיקר אנו דנין על הכותל שתהי' מוקף לדירה והקרקע שביניהם אינו ענין לזה כלל שפיר אמרינן לבוד כנלפענ"ד נכון בס"ד

דברי ש"ב וידידו: תם ונשלם חלק ראשון בעה"י