מהרי"א הלוי חלק א רכ

החזק' ובאמת המעיין בפנ"י יראה] שהוא אינו חולק רק על מ"ש הג"פ שם דסוגיא דעלמא להתיר בס"ס בא"א להתיר' לעלמא דבזה חולק עליו הפנ"י דשם הס"ס הוא נגד החזק' דאם אנו מסופקין שמא מת הוא נגד החזק' ומש"ה כתב שם הפנ"י דאיכא שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א. וזה לא שייך רק בעגונה ולא בנ"ד. וגם בלא"ה כל דברי הג"פ הוא דוקא לדידי' דמספקא לי' אם הלכה כהריב"ש או כהראנ"ח משא"כ אנן השתא שכל האחרונים הכריעו כהריב"ש ליכא ספיקא כלל בהא מלתא. והדבר פשוט דהגט כשר אמנם כל זה דוקא אם בעת שניתן לו השם מ"ח קראוהו בשתי השמות ביחד. אבל אם לא ברכוהו רק בשם מרדכי לבד אין מקום אתי להכשיר הגט. והארכתי בזה הרבה בס"ד בפלפול עצום וכאן לא כתבתי רק מה שנוגע למעשה. דברי ידידו: סי' קצט ב"ה יום ב' ז' ניסן תרל"ד לפ"ק לבוב לכבוד ש"ב וידידי. הרב הג' החריף ובקי המפורסים לתהלה בנן של קדושים אראלים ותרשישים כש"ת מוה' יונה אשכנזי נ"י האבד"ק סניטין יע"א

מכתב יקרתו הגיעני. ושמחתי להתבשר מטוב שלומו ובדבר שאלתו שיצא שם על הבתולה המשודכת שאינה שפוי' בדעתה והלכו בני משפחתו לדרוש על הדבר ולא מצאו שום חסרון עלי' ונעשו הנשואין ואחר הנשואין נתברר החסרון שלפעמים הוא יוצאת בין אנשי' אחרים ישראלים או נכרים ואוכלת אצלם גם דברים אסורים ואפי' יתן לה בעלה כל מעדני עולם בביתו לא ישכנו רגלי' רק הולכת ברחובות ואוכלת ואינה משגחת על עסק הבית ובכל הדברים היא פקחת ויודעת לשמור את גיטה ולשמור את עצמה והבעל רוצה לגרשה גם היא רצונה להתגרש. ונסתפק מעכת"ה אולי בכלל שוטה תחשב ואינה יכולה להתגרש. והנה מעכת"ה לא ביאר במכתבו מה שהיא אוכלת משל אחרים אם הוא עושה כן דרך שטות או לא דאם לא עבדה דרך שטות פשיטא דאף אם יש בה כל סימני שוטה המבוארים פ"ק דחגיגה הרי היא כפיקחת לכל דבר כמבואר בש"ס חגיגה שם ובש"ע יו"ד סי' א' ס"ה. אבל אם היא עושה כן דרך שטות א"כ דבר זה הוא מחלוקת הקדמוני' אם הני סימני שוטה המבוארים בפ"ק דחגיגה דוקא נינהו ובדבר אחר לא הויא שוטה או לא. דלדעת רבינו שמחה משפירא דוקא הני ד' סימנים וכן דעת רבינו אביגדור כהן שהביא במהרי"ק שורש י"ט. אמנם הב"י באהע"ז סי' קכ"א כתב דמלשון הרמב"ם פ"ט מעדות במ"ש שנטרפה דעתו בדבר מן הדברים ומלשון זה משמע דהנך ד' דברים לאו דוקא. ועי' בב"ש סי' קכ"א סק"ט שכתב דהב"י ס"ל כדעת הרמב"ם דאף בשאר דברים אם עושה דרך שטות הוי שוטה וכמ"ש בחו"מ סי' ל"ה. ומ"ש ביו"ד סי' א' הני ד' דברים צ"ל דלדוגמא קתני ולאו דוקא. וכן הכריע אא"ז התב"ש ז"ל סי' א' דגם בשאר דברים אם עשה דרך שבוש וטרוף הדעת לשוטה יחשב

ובטעם מחלוקת רבותינו הקדמונים בזה לא ראיתי להמחברים שיתעוררו בדבר. ולדעתי העני' יש מקום לומר דמחלוקתם תלי' בביאור הסוגיא בחגיגה שם. דבגמ' שם אמרינן בטעמו של ר"ה דס"ל דלא הוי שוטה עד שיהא כולן בב"א משום דאכל חדא מניי' איכא למימר דלאו שוטה הוא דלן בביה"ק אימא כדי שתשרה וכו' והיוצא יחידי בלילה אימא גנדריפס אחדי' כיון דעבדינהו לכולהו הו"ל כמי שנגח שור וחמור וגמל ונעשה מועד לכל עכ"ל הש"ס. והנה אנן קיי"ל כר"י דאפילו באחת מהן הוי שוטה וטעמו של ר"י לא ביארו בגמ'. ואפשר לומר בתרי אנפי או דס"ל לר"י דגם אם עשה אחת מהן ג"כ הוחזק שוטה לכל הדברים או דניהו דלא הוי שוטה לכל דבר מ"מ כיון דמוחזק בשוטה לדבר אחד שוב אינו אדם ופטור מכל המצות ואין קנינו קנין. ודבר זה הוא מחלוקת הקדמונים דמדברי התוס' שם ד"ה דרך משמע דא"א שיהי' שוטה בדבר אחד לבד דכיון שהוא שוטה באחת יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר. אמנם מדברי הרמב"ם פ"ט מעדות לא משמע הכי שכתב מי שנטרפ' דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים בכלל שוטים יחשב. ועי' בסמ"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א שכתב שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר בני אדם. ומעתה י"ל דלדעת התוס' דשוטה הוא דוקא אם הוא שוטה לכל דבר רק דכיון שהוא שוטה באחת יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר א"כ כיון דדבר זה הוא חדוש גדול ור"ה לא ס"ל הכי רק דלא מוחזק לשוטה לכל דבר רק עד שיעשה ג' דברים דאז הוי כמו שנגח שור חמור וגמל א"כ ניהו דקיי"ל כר"י דגם באחת מהן מוחזק שוטה לכל דבר מ"מ היינו בהני סימנים המוזכר בגמ' שם דבזה קים להו לחז"ל דמי שדעתו שלימה בשאר דברים אינו עושה אחד מדברים הללו ומי שעושה כן מסתמא הוא שוטה גם בשאר דברים. אבל אם הוא עושה דבר אחר דרך שטות ניהו שאנו רואין שהוא שוטה בדבר הזה שעוש' דרך שטות מ"מ אין אנו יכולין להחזיקו משום זה בחזקת שוטה לכל דבר. וא"כ י"ל דר"ש משפירא ור"א כהן וסייעתם אזלו בשיטת התוס' וס"ל בטעמו של ר' יוחנן דסובר אפילו באחת מהן משום דמוחזק כשוטה לכל דבר ומש"ה ס"ל דדוקא בהני ד' דברים המבוארים פ"ק דחגיגה. משא"כ הרמב"ם דס"ל דאפילו אם הוא חכם כשאר בני אדם כיון שהוא שוטה בדבר אח' תו לא מיקרי אדם ואינו בר מצות וכמ"ש הסמ"ע מש"ה ס"ל להרמב"ם דהני ד' סימנים המבוארים בגמ' לאו דוקא דכיון שאנו רואין שדעתו מבולבלת ומטורפת בדבר אח' אין קנינו קנין ולא בר דיעה הוא משום דבעינן שיהי' דעתו שלימה בכל הדברים וכל שהוא שוטה בדבר אח' אף שדעתו שלימה בשאר דברים דינו כשוטה. וזה שדייק הרמב"ם בפ"ט מעדות וכתב ובכלל שוטים יחשב והיינו אף דבאמת אינו שוטה בשאר דברים אנו חושבין אותו כשוטה כיון שאין דעתו שלימה בשאר דברים. וממילא ליכא שום נפקותא באיזה דבר מן הדברים שנשתטה דאף בשוטה משאר דברים שאינם מנויין בריש חגיגה כיון שאין דעתו שלימה לכל מילי בכלל שוטים יחשב וזה נכון מאד בס"ד. ולפ"ז יש מקום לומר דהרמב"ם ור"ש משפירא לא פליגי דהיכא דאנו דנין על האדם באשר הוא אדם אפשר לומר דאם הוא שוטה לדבר אח' בעולם תו לא מיקרי אדם כיון שאין דעתו שלימה בכל הדברים. ומש"ה הרמב"ם דמיירי לענין עדות או בשחיט' וגיטין וקידושין וכדומ' אף אם הוא שוטה בדבר אחד משאר דברים וביתר הענינים הוא פיקח כיון שאין דעתו שלימה לאו בר דיעה הוא. משא"כ הר"ש משפירא שהביא הב"י סי' קי"ט דמיירי להדיא באשה שוטה דבאמת באשה המתגרשת לא בעינן דעת' כלל וקטנה מתגרשת בקדושי אבי' הרי דלא בעינן דעתה כלל ורק הא דשוטה אינה מתגרשת הוא משום דאינ' יודעת לשמור את גיטה ולשמור את עצמ'. ומש"ה סובר הר"ש משפירא דדוקא בהני ד' דברים דמוחזקת על ידם שוטה לכל הדברים שבעולם כמ"ש התוס' בפ"א דחגיגה שם ומש"ה אם נשתטית בהני ד' סימנים והוא שוטה גמורה לכל מילי אינה מגורשת משום דהוי משלחה וחוזרת או משום גרירה. אבל אם נשתטית בשאר דברים ניהו דבכלל השוטים תחשב כמ"ש הרמב"ם. כיון דבאמת היא פקחת בשאר דברים כמו שהארכתי לעיל. הא באמת לא איכפתן לן כלל אם אנו חושבין אותה כשוטה לענין דיני התור' כיון דעל כל פנים יש לה דעת ופיקחת ומשלחה ואינה חוזרת ושומרת עצמה מן הזנות אף שדינה כשוטה מ"מ יכולה להתגרש כיון